דיבור של ילדים

[vered4]

ילדים לומדים לדבר גם מילדים אחרים

הם גם לומדים הרבה דברים אחרים מאינטרקציה עם ילדים אחרים, דברים שאותם הם לא יכולים ללמוד ממבוגר, כי הוא לא משחק כמוהם ולא מתייחס לעולם כמוהם.

 

[ציפי ג]

זה בודאי נכון

השאלה היא האם רק במסגרת גן,ילדים נפגשים עם ילדים אחרים. מה אם עושים מפגש תלת שבועי עם קבוצה של חברים לבוקר? האם זה תחליף הולם לגן לדעתך מבחינת החיברות?

 

[מירי,]

יחד עם ההורה?

לא בטוח , ממה שאני רואה ילדים מגיבים אחרת כשהם עם ההורה או כשהם בלעדיו, בכלל בכל סיטואציה ובכל מסגרת ילדים מגיבים אחרת.... וכלן במסגרת של פגישה יחד עם ההורים וילדים נוספים לא בהכרח הילד "ימצא את הילדים האחרים". החיברות לא צריכה להיות על בסיס יומי - שלוש פעמים בשבוע אכן יכולים להוות תחליף וגם אז אפילו רק שעה שעתיים....

 

[ציפי ג]

יש ילדים

כל כך חסרי בטחון חברתי שבלי ההורים שלהם אפשר לרמוס אותם חופשי. לילדים כאלה , להורים יש תפקיד מאוד חשוב במפגשים חברתים. יש ילדים שלא צריכים את ההורים שלהם כלל על ידם, כאשר הם בחברה. ולהם ההורים עלולים להפריע. אני חושבת שהורה שבוחר במסגרת של מפגשים ביתים (חינוך ביתי) צריך לבדוק האם הוא כופה על הילד את נוכחותו, או שהילד צריך את זה, ואם הוא מחליט שהילד צריך אותו, עליו למצוא קבוצה שבה ההורים נוטלים חלק, ואם הילד לא צריך אותו, למצוא קבוצה שבה ההורים לא נוטלים חלק. ישנה על הנושא ספרות שמסבירה את השיטה יותר טוב ממני. אני יכולה להגיד שהתשכנעתי לאחר קריאת ספר, שישנם הורים וילדים ששיטת החינוך הביתי בגיל הגן מתאימה להם הרבה יותר מאשר גן מוסדר. כל עוד ההורים מודעים לצורך של ילדיהם בחברה, ודואגים לספק להם אותה, המסגרת לא כל כך חשובה, לדעתי.

 

[zimes]

ילדים ביתיים שלא זקוקים להוריהם

ימצאו את הדרך להפרד מהם לזמן שנראה להם. אפילו בני, בן שנה ושמונה חודשים, לפעמים יוצא מהבית, דוחף אותי פנימה, וסוגר את הדלת (לא ליותר מדקות ספורות, אבל ככה מתחילים).

 

[מירי,]

לצאת מהבית להפרד מההורים וחיברות

אלה לא בהכרח דברים שמחוברים יחד!

 

[zimes]

אבל

להיות עם ההורים וחיברות לא בהכרח סותרים. הדוגמה היתה רק להראות שכשהם רוצים הם מוצאים את הדרך (הטכנית) להפרד. מישהו רוצה להגדיר מה זה חיברות? מהם הכישורים החברתיים הנדרשים מאדם בחברה שלנו? אילו כישורים חברתיים יכולים לעזור אבל לא הכרחיים? אילו מהכישורים החברתיים האלה חשוב שירכזו בגיל מסויים, איזה? יש למישהו עוד שאלות כאלה שיעזרו להגדיר את הצרכים לפני שאומרים שהפתרון הקונבנציונלי הוא היחיד שמתאים?

 

[מירי,]

כמו תמיד זה אינדוודואלי!

אין לי תשובות לשאלות שלך- אני רק מסתכלת מסביב- וכמו שכבר אמרתי זו סביבה די מצומצמת , אני לא בטוחה שיש כאן הרבה אמהות שנשארות עם הילדים בבית מתוך בחירה בחינוך בייתי... הילדים כולם נפגשים אחה"צ בגן המישחקים ילדים שבגן ילדים עם מטפלות ילדים עם אבא\אמא ... כמעט תמיד אני יכולה להצביע מהר מאוד מי מהילדים לא נמצא בגן... הם יודעים לפנות לילדים אחרים (לא רק מילולות) אם יש צורך הם יודעים לפנות למבוגר (לצערי אלה שלי קודם חוטפים חזרה...), הם פונים הרבה פחות להורה לצורך עזרה... מכיוון שאנחנו יצוריים חברתיים בבסיס אני חושבת שהכישורים האלה יעזרו להם בעתיד....

 

[החתולה השחורה]

למירי, הנסיון הפרטי שלי דווקא

מלמד אחרת: את התאומים שלי שלחתי לגן אחרי גיל 3. בתקופה שהם עדיין לא היו בגן, יצא להם להיות מוזמנים לשני ימי הולדת, לא בגן, אך בהשתתפות ילדי גן אחד שכולם מכירים זה את זה. ילדי ממש בלטו בבטחון העצמי שלהם (הם היו שניים מתוך 3 ילדים שהעזו לקום ולברך את כלת השמחה כאשר המנחה הזמינה), הם רקדו ושרו בקולי קולות, ניסו לשוחח עם הילדים האחרים, אך נתקלו בתגובות ביישניות ומסוגרות. הבית הקנה לילדי שללוה, בטחון עצמי וכישורים חברתיים טובים בהרבה משל ילדי גן. כל הנ"ל, בהסתייגות שמדובר בתאומים, אך לדעתי ניתן להגיע להשגים חברתיים גם עם ילד אחד.

 

[vered4]

לדעתי יש הבדל בין מסגרת

שבה יש ילדים, לבין מפגש. יש חוקים אחרים, ויותר עצמאות. ילדים שמלווים בהורים, יודעים שההורה ברקע, כל אחד ואיך שההורה שלו מגבה אותו. למרות שיכולה להיות הסכמה על התערבות או לא התערבות, זה לא יכול להיות אותו דבר. יש הורים מגוננים יותר ופחות, כאלה שנוטים לתת לילד להסתדר וסומכים עליו, וכאלה שמספיקה הצורה שהם צופים על הנעשה, שדברים ישתנו. בגן בו יש מבוגר יחסית נטרלי, יכולים להשמר כללי משחק הוגנים ונטולי השפעת הורה. ונוצרת מערכת יחסים אחרת בין הילדים. כל אחד יכול לחשוב, מאיזה גיל מערכת כזו מתאימה לילד שלו, אבל זה לא דבר שלומדים בבית.

 

[ציפי ג]

גם אחייני התאומים כך

גם הם בן ובת, ואני רואה ששתי האמהות הנוספות לתאומים מעידות על אותה תופעה. אולי יש לכך קשר? לגבי מתן, תחכי מעט, גם יהודה שלי התחיל לדבר מעל גיל שנתייים, במשפטים שלמים, מורכבים, עם הטיות פועל ומינים באופן מושלם. האם מתן פרפקציוניסט? מה שלומך? טרם סיימתם את הקבע? שנה טובה.

 

[כרמית מ.]

אצלנו זה לא היה ככה

אם כי בהחלט ידועה תופעה של איחור בדיבור אצל תאומים. אצלנו אוריין איחר בשלבים הראשוניים (הברות ראשונות) אך בגיל שנה וחצי כבר היה לו אוצר מילים יפה של מילים בודדות, ובהדרגה הדיבור שלו הולך ומשתכלל - בהתאם לגילו (ואפילו קצת מעל). מיתר בכלל שולטת בשפה באופן מדהים, ויש לה שפה עשירה ומעט מאד טעויות (וגם הן הגיוניות) בדיבור (היא בת שלוש וחצי כמעט). מה שכדאי לשים לב, וכהורים לתאומים אנחנו נוטים לשכוח, זה להשתמש הרבה בשפה. מרוב עשייה הרבה פעמים נורא בא לשתוק (ושמתי לב לכך בעיקר כשהיינו עם הסבים - שדיברו הרבה יותר מאיתנו עם הילדים) אבל מאד חשוב כן להסביר מה עושים, לשיר, לספר סיפורים, אפילו להציג קצת. בהמשך, משחקי מילים הם בילוי מאד נחמד (חרוזים, הפכים, חידות) שלא דורש הרבה. כדאי לקשר בין מילים למוטוריקה: ללכת קדימה ואחורה, מעל, מתחת, להסתובב, לנסות לקפוץ וכדומה: זה מאד מוחשי ועוזר להבהיר את המושגים, בשילוב עם הנאה רבה ומתאים לכושר הריכוז של פעוטות. בסך הכל הדברים החשובים הם הבנה והתקדמות, דיבור יגיע בזמנו. בדיקת שמיעה היא רעיון טוב, בשביל להיות בטוחים שאין מגבלה פיזית/ טכנית (במיוחד אם היו הרבה דלקות אזניים) כי היא לא כואבת ואם מתגלה בעיה, האיתור המוקדם עשוי להיות משמעותי (לפעמים אפשר לפתור אותה בטיפול פשוט). בהצלחה!

 

[נדיה ומשה]

הדאגה קצת מוקדמת...

עד גיל שלוש התפתחות הדיבור היא מאוד אינדיבידואלית- יש ילדים שמדברים מוקדם אבל לאט לאט ויש כאלה שפתאום בגיל שנתיים עושים קפיצה. תאומים בכלל מדברים מאוחר יותר. גם זה שאבא לא בבית יכול לאחר קצת את העסק (הילדים שומעים פחות דיבורים, מין הסתם את לא נוהגת לדבר אל עצמך...) כמו כן בנים לומדים לדבר מאוחר יותר. יחד עם זה יש 3 דברים שאת יכולה לעשות- 1. לחכות את הקולות שהם עושים ולגרום להם לחכות את המילים שאת אומרת (שימי לב איזה סוג צלילים הם אוהבים לחכות). חיכוי זה הכנה לדיבור! 2. להקריא הרבה סיפורים ולהשמיע הרבה קלטות אודיו/דיסקים עם סיפורים ושירים ולעוד אותם לדקלם יחד עם הקלטת או לשיר איתה. 3.לא להשות אותם לא ביניהם (אני יודעת שזה קשה...) ולא עם אחרים, אבל כן להיות מודעת לנושא של התקשורת המילולית בשאלות כגון: האם יש התקדמות של התפחתות הדיבור? האם אוצר המילים שלהם גדל? האם יכולת לתקשר מילולית עולה בהדרגה יחסית למה שהיה לפני חודשיים? גם אם יש בעיה, בכל אופן את לא תגלי אותה לרוב בגיל הזה (מנסיוננו) (אלא אם זה חלילה משהו כמו אוטיזם מה שממש לא נראה לי לא לפי תיאורך ולא לפי מה שאני זוכרת מילדייך במפגשים). אז בנתיים רק לתת להם להתפתח בנחת, רק לעקוב ולעודד.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם רוב קודמותי

גם לי לא נראה שיש מקום לדאגה. עם זאת, אם את מוטרדת, את בהחלט יכולה לבקש הפניה למכון להתפתחות הילד או לרופא התפתחותי, שיכולים להרגיע את חששותיך (או לאתר בעיה כלשהי, אם יש כזו). אורי שלי בגילם של מתן וליעד, והוא מדבר כמעט שוטף לחלוטין (או יותר נכון, הוא מדבר מאד שוטף, אבל לא הכל אני מבינה

), אבל אני לא בטוחה שהוא היה מוצא זוגות במשחק של 46 כרטיסים או מרכיב דסקיות לפי צבע ומספר. בקיצור, לכל ילד התחום שלו, ההתפתחות שלו, הסדר שלו - אל תתפסי דווקא לדיבור כאינדיקציה להתפתחות.

 

[רז2]

גם אצלנו המצב די דומה

הקטנים שלי שני שנה ו- 11 חודש. שיר מדברת ממש יפה, משפטים של עד 5 מילים ואילו רון רק עכשיו התחיל לחבר שתי מילים. רוב הזמן הוא משתמש בחצי מילה, ונראה שזה מספיק לו, אמא ממילא מבינה.... בכלל אוצר המילים שלו קטן יותר. אני אישית לא מודאגת בכלל, כל עוד אני רואה שמתווספות לו מילים חדשות מידי פעם הכל נראה לי בגדר ההתפתחות התקינה. אני גם לא חושבת שאילו הם היו הולכים לגן הם היו מדברים טוב יותר. כשאני רואה אותם ליד ילדים אחרים הם לא ממש מנסים לתקשר איתם במילים (מה גם שאנחנו לא חיים בארץ וממילא היו עונים להם באנגלית) אני בבית מדברת איתם המון, בטיולים מסבירה להם כל הזמן מה הם רואים, שואלת שאלות וכו´. וממש לא שמתי לב לפער בינם לבין ילידם יחידאים. כמו שביניהם יש הבדלים, יש הבדלים בינם לבין אחרים בגילם.