דיבור של ילדים

[כ ב ר א מ א]

דיבור של ילדים

אני עשויה להשמע קצת היסטרית. מתן (בן) וליעד (בת) בני שנה ותשעה חודשים. אינם הולכים לגן. למתן יש אוצר מילים קטן (פחות מעשר) ודיבור מאוד לא ברור (הוא מנסה לאמר "אני" ואומר אנא") מצד שני, בגיל שנה ושלושה חודשים הוא החל לנהל שיחות ארוכות מאוד. אני לא מבינה מילה. לליעד כבר יש אוצר מילים גדול יותר והיא מחברת שתי מילים (אבא הלך, אבא זוז, איפה אבא. (ואבא בכלל לא בבית! הוא בקבע וחוזר רק בסופי שבוע!)) היא התחילה לחזור על משפטים שאלות שאני מבינה את הכיוון הכללי שלהם אבל לא כל מילה (בסגנון: "איפה מתן?הוא הלך לשחק עם החתול. למה הוא לא בא?") איכשהו נראה לי שילדים אחרים בני גילם מדברים יותר. מחוץ לבית הם בכלל לא טורחים לדבר. ככלל, כשמתן רוצה משהו הוא נוהם, ואני מנחשת (אתה רוצה מים? אתה רוצה שיר? אתה עייף? אתה רוצה לינוק?) וליעד לוקחת לי את היד ומושכת אותי. נראה לי שההתפתחות המנטלית שלהם סבירה (ליעד מוצאת זוגות כרטיסים במשחק בן 46 כרטיסים ומרכיבה דסקיות עץ לפי צבע ומספר. למתן מספיק מבט קצר כדי לדעת איך מתניעים את האופנוע). האם אני עושה משהו לא בסדר? הם צעירים מידי? פשוט להמתין? תודה

 

[sibi]

לא את לא היסטרית

אולי יהיו פה כאלה שיגידו לך לחכות, ושהם קטנים, ואולי אפילו בצדק, אבל: כדאי לגשת למרפאה להתפתחות הילד, או אפילו לרופא הילדים, ולקבל הפניה לבדיקת שמיעה למתן. מנסיון: מאוד קשה להורים להבחין אם לילד יש הפרעה בשמיעה שגורמת לו לשמוע דוקא דיבור בצורה לא ברורה. בדיקה מקצועית עדיפה ובגיל הזה היא כבר אפשרית (רצוי מכון שמתמחה בבדיקת ילדים קטנים מגיל שנתיים) לפי התוצאות אפשר להמשיך הלאה. ליעד דוקא נשמעת לי בסדר גמור. בהחלט יכול להיות שבגן היא היתה מתקדמת אפילו יותר מהר, אבל זה כבר נושא אחר. בהצלחה סיגל

 

[ליאת גננת מרעננה]

בהמשך לדברי סיגל

שניים מילדי דיברו מאוחר יחסית, עם אוצר מילים מצומצם משל בני גילם. עם הגדולה יותר כלל לא דאגתי, כי ידעתי שקוגניטיבית היא בסדר גמור +

. אבל כשהיא גדלה הרגשנו קשיים בבית הספר, ואובחן אצלה קושי שפתי קל, שטופל בעזרת קלינאית תקשורת. עם הבן התחלנו בטיפול יותר מוקדם (בגיל 3+). הוא הצליח להתחיל בי"ס בלי קשיים, היום הוא תלמיד מצטיין. מאז למדתי הרבה על קשיי למידה, וקשיים שפתיים. יש ילדים ששפתם אינה קולחת כשל אחרים. בכל מקרה, אין לכך כל קשר ליכולת החשיבה שלהם. ילדייך צעירים מאד. איני יודעת אם הם לא צעירים מדי לאיבחון. ככל הידוע לי, בגיל צעיר כל כך ילדים עושים "קפיצות התפתחותיות" בתחומים שונים, בקצב שונה. אני מנחשת שילדייך מאד "מוטוריים". רוב הילדים שהכרתי, שהדיבור שלהם התפתח מאוחר, פיתחו תחומים אחרים קודם, ואז את הדיבור. בנוסף, שמעתי שתאומים נוטים לפתח את הדיבור מאוחר יותר מאחרים, כי הם כל כך מובנים לעצמם שפשוט אינם חשים צורך לטרוח ולתקשר עם "אנשים מהחוץ". (זה גם מה שאת מתארת, לא?) זכותך לבקש הפנייה ל"התפתחות הילד", ולהתייעץ עם רופא שמומחיותו היא התפתחות הילד. בברכה, ליאת

 

[zimes]

המצב שלנו די דומה

ז"א - בפיגור של חודש אחריכם, כמובן

ואני לא מודאגת, כי: הם בסה"כ מאוד מתקשרים (בדרכם) עם בייביסיטר חדשה הם הצליחו להסביר את עצמם (כולל מילים שהיא זיהתה ואני לא מכירה אצלם). אני התחלתי לדבר רק בגיל 3 יש פקטור תאומים וכמו שליאת הציעה - אנחנו מאוד פיזיים איתם (ובהתאם - גם הם) אם תשכנעי אותי שצריך - אני עלולה לדאוג.

 

[מחשבות]

הגדולה שלי בת חמש וחצי היום ודיברה

רק אחרי גיל שלוש. היום השפה שלה מדהימה ואי אפשר להשתיק אותה. האמצעית בת כמעט שלוש ומדברת כבר מגיל שנתיים. מדברת מצויין וברור ומזמן.

 

[Iris & Ron]

גם אצלי רון ג´יברש חופשי

אבל מה שהרגיע אותי היה התקדמות בעקומת הלמידה. ראיתי שהוא מבין, מתקשר, מצליח להראות לי מה הוא רוצה (בדר"כ משך אותי ביד או הצביע). כל חודש הרגשתי שאני יכולה להצביע על התפתחות בהשוואה לחודש שעבר. גם אנחנו הלכנו לבדיקת שמיעה, התפוצצתי מצחוק באמצע, כי היה ברור שהילד שומע כל פיפס. אז חיכינו. וחיכינו. ופתאום בגיל 2.2 בערך הילד פתח את הפה, ולתדהמתי התחיל לדבר אנגלית... אנחנו חיים בחו"ל אבל הוא היה איתי בבית עד אז! איזה מדהימים הקטנים האלה! הכל הם יודעים. תארי לך את הפרצוף שלנו שהוא נכנס הביתה לפני כמה ימים ואמר לנו "Hi Guys!"

בקיצור - נראה לי שאת יכולה לחכות עד גיל שנתיים ללא בעיה, אבל לנסות לתעד את ההתפתחות שלהם, כדי שיהיה לך בסיס לעבוד איתו, עם יהיה צורך.

 

[החתולה השחורה]

לא מאמינה בגן ילדים.

ילדים לומדים לדבר ממבוגרים ולא מילדים אחרים, כך שאינני סבורה שלהכניס אותם לגן יהווה פיתרון לעיכוב בדיבור, בתנאי שיש לך סבלנות אליהם ואת מקדישה להם זמן סביר ומדברת אליהם. התאומים שלי היו בבית מעל גיל 3 ואין לילדה בעיה בדיבור. לילד יש עיכוב קל, שלא הושפעה כמעט מההליכה לגן.

 

[מחשבות]

אחד מסוכני החיברות (סוציאליזציה)

החשובים הוא הגן. אם מוסיפים לזה צהרון מקבלים גם הרגלים, גם שפה, גם שנת צהריים וכמובן, החשוב מכל, אוכל והרגלי אוכל. חובה להכניס ילד לגן בהקדם.

 

[החתולה השחורה]

גן הוא רע הכרחי להורים עובדים.

 

[מירי,]

למה?

הורים עובדים יכולים להחזיק מטפלת! למה גן?

 

[zimes]

חיברות

חשובה מאוד, אבל היות ובעולם האמיתי אנחנו מוקפים בחברה הטרוגנית ובאנשים בגילאים שונים, כשחברינו הקרובים הם כאלה שבררנו בעצמנו, אני לא מבינה איך 20-40 ילדים באותו גיל שנבחרו שרירותית מאפשרים להתנסות בחיברות. וההגדרה של החתולה נהדרת - אם אאלץ לצאת לעבוד, אהיה מוכנה להשתמש בביביסיטר הממלכתי.

 

[מחשבות]

לא אתן תשובה מפורטת מאחר והדברים

נחקרו ומה שאמרתי זה מה שהתקבל במחקרים. חושבות אחרת? זכותכן.

 

[ציפי ג]

ואם מוסיפים לזה לינת לילה

מקבלים פנימיה לילדים, ושקט מוחלט להורים. אני לא מתנגדת לגן באורח מוחלט. אני מתנגדת לכך שהוא נחשב באורח מוחלט כסוכן הכרחי לצורכי חיברות. האם מפגשים עם בני משפחה, ועם ידידים, ועם שכנים, אינם מהווים חיברות? האם ילד שלא הולך לגן אינו בעל כישורים חברתים? האם ילד שהולך לגן בהכרח חברותי? גם ילדי בגנים, ובני הקט מתחיל גן עוד שבועיים. עדיין אני חושבת שישנם הורים שיכולים להתמודד עם ילדיהם בבית, וילדיהם מסוגלים להתמודד עם הבית בצורה ראויה, ולכן גן אינו מחוייב המציאות עבורם.

 

[מחשבות]

בסדר.

 

[ליאת גננת מרעננה]

../images/Emo13.gif

 

[מירי,]

אולי...

אולי זה גם תלוי ביכולות של ההורים - מה הם מסוגלים לתת להם , הרי לא כל הורה מסוגל נפשית להיות 20 שעות עם הילד... (כמה שעות הם ישנים) ולתת לילד מה שהוא צריך (ואני כמובן לא מדברת על הדברים החומריים). ממה שאני רואה כאן מסביבי , ילדים שהולכים לגן , כאשר הם ניפגשים (למשל) בגן המישחקים הם יותר חברותיים , מתבטאים יותר טוב (לאו דווקא במילים) יותר עצמאיים. <אין ספק שאני מכלילה , זה בד"כ ככה , וזה רק ממה שאני רואה מסביבי!>

 

[מחשבות]

גן זה חלק טבעי מהגדילה של הילד. למה

בכלל לשרשר על זה? למה להמציא כל פעם את הגלגל מחדש?

 

[מירי,]

האם לא הגן הוא הגלגל הממוצא?

 

[מחשבות]

לפעמים יש המצאות גאוניות.

 

[vered4]

בהתאם לצורת החיים המשתנה

נוצרים דברים חדשים. מי שלא מעונין להסתגל לצורת החיים שקיימת היום, מנסה למצוא פתרונות אחרים או לחזור לפתרונות של פעם.