דיבור עצמי
הייתי בהרצאה על הורות, שבא דובר על חשיבות לימוד הילדים איך לדבר אל עצמם, לנתח את המצב בראש ולהרגיע את עצמם, כחלק מהויסות העצמי. זו מיומנות חשובה בניהול העצמי.
לשאול את הילד שמספר על משהו לא נעים שקרה לו היום: "אז מה חשבת כשזה קרה?" "מה אמרת לעצמך?" "יכולת להגיב אחרת?".
הטענה שם היתה, שהיכולת של הילד להתמודד עם מצבים שונים ולווסת את הרגשות והכעסים שלו, היא יכולת נרכשת, שההורים אמורים בדרך הזו ללמד אותו.
היום הייתי ביום הולדת, ואכלתי הרבה יותר מאשר רציתי, ושמתי לב, שאכלתי שלא מתוך תשומת לב, לא היה שם "דיבור עצמי". לא דיברתי עם עצמי ובחרתי לאכול את הכמות, אלא ישבתי ואיך שהוא מצאתי את עצמי אוכלת, ועוד אוכלת ועוד אוכלת.
פתאום הקשר בין היכולת לווסת את עצמי מול אוכל והדיבור העצמי נראו לי הרבה יותר קשורים אחד לשני מאשר חשבתי שהם.
דיברתי על עניין הדיבור העצמי בהקשר של אוכל עם אמא שלי, וזה היה נשמע לה מוזר והזוי. היא שאלה אותי: מה את מדברת עם עצמך לפני שאת אוכלת משהו? זה נשמע לך הגיוני בכלל לדבר עם עצמך לפני שאת אוכלת?
מהשיחה הזאת ניתן שוב לראות פה את הקשר, שדיברו עליו בהרצאה. אין לי באופן בסיסי ויסות עצמי מול אוכל. לא לימדו אותי בהקשר הזה לדבר אל עצמי ולחשוב מה מתאים לי ומה אני רוצה לאכול.
נשמע לכם הגיוני? אתם מדברים אל עצמכם מול אוכל? מאז ומעולם או שעכשיו בעקבות דיונים על הרזיה בראש אחר?
הייתי בהרצאה על הורות, שבא דובר על חשיבות לימוד הילדים איך לדבר אל עצמם, לנתח את המצב בראש ולהרגיע את עצמם, כחלק מהויסות העצמי. זו מיומנות חשובה בניהול העצמי.
לשאול את הילד שמספר על משהו לא נעים שקרה לו היום: "אז מה חשבת כשזה קרה?" "מה אמרת לעצמך?" "יכולת להגיב אחרת?".
הטענה שם היתה, שהיכולת של הילד להתמודד עם מצבים שונים ולווסת את הרגשות והכעסים שלו, היא יכולת נרכשת, שההורים אמורים בדרך הזו ללמד אותו.
היום הייתי ביום הולדת, ואכלתי הרבה יותר מאשר רציתי, ושמתי לב, שאכלתי שלא מתוך תשומת לב, לא היה שם "דיבור עצמי". לא דיברתי עם עצמי ובחרתי לאכול את הכמות, אלא ישבתי ואיך שהוא מצאתי את עצמי אוכלת, ועוד אוכלת ועוד אוכלת.
פתאום הקשר בין היכולת לווסת את עצמי מול אוכל והדיבור העצמי נראו לי הרבה יותר קשורים אחד לשני מאשר חשבתי שהם.
דיברתי על עניין הדיבור העצמי בהקשר של אוכל עם אמא שלי, וזה היה נשמע לה מוזר והזוי. היא שאלה אותי: מה את מדברת עם עצמך לפני שאת אוכלת משהו? זה נשמע לך הגיוני בכלל לדבר עם עצמך לפני שאת אוכלת?
מהשיחה הזאת ניתן שוב לראות פה את הקשר, שדיברו עליו בהרצאה. אין לי באופן בסיסי ויסות עצמי מול אוכל. לא לימדו אותי בהקשר הזה לדבר אל עצמי ולחשוב מה מתאים לי ומה אני רוצה לאכול.
נשמע לכם הגיוני? אתם מדברים אל עצמכם מול אוכל? מאז ומעולם או שעכשיו בעקבות דיונים על הרזיה בראש אחר?
