דיבור על רגשות

[vered4]

דיבור על רגשות

הילד שלי, רק בן 3 (ועוד בן

), מחצין מאוד יפה את מה שהוא מרגיש. תענוג לשמוע איך הוא מדבר על הרגשות שלו ואני מרגישה שהוא מאוד מודע וזה חשוב לו. לפעמים כשהוא הולך לישון בלילה, השעה כבר ממש מאוחרת והסבלנות שלנו כבר לא בשיאה

אז מדברים איתו בקול יותר תקיף. אתמול קרה מקרה כזה, ואחרי זה הוא התחיל לבכות מאוד ש"אמא כועסת עליו" וממש היה לו קשה להרגע. כמובן שבאתי וחיבקתי אותו ואמרתי לו שאני לא כועסת ואני אוהבת אותו וכו'. הוא נרגע והלך לישון בשקט. אחר כך חשבתי שזה בעצם לא לגמרי בסדר, הוא מרגיש משהו ואני אומרת לו שהוא לא מרגיש נכון. אמנם אני לא ממש כועסת עליו, אבל זו התגובה שהוא פרש. אז איך מסבירים לו את הבלבול בין הרגשות שהוא מזהה ומכיר לבין רגשות קצת יותר מורכבים?

 

[לאה_מ]

דוקא בגלל שהוא כל כך "מחובר" לרגשות

שלו, שהוא יודע לבטא אותם כל כך יפה, אני חושבת שבהחלט אפשר להסביר לו גם על רגשות יותר מורכבים, מה גם שאני לא משוכנעת שמה שאת חשה הוא רגש כל כך מורכב - האם זו לא תהיה הגדרה נכונה שהיית חסרת סבלנות כי היית עייפה מכל היום ורצית כבר להתפנות לעיסוקייך? אני לא בטוחה שזה דבר שהוא לא מסוגל להבין. מכיוון שיש לי בבית ילד כמו שאת מתארת, אני חייבת לומר שזו פשוט מתנה, היכולת הזו שלהם, ושאני בהחלט בעד לטפח אותה ולשוחח איתו, גם על רגשות שנראים לך חורגים מהרפרטואר המוכר לו כרגע.

 

[vered4]

בתאור שלי התייחסתי לשני דברים

אחד, העובדה שאמרתי לו שהוא לא מרגיש משהו שהוא הרגיש. הפריע לי שבעצם אני אומרת לו, אל תסמוך על האינטואיציה שלך. במיוחד ילד שכל כך מודע למה שהוא מרגיש- אני ממש מקלקלת את זה. (כמובן שאני משתדלת לא

). כי אם יש דבר אחד שלמדתי מחדש, זה לסמוך על מה שאני מרגישה- ובגלל זה אני רוצה להיות יותר קשובה למה שהוא מבטא. לגבי הסבר הרגשות המורכבים- זה עובד יופי- אבל לא ב-23:00

גם אני עייפה, וגם הוא לא במצב שיכול להקשיב. אז מצד אחד לא להכחיש את מה שהוא מרגיש, מצד שני אני צריכה להרגיע אותו שאני לא כועסת עליו. הוא גם נמצא בשלב שרוב העולם סובב מסביבו (מבחינתו) אז קשה לו לקבל שאני לא ממש רוצה להיות איתו בשעה הזו (אני איתו המון שעות ביום). וגם אני חושבת שזו מתנה, היכולת הזו, אני מקשיבה לו ממש מוקסמת.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שהבנתי גם קודם ../images/Emo8.gif

אני מסכימה איתך שחבל לקלקל לילד כזה את האינטואיציה שלו, בכך ששוללים רגש שהוא חש שבאמת יש בו משהו. הבעיה היא, שכשהוא אומר לך "את כועסת עלי" ואת עונה לו "אני לא כועסת" זו לא תשובה שקרית, זו חצי תשובה. התשובה הנכונה היא אולי "אני פשוט מאד עייפה מכל היום, הראש שלי גדוש במחשבות ואני רוצה קצת שקט עם עצמי, ולכן אני מאד חסרת סבלנות ורוצה שיעזבו אותי במנוחה" - זה לא כעס אבל הביטוי של זה דומה, נכון? עכשיו את אומרת - אבל ב-23:00 ממש לא לעניין להתחיל להסביר את זה, מכל הבחינות, ואני מסכימה איתך. אבל לא חייבים להסביר את זה בלילה. אפשר בהחלט למחרת לנהל שיחה ולומר לו "אתה זוכר שאתמול.... אז מה שהרגשתי זה... ובכלל, בערב, אני יותר עייפה ואני רוצה להיות לבדי...". אתם יכולים אפילו "לנתח" קצת את הרגש הזה ולהחליט איזה שם הכי מתאים לו. ואז, בפעם הבאה שזה יקרה, לא תצטרכי לומר "אני לא כועסת". תוכלי פשוט לומר לו "אני מרגישה את הרגש הזה שדיברנו עליו...". מפעמים בודדות בהן את סותרת את האינטואיציה שלו לא יקרה כלום, במיוחד אם את מדברת איתו על זה אחר כך.

 

[מיכל ותהילה]

שלחתי לך מסר דחוף

 

[vered4]

אני מנסה להגדיר לעצמי את אותו רגש

כדי שיהיה לי יותר פשוט להסביר לו ונבדוק את ענין השיחה אחרי.

 

[Shellylove]

העובדה היא

שגם לנו "הגדולים" אין מילה אחת שתתאר את הרגש שהרגשת אתמול, נכון? הוא בחר במילה "כעס" כי זה היה הכי קרוב למה שהוא מכיר, אבל גם לך קצת קשה להסביר בדיוק מה שהרגשת. למרות ששלי קטנה מבנך, אני מוצאת את עצמי אומרת לה: "אמא חסרת סבלנות כי היא עייפה" או הגדרות "רגשיות" אחרות, ואני חושבת שהיא מבינה. בנך נשמע ילד מקסים וכיפי.

 

[vered4]

את צודקת../images/Emo13.gif

 

[דסי אשר]

היום ראיתי תגובה שהזכירה לי תגובה

הי, ידוע, שלא כל אדם פתוח עם עצמו באותה מידה, מסוגל לראות את עצמו במראה.... במקרים כאלה האדם המבוגר יגיב או בהכחשה או בהתקפה על הצד השני שיאמר לו מילים שלא נעים לו לשמוע. היום במספר מצבים אמרתי למשהיא, מאד אהובה עלי, קטנה מאד, משפט שתאר בדיוק את מה שרצתה, כי היא מלמלה משהו בנושא הזה. היה מדהים לראות, איך היא נשכבה על הרצפה, לא בכתה, אבל כאילו אמרה לי- אני לא רוצה לשמוע את מה שאת אומרת לי. אני לא זוכרת מה היו המשפטים. אבל אלה דברים שעולים יום יום אתה, והם איזו תגובה לרצונות שלה- להיות יחידה שלי, כאשר המציאות לא כזו. והיום היא לא אהבה לשמוע זאת. דסי

 

[עירית ל]

אני מסכימה עם לאה ובכלל

איך מסבירים לילדים לא רק רגשות מורכבים, אלא גם מושגים מורכבים וסיטואציות מורכבות, בקיצור - את החיים? לדעתי אנחנו טועים לחשוב שבגלל שיש רגשות ומושגים שיש להם שם של מילה אחת, ילדינו חושבים שאלו רגשות ומושגים "פשוטים". הרי מראש הם עושים מלאכת הפשטה מסובכת כשהם לוקחים סיטואציות שונות ונותנים להם שם אחד, למשל כעס. ברור להם, לדעתי, שכשהם קוראים למשהו כעס, הם לא מכסים את כל מנעד הרגשות. אני מוצאת את עצמי אומרת ליונתן הרבה פעמים דברים בסגנון - "אני לא ממש כועסת, אלא יותר עצבנית או חסרת סבלנות", או אפילו "קשה לי להסביר מה אני מרגישה". ואני לא חושבת שאני בשום אופן עושה דה-לגיטימציה לרגשות שלו. בכלל אני אומרת לו הרבה פעמים שלא, שהוא טעה, שבעצם זה א' ולא ב'. אני לא רואה שזה מרפה את ידיו בצורה כלשהי, באותה מידה אני אומרת גם על עצמי, כמובן, שטעיתי, שהתבלבלתי וגם זה לגיטימי - חלפו הימים שחשבתי שאם התבלבלתי ואמרתי שחתול עושה "האו" הילד לא יתאושש מזה ולעולם לא ידע איך חתול מיילל (כן, היו זמנים כאלה

). ודרך אגב, נראה לי שגם הילד שלי הולך בדרכי ילדך וילדה של לאה_מ וזו זכות גדולה לדעתי. פשוט נהדר, למרות הקשיים שיש לנו כיום שסיפרתי עליהם, כשהוא לומד להתמודד עם רגשות שליליים.

 

[vered4]

זה קורה גם עם האחים שלו

וזו באמת הזדמנות טובה להסביר לו. לפעמים הוא יוצא אלי מהחדר של אחותו, בדמעות "היא אמרה לי, היא כועסת עלי"

כשאני שואלת אותו מה קרה, מסתבר שהיא העירה לו משהו בקול רם (כשהוא לוקח לה או מקלקל לה משהו

), והוא מיד מפרש את זה כהיא כועסת וזה מבהיל אותו. אז אני מדברת איתו ומסבירה לו. הבעיה היא שיש כנראה מידה של כעס, אבל הוא לוקח את זה יותר "חזק" ממה שאנחנו מתכוונים. נראה לי שזה תרגול טוב של הנושא. וגם תרגול שלנו, לא להכניס כעס למקום שלא רוצים.

 

[מירי,]

האמת אמת אמת? לא הבנתי את הבלבול

גם לי יש אחד רגיש בבית (וכמי שיש לה גם את ההפך המוחלט אני יודעת מאוד כמה זה חשוב). אני חושבת שמה שהבן שלך עשה - הוא נתן שם להתנהגות שלך ומה שהיא גרמה לו להרגיש - את היסברת לו שאת לא כועסת , עם הזמן הוא יבין שלא כל פניה בקול תקיף מלווה בתחושה של כעס... (אלא אם כן את כן כעסת עליו, וילדים רגישים מהר ידעו יילמדו להבחין)

 

[vered4]

את צודקת לגבי הפניה בקול תקיף

ובאמת במשך היום כשנינו לא עייפים, כשאני פונה אליו בטון תקיף- הוא מקבל את זה ומבין. בערב יש ערבוב (משחק מילים מעניין) של חוסר סבלנות באותו טון תקיף

ומכאן הבלבול. ודוגמא מהספר "הורות יעילה"- ראיתי את הסכמה שבה הם מגדירים את "נושא הבעיה"- כשטח עם בעיה לילד -בעיה להורה- ושטח ללא בעיה. לפי זה, נראה לי שבמשך היום לי אין בעיה ובערב יש לשנינו בעיה

.

 

[נעה גל]

נכון שזה ספר שפותח את העיניים?

ואני חושבת שלאה צודקת - את יכולה לומר, אני לא כועסת אבל אני עייפה ובגלל זה אני חסרת סבלנות וכו'. הם מבינים. קורה שאני כועסת נורא על הילדים ולא באשמתם - אני לחוצה ממשהו אחר, מישהו אחר הרגיז אותי, או שאני סתם במחזור

- אני אומרת להם. כלומר, אחרי שאני נרגעת אני אומרת שאני מצטערת על ההתנהגות שלי מקודם, כעסתי על משהו אחר (ואני מסבירה על מה). אני חושבת שזה חשוב לעשות את זה. ילדים בגילאים האלה עדין מאוד אגוצנטרים במובן הזה שהם בטוחים שכל מה שקורה קשור אליהם באופן כלשהו, והם עלולים להאשים את עצמם גם במקומות שזה לא קשור אליהם. חשוב שידעו שלא הכל קורה בגללם.

 

[נדיה של ארבעה]

בתור אמא לאחד כזה, אבל בן 6

קודם כל- חכי חכי, הם רק משתכללים כשהם גדלים

חוץ מזה: אני אומרת לו פעמים רבות 2 דברים: לא תמיד כשכועסים זה אומר שלא אוהבים. לפעמים זה בדיוק ההפך. (למשל, אני כעסתי כשהוא רץ לכביש בלי להסתכל דווקא בגלל שאני כל כך אוהבת אותו) וגם הוא לפעמים כועס עלינו, לא? מותר לכעוס! לפעמים אני פשוט עצבנית ממשהו או עייפה ואז לא כדאי להתעסק איתי. כי מה שהוא לא יעשה - ירגיז אותי. אז עדיף להתרחק. ובדיחה לסיכום: אריאל מהרהר לפני השינה: "כשאמא כועסת היא נשמעת בדיוק כמו...שוטרת. וכשאבא כועס הוא נשמע כמו...אריה!" מיותר לציין שהתיאור מדוייק להפליא...

 

[vered4]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif אהבתי את התאור

 

[השמחה]

תשובה חשובה

בתי בת השנתיים מבטאת את עצמה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. בשעה מאורחת בלילה גם אני כבר "יוצאת מדעתי" ורוצה רק שקט ושהיא תלך לישון. כאשר אני כועסת היא בוכה ואומרת לי "אמא כועסת" תני חיבוק ועוד. אני מסבירה לה פשוט למה אני כועסת, כי כן די אני פשוט עייפה וכן גם לי מותר לנוח!! בהצלחה.