ChildOfTheWoods
New member
דיאן\ שי הברמן
הייתי נוהגת להתלבש בלילות; הייתי לובשת שמלות ארוכות, חושפניות מעט ונפתחות בנגיעה קלה. הם היו קוראים לי דיאן. הייתי מתאפרת, מסדרת את שערי ויוצאת לרחובות, ודווקא לא בשביל הכסף. אהבתי את הלכלוך, את הזוהמה. אהבתי את הידיים הזרות. בלי לחשוב, אפילו לא פעם. יצאתי בשביל ריגושים זולים, בשביל להרגיש נחשקת פעם נוספת. בשביל להרגיש חזקה וחלשה באותו הזמן. בשביל הזיעה של הזרים, בשביל קולות הריגוש. בשביל לצעוק שוב. בשביל לצרוח, בשביל לצרוח. הייתי אוספת את כל זה, את כל הלכלוך, ושומרת אותו בקופסא, קופסא קטנה במטבח. אחת שאראה על השולחן. שכולם יסתכלו ויראו. יראו את הלכלוך שלי שאספתי בגאווה, יראו את הלכלוך שלי שאספתי בעבודה קשה. אך מה שבאמת רציתי שיראו זה את אותה קופסא קטנה, העשויה מעץ כהה וחזק אך שביר, שעליו כתוב באותיות זהב קטנות: "דיאן".
הייתי נוהגת להתלבש בלילות; הייתי לובשת שמלות ארוכות, חושפניות מעט ונפתחות בנגיעה קלה. הם היו קוראים לי דיאן. הייתי מתאפרת, מסדרת את שערי ויוצאת לרחובות, ודווקא לא בשביל הכסף. אהבתי את הלכלוך, את הזוהמה. אהבתי את הידיים הזרות. בלי לחשוב, אפילו לא פעם. יצאתי בשביל ריגושים זולים, בשביל להרגיש נחשקת פעם נוספת. בשביל להרגיש חזקה וחלשה באותו הזמן. בשביל הזיעה של הזרים, בשביל קולות הריגוש. בשביל לצעוק שוב. בשביל לצרוח, בשביל לצרוח. הייתי אוספת את כל זה, את כל הלכלוך, ושומרת אותו בקופסא, קופסא קטנה במטבח. אחת שאראה על השולחן. שכולם יסתכלו ויראו. יראו את הלכלוך שלי שאספתי בגאווה, יראו את הלכלוך שלי שאספתי בעבודה קשה. אך מה שבאמת רציתי שיראו זה את אותה קופסא קטנה, העשויה מעץ כהה וחזק אך שביר, שעליו כתוב באותיות זהב קטנות: "דיאן".