דחיינות

[תרנגולת ערומה]

רק כי יש מי שעומד לי על הראש

ומאיים עליי בגירושים אם אני זורקת את כל מה שעשיתי עד עכשיו לפח ומוותרת.

 

[shellyland]

בדיוק אתמול

דיברתי על זה עם מישהו שאני עומדת לו על הראש בימים אלו, והסברתי לו שרק כשהיה מי שעמד לי על הראש, הצלחתי להגיש עבודות.

 

[תרנגולת ערומה]

אוי, איך הוא מירר את חיי.

כל פעם שראה אותי באינטרנט, או רואה טלויזיה, או קוראת ספר, או בוהה באויר, או אוכלת או נושמת הוא היה מעיר שבזמן הזה הייתי יכולה כבר לכתוב חצי מבוא. יכולתי לריב איתו ולצעוק עליו שיעזוב אותי בשקט, והוא פשוט לא היה מרפה. בסוף זה הצליח.

 

[צימעס]

הייתי מתגרשת אם היה עושה לי ככה,

או יותר נכון - הוא היה מתגרש כשהיה מגלה את הקצה שלי בתגובה ליחס כזה. כן ביקשתי ממנו שישב אתי יחד, כי הרבה יותר קל לי לכתוב/ללמוד יחד עם מישהו אחר.

 

[תרנגולת ערומה]

אני חושבת שבגלל זה התחתנתי איתו...

 

[shellyland]

אני גם רוצה להתחתן עם כזה.

 

[תרנגולת ערומה]

לא היית מחזיקה מעמד שבוע.

 

[מוגג]

איזה קטע!

גם אני דיברתי בדיוק עם מישהי שעומדת לי על הראש שהסבירה לי שרק אם מישהו עומד לה על הראש היא לא עומדת על הראש של מישהו שלא אוהב שעומדים לו על הראש אבל אם לא עומדים לו על הראש הוא לא מצליח לגמ

 

[תרנגולת ערומה]

עם כזאת הרמה להנחתה

כבר לא שווה בכללהתאמץ ולכתוב תגובה. אבל אני בטוחה שיהיה מי שיתאמץ בכל זאת.

 

[shellyland]

קצת הזכיר לי את הקריקטורה

של הילד והילדה שהוא עומד על הראש לה ורוצה לעשות סקס - מכירים?

 

[רגליים קרות]

ברור. חשבתי שזה הומאז'.

 

[De-Panther]

../images/Emo6.gifכן כן

 

[רחוב האגס 1]

מה ששלי אמרה../images/Emo3.gif

לפחות את הגשת את הסמינריונים שלך בזמן. אני הגשתי לאחרונה שני סמינריונים באיחור של חצי שנה. בגלל זה אני סוחב עכשיו פיגור של שתי עבודות מהסמסטר הקודם, ועוד יש לי עבודות של הסמסטר הנוכחי (כאלה שלא הספיקו להדחות).

 

[Canta Brasil]

אשריכם שניכם!

אני לא הגשתי כלום, ועוד מעט נגמר לי זמן ההארכה.

 

[רקוט קרומפלי]

תלוי מה.

באמת דברים קטנים ומעצבנים אני נוטה לדחות - לפעמים עד שכחה מוחלטת, או עד פספוס. לדברים גדולים אני נוטה להתייחס כאל אתגר, ומתחילה מספיק מוקדם כדי שישאר לי זמן לוודא שעשיתי הכל כמו שצריך במאה אחוז, כי אם זה משהו רציני אני לא מסוגלת לחפף משהו ברגע האחרון.

 

[nutmeg]

כולנו

דוחים דברים על בסיס יומי - זה חלק בלתי נפרד מתהליך קבלת החלטות וסדרי עדיפויות. מתי דחיינות תופסת מקום כזה גדול עד שצריך לתת לה מיקוד משלה? מתי שהיא מפריעה לתפקוד הכולל, ומתי שהאדם שדוחה דברים יודע שהוא לא עושה זאת כדי לקבל החלטה או לשנות סדרי עדיפויות וזה נחווה כאילו הדחייה מנהלת אותו במקום שהוא ינהל את הדחיות שלו. במילים אחרות כשאתה מתחיל לארגן בראש קומבינות מה להגיד ואיך להתנהג כדי לחפות על משהו שעוד לא דחית אבל ברור לך שתדחה וכשאתה מתחיל לתמרן כדי למזער נזקים עוד לפני שנגרם הנזק - זו דחיינות. אדם לא דחיין היה מפנה את אותה אנרגיה הדרושה למיזעור נזקים וקשירת קומבינות, לסיים את מה שיש לסיים.