דחיינות קלינית
אודי שלום, ברצוני לשתף בבעיה. אני עו"ד צעיר במקצועי ועובד במשרד מוערך. נראה לי כי אני סובל מדחיינות - אני דוחה ביצוע של משימות, ומעדיף לעשות דברים אחרים. אני מאוד מודע לעצמי, ויודע שהבעיה נובעת מסוג של פרפקציוניזם או מן העבר השני חוסר בטחון להתמודד עם המשימות, למרות שכשאני ניגש אליהן אני מבצען בד"כ בהצלחה רבה. קשה לי עם זה, כי אני יודע שיש לי את היכולות, ואני מודע לכך שתכונה זו עלולה להוביל אותי למחוזות לא טובים... אני אומנם לא הכי חרוץ בעולם, אבל אני לא חושב שאני עצלן - כלומר אני מסוגל לכתוב מאמר על נושא שמעניין אותי ולהשקיע בו המון, אבל מאידך לא לגשת לכתיבת כתב טענות ללקוח מהחשש שמא זה לא יצא טוב או מהרתיעה לגשת לזה... כמו כן, אני לא חושב שתכונה זו מגיעה מתוך רצון לעשות דברים מעניינים יותר, כי סה"כ העבודה שלי די מעניינת. פרט שאולי חשוב לציין (מן הפן הפסיכולוגי-פרוידיאני-מה שתרצה...
, אני חושב שאת הדחיינות או החשש מהתמודדות עם אתגרים רכשתי עוד מילדות ב"ירושה" מאבי (שיחיה עד 120). אבי תמיד היה דוחה דברים, וכשהייתי מציע איזו יוזמה הוא היה פוטר אותי מיד, כאילו אומר מן: "עזוב, למה אתה צריך את זה..." או משהו בסגנון. הוא היה ועודנו אב מצויין, אבל אולי לא דחף אותי מספיק לשאפתנות, או שגונן עלי מפני אתגרים. כיום כאשר אחי הקטנים באים ביוזמות והוא מנסה להוריד אותם מזה, אני כועס עליו ואומר לו שזה לא בסדר. בכל אופן חשוב להבין שמסלול חיי לא הושפע באופן הרסני ואני לא פוחד פחד מוות מאתגרים - הייתי קצין ביחידה מובחרת ולמדתי באונ' - כך שאני נחשב די "מוצלח" תודה לאל ביחס לממוצע. אולם עם זאת, אני מודע לעצמי ולבעיה הזו שלי ורוצה לטפל בה, בגלל שיש לי שאיפות גבוהות לעתיד. מקווה שלא קדחתי יותר מדי, והצלחתי לתאר את מצב הדברים בצורה מספקת. איך אוכל לטפל בבעיה (במידה וישנו טיפול...). המון תודה.
אודי שלום, ברצוני לשתף בבעיה. אני עו"ד צעיר במקצועי ועובד במשרד מוערך. נראה לי כי אני סובל מדחיינות - אני דוחה ביצוע של משימות, ומעדיף לעשות דברים אחרים. אני מאוד מודע לעצמי, ויודע שהבעיה נובעת מסוג של פרפקציוניזם או מן העבר השני חוסר בטחון להתמודד עם המשימות, למרות שכשאני ניגש אליהן אני מבצען בד"כ בהצלחה רבה. קשה לי עם זה, כי אני יודע שיש לי את היכולות, ואני מודע לכך שתכונה זו עלולה להוביל אותי למחוזות לא טובים... אני אומנם לא הכי חרוץ בעולם, אבל אני לא חושב שאני עצלן - כלומר אני מסוגל לכתוב מאמר על נושא שמעניין אותי ולהשקיע בו המון, אבל מאידך לא לגשת לכתיבת כתב טענות ללקוח מהחשש שמא זה לא יצא טוב או מהרתיעה לגשת לזה... כמו כן, אני לא חושב שתכונה זו מגיעה מתוך רצון לעשות דברים מעניינים יותר, כי סה"כ העבודה שלי די מעניינת. פרט שאולי חשוב לציין (מן הפן הפסיכולוגי-פרוידיאני-מה שתרצה...
, אני חושב שאת הדחיינות או החשש מהתמודדות עם אתגרים רכשתי עוד מילדות ב"ירושה" מאבי (שיחיה עד 120). אבי תמיד היה דוחה דברים, וכשהייתי מציע איזו יוזמה הוא היה פוטר אותי מיד, כאילו אומר מן: "עזוב, למה אתה צריך את זה..." או משהו בסגנון. הוא היה ועודנו אב מצויין, אבל אולי לא דחף אותי מספיק לשאפתנות, או שגונן עלי מפני אתגרים. כיום כאשר אחי הקטנים באים ביוזמות והוא מנסה להוריד אותם מזה, אני כועס עליו ואומר לו שזה לא בסדר. בכל אופן חשוב להבין שמסלול חיי לא הושפע באופן הרסני ואני לא פוחד פחד מוות מאתגרים - הייתי קצין ביחידה מובחרת ולמדתי באונ' - כך שאני נחשב די "מוצלח" תודה לאל ביחס לממוצע. אולם עם זאת, אני מודע לעצמי ולבעיה הזו שלי ורוצה לטפל בה, בגלל שיש לי שאיפות גבוהות לעתיד. מקווה שלא קדחתי יותר מדי, והצלחתי לתאר את מצב הדברים בצורה מספקת. איך אוכל לטפל בבעיה (במידה וישנו טיפול...). המון תודה.
