דחיה חברתית

[AYELET1]

דחיה חברתית

ובעיקר הנזקים שהיא עלולה להביא. קראו הודעה זו. היא של נער בן 15. מתוך ההודעה עולה הרגשת הכשלון של הנער, חוסר הערך העצמי, היאוש. בטוח שגם לו חלק בעניין- הרי היחס נקבע גם ע"י התנהגות, גם ע"י מה שהאדם משדר ללא מילים לסביבה וכו´. טוב, אז מה? עדיין קיימת בעיה רצינית. האם פסיכולוג יחולל את הנס? סדנה כלשהי? איך משפרים את התדמית וכל מה שכרוך בכך אצל ילדים אלו? מה עושים עם הנזק הקשה הנגרם כתוצאה מדחיה חברתית? מוזמנים לחוות דעתכם.

 

[AYELET1]

והקישור להודעה

כאן

 

[vered4]

כשקראתי את ההודעה חשבתי על ההורים

האם יכול להיות מצב, שהורה יהיה קשוב לילד שלו, ולא ידע שהוא מרגיש ככה? או שבהכרח זה אומר שההורים לא מספיק שם בשבילו? שאלה אחרת שעלתה אצלי, האם המציאות בעיני ההורים נראית אחרת, אולי הנער מקצין את רגשותיו ורואה דברים שחור יותר ממה שהם באמת. לדעתי במקרה כזה, טיפול מקצועי כן יכול לעזור. ושוב זה מעלה אצלי את המחשבה, עד כמה אותן תכונות שחשובות כל כך בגיל ההתבגרות, מאבדות מערכן כשמתבגרים. ועד כמה, למרות חוסר חשיבותן היחסית, הן משפיעות על הבטחון העצמי לכל החיים.

 

[AYELET1]

המשפט האחרון דיבר אלי מאד:

אם כי "חשוב" זה כנראה בעיני המסתכל... לא הבנתי את עניין הנער המקצין את רשותיו. הוא אינו מקובל חברתית. זה נראה לי ברור. הפגיעה כתוצאה מכך בנער היא רבה. אזי הוא אכן נזקק לטיפול (אך לא כי הוא מקצין את העובדות או לא!).

 

[vered4]

זו לא היתה בקורת אלא תהייה

לפעמים יש נטייה לתאר דברים בדרמטיות שמתאימה לרגע כתיבת המכתב. ואם המצב במציאות כל כך חמור, אז יש חשיבות יותר גדולה למקום ההורים בסיפור.

 

[yalyul]

כמו ורד גם אני חושבת שבלי תמיכה

מצבו לא ישתפר. לא ידוע אם ההורים יודעים על מצבו ומה הם עושים בנידון אבל לעניות דעתי הוא חייב עזרה פסיכולוגית, או אפילו תרופתית . הילד עבר טראומה וצריך לעשות מאמצים כדי לבנות מחדש אמון בבני אדם. הוא מדבר על דחייה והתעללות חברתית במשך 3 שנים ! אם הוא מסתובב עם פרצוף 9 באב זמן כל כך ארוך, פיתח פחד לדבריו גם מאנשים קרובים... נניח שהוא כותב בדרמטיות האופינית לגיל, בכל זאת יש כאן זעקה לעזרה. הוא מגרש בתחילת ההודעה את אחותו וחבר שלה, כלומר יודע בוודאות שמישהו יקרא את הדברים, הוא פשוט מגלגל את המידע הלאה ,בהמשך הוא כותב שלא חשב אפילו על התאבדות ומאידך כותב שאין לו בשביל מה לחיות אני במקום אמא/אבא שלו...דואגת מייד לחיזוקי אגו, לפחות בתוך הבית דואגת ליעוץ פסיכולוגי ואומרת לו שהוא לא לבד. נבנה ביחד הכל מהתחלה - לא מאוחר בשביל נער, הוא עוד יחליף מסגרות בלי דימוי עצמי מחוזק, לא יהיה לו כח להתמודד עם הפחדים שלו.