דחוף!
- פותח הנושא בונבון1
- פורסם בתאריך
צופי וחורפני
New member
../images/Emo6.gif
המשועמם כאן
New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif
ספר...
ספר...
../images/Emo26.gifיונתן פולארד!!!
מטה הפעולה למען יהונתן פולארד, [URL='http://']הודעה לתקשורת[/URL] חשיפה: יהונתן פולארד הוחזק בשבועיים שלפני הדיון המשפטי בתת-תנאים בניגוד לחוק! במכתב שפרסמה אסתר פולארד בתגובה לדחיית בקשתו של יהונתן למשפט חוזר חושפת אסתר פולארד כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי שנערך לו לפני כחודשיים וחצי הוחזק יהונתן בבידוד מוחלט תוך מניעת זכויותיו המינימאליות הנדרשות בחוק. תירגום: עדי גינזבורג "הוראות מלמעלה" יצרו מצב שנועד להביא את יהונתן לדיון המשפטי כשהוא נראה ומתנהג כאדם שבור ולגרום לו להגיב בצורה שתזיק לו. במשך שבועיים החוזק יהונתן בבידוד חמור, בלי קשר עם העולם שבחוץ, בלי שום דבר שבו יוכל להעסיק את עצמו, בלי בגדים נקיים, בלי תחתונים נקיים, בלי ביקורים, מועבר כשהוא קשור באזיקים בידיו וברגליו ועוד... לאחר שבועיים שעברו אליו בצורה כזו, נמנע ממנו אוכל במהלך יום הדיון המשפטי שלו והוא הכנס לחדר ביהמ"ש תחת איום לבל יעז ליצור קשר עין עם מישהו באולם – אחרת יוצא בכוח מהאולם ויענש. הן בית המעצר ארלינגטון בו הוחזק והן המפקדים הפדרלים שהיו ממונים על מעצרו לא היו אחראים לכך, הם הרגישו רע מאוד עם הדברים שנאלצו לעשות אך פעלו על פי "הוראות מגבוהה". ההוראות שקיבלו בדבר הדרך שבה יש לנהוג ביהונתן היו ברורות – נוהל חריג שנועד לשבור אותו. ההוראות נועדו למנוע ממנו כל שליטה על חייו היומיומיים ונעשו בצורה שנועדה לגרום לו מקסימום של אי נוחות, בדידות והשפלה. אין ספק שמטרת הדברים הייתה לגרום לו להגיע שבור ככל האפשר למשפטו ב2 בספט', הם לא העריכו דיו את כוחות הנפש שלו. אף אחד מאלו שראו את יהונתן בביהמ"ש ב2 לספט' לא היה יכול לדמיין את ההשפלה שעברה עליו בשבועיים שלפני כן. כאשר הגיע יהונתן לבית המעצר בארלינגטון הוא קיבל רק סט אחד של בגדי-כלא ולא 2 סטים כפי שמחייב הנוהל. במשך אותם שבועיים הוא חזר וביקש בגדים להחלפה אך לא קיבל אפילו תחתונים נקיים. כאשר לאחר שבוע הגיעה אחת העובדות לבקש את בגדיו על מנת להחליף אותם לא יכול היה יהונתן לתת לה את בגדיו ולהישאר עירום עד שיוחזרו הבגדים מהניקיון. הפקידה הייתה המומה לגלות שיהונתן לא קיבל בגדים להחלפה והלכה להביא לו סט נקי. היא חזרה והודיעה לו כי ע"פ "הוראות מגבוהה" אין אישור להעביר לו סט נקי. יהונתן ביקש לדבר עם הממונה על בית המעצר, כאשר הגיע הרב-סרן ((major הממונה על בית המעצר ביקש ממנו יהונתן בגדים להחלפה. הממונה היה נבוך מאוד ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו של יהונתן, לאחר מכן הסביר הממונה כי מדובר ב"הוראות מגבוהה" שאינן מאפשרות להביא לו בגדים נקיים. יהונתן לא קיבל זוג נוסף להחלפה. כאשר חזר יהונתן לFCI-Butner אחרי השבועיים שבהם שהה בוושינגטון נלקחו ממנו הבגדים שלבש בארלינגטון, נארזו ותויגו להשמדה. בקשותיו של יהונתן לאפשר לו רחצה נענו בסירוב. במשך השבועיים שבהם שהה בוושינגטון הוא הורשה להתקלח פעם אחת בלבד, לכבוד הופעתו בביהמ"ש. קשה להסביר איזה דיכאון יוצרים תנאים כאלה אצל אדם המקפיד על היגיינה כיהונתן. ביום הראשון להגעתו לארלינגטון קיבל יהונתן ערכת כלי רחצה חד פעמיים שכללה דאורדורנט ומברשת שיניים מיניאטוריים ושפורפרת משחת שיניים קטנה. כל אלה הספיקו למעשה לשימוש חד פעמי בלבד. זו הייתה הערכה היחידה שסופקה לו בכל זמן שהייתו בבית המעצר בארלינגטון במשך אותם שבועיים. ע"פ "הוראות מיוחדות" לא אושרה לו אספקה נוספת, אפילו חלקית. כמו כן לא ניתן לו סבון כלל. יהונתן הוחזק בבידוד חמור. הוא שהה 24 שעות ביממה בתא ליחיד. בלי טלוויזיה, בלי רדיו, בלי ספרים, בלי מאגזינים, בלי עיתונים – שום דבר שיאפשר לו להעסיק את עצמו. התא שלו היה באזור האגף הרפואי, מול ספריית-כלא קטנה. הוא היה יכול לראות את הספרים מתאו. בכל יום, הוא התחנן לקבל ספר – כל ספר. בקשתו נענתה בצורה בסימפטית אך שוב עם התגובה הרגילה: "הוראות מגבוה" אינן מאפשרות זאת. שוב, בשל "הוראות מיוחדות" לא אושר ליהונתן לקבל עט, עפרון או נייר. הדבר היחיד שיהונתן הורשה לקבל – וללא הגבלה היה נייר טואלט – היא קיבל כמה נייר טואלט שרצה. בשלב מסוים, מרוב שעמום, התחיל יהונתן ליצור קיפולי נייר מנייר הטואלט. קיפולי הנייר נלקחו ממנו והוא צווה להפסיק ליצור אותם.
מטה הפעולה למען יהונתן פולארד, [URL='http://']הודעה לתקשורת[/URL] חשיפה: יהונתן פולארד הוחזק בשבועיים שלפני הדיון המשפטי בתת-תנאים בניגוד לחוק! במכתב שפרסמה אסתר פולארד בתגובה לדחיית בקשתו של יהונתן למשפט חוזר חושפת אסתר פולארד כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי שנערך לו לפני כחודשיים וחצי הוחזק יהונתן בבידוד מוחלט תוך מניעת זכויותיו המינימאליות הנדרשות בחוק. תירגום: עדי גינזבורג "הוראות מלמעלה" יצרו מצב שנועד להביא את יהונתן לדיון המשפטי כשהוא נראה ומתנהג כאדם שבור ולגרום לו להגיב בצורה שתזיק לו. במשך שבועיים החוזק יהונתן בבידוד חמור, בלי קשר עם העולם שבחוץ, בלי שום דבר שבו יוכל להעסיק את עצמו, בלי בגדים נקיים, בלי תחתונים נקיים, בלי ביקורים, מועבר כשהוא קשור באזיקים בידיו וברגליו ועוד... לאחר שבועיים שעברו אליו בצורה כזו, נמנע ממנו אוכל במהלך יום הדיון המשפטי שלו והוא הכנס לחדר ביהמ"ש תחת איום לבל יעז ליצור קשר עין עם מישהו באולם – אחרת יוצא בכוח מהאולם ויענש. הן בית המעצר ארלינגטון בו הוחזק והן המפקדים הפדרלים שהיו ממונים על מעצרו לא היו אחראים לכך, הם הרגישו רע מאוד עם הדברים שנאלצו לעשות אך פעלו על פי "הוראות מגבוהה". ההוראות שקיבלו בדבר הדרך שבה יש לנהוג ביהונתן היו ברורות – נוהל חריג שנועד לשבור אותו. ההוראות נועדו למנוע ממנו כל שליטה על חייו היומיומיים ונעשו בצורה שנועדה לגרום לו מקסימום של אי נוחות, בדידות והשפלה. אין ספק שמטרת הדברים הייתה לגרום לו להגיע שבור ככל האפשר למשפטו ב2 בספט', הם לא העריכו דיו את כוחות הנפש שלו. אף אחד מאלו שראו את יהונתן בביהמ"ש ב2 לספט' לא היה יכול לדמיין את ההשפלה שעברה עליו בשבועיים שלפני כן. כאשר הגיע יהונתן לבית המעצר בארלינגטון הוא קיבל רק סט אחד של בגדי-כלא ולא 2 סטים כפי שמחייב הנוהל. במשך אותם שבועיים הוא חזר וביקש בגדים להחלפה אך לא קיבל אפילו תחתונים נקיים. כאשר לאחר שבוע הגיעה אחת העובדות לבקש את בגדיו על מנת להחליף אותם לא יכול היה יהונתן לתת לה את בגדיו ולהישאר עירום עד שיוחזרו הבגדים מהניקיון. הפקידה הייתה המומה לגלות שיהונתן לא קיבל בגדים להחלפה והלכה להביא לו סט נקי. היא חזרה והודיעה לו כי ע"פ "הוראות מגבוהה" אין אישור להעביר לו סט נקי. יהונתן ביקש לדבר עם הממונה על בית המעצר, כאשר הגיע הרב-סרן ((major הממונה על בית המעצר ביקש ממנו יהונתן בגדים להחלפה. הממונה היה נבוך מאוד ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו של יהונתן, לאחר מכן הסביר הממונה כי מדובר ב"הוראות מגבוהה" שאינן מאפשרות להביא לו בגדים נקיים. יהונתן לא קיבל זוג נוסף להחלפה. כאשר חזר יהונתן לFCI-Butner אחרי השבועיים שבהם שהה בוושינגטון נלקחו ממנו הבגדים שלבש בארלינגטון, נארזו ותויגו להשמדה. בקשותיו של יהונתן לאפשר לו רחצה נענו בסירוב. במשך השבועיים שבהם שהה בוושינגטון הוא הורשה להתקלח פעם אחת בלבד, לכבוד הופעתו בביהמ"ש. קשה להסביר איזה דיכאון יוצרים תנאים כאלה אצל אדם המקפיד על היגיינה כיהונתן. ביום הראשון להגעתו לארלינגטון קיבל יהונתן ערכת כלי רחצה חד פעמיים שכללה דאורדורנט ומברשת שיניים מיניאטוריים ושפורפרת משחת שיניים קטנה. כל אלה הספיקו למעשה לשימוש חד פעמי בלבד. זו הייתה הערכה היחידה שסופקה לו בכל זמן שהייתו בבית המעצר בארלינגטון במשך אותם שבועיים. ע"פ "הוראות מיוחדות" לא אושרה לו אספקה נוספת, אפילו חלקית. כמו כן לא ניתן לו סבון כלל. יהונתן הוחזק בבידוד חמור. הוא שהה 24 שעות ביממה בתא ליחיד. בלי טלוויזיה, בלי רדיו, בלי ספרים, בלי מאגזינים, בלי עיתונים – שום דבר שיאפשר לו להעסיק את עצמו. התא שלו היה באזור האגף הרפואי, מול ספריית-כלא קטנה. הוא היה יכול לראות את הספרים מתאו. בכל יום, הוא התחנן לקבל ספר – כל ספר. בקשתו נענתה בצורה בסימפטית אך שוב עם התגובה הרגילה: "הוראות מגבוה" אינן מאפשרות זאת. שוב, בשל "הוראות מיוחדות" לא אושר ליהונתן לקבל עט, עפרון או נייר. הדבר היחיד שיהונתן הורשה לקבל – וללא הגבלה היה נייר טואלט – היא קיבל כמה נייר טואלט שרצה. בשלב מסוים, מרוב שעמום, התחיל יהונתן ליצור קיפולי נייר מנייר הטואלט. קיפולי הנייר נלקחו ממנו והוא צווה להפסיק ליצור אותם.
../images/Emo26.gifהמשך
מיהונתן גם נמנע כל אביזר דתי. הוא לא הורשה לקבל טלית, תפילין, תהילים או אפילו סידור. הרב פסח לרנר היה בקשר עם הרב הממונה האחראי על הנושאים הדתיים-היהודיים בבית המעצר ונענה כי "כמו כל אסיר אחר, יהונתן זכאי לביקור רבני ולקבל כל אביזר דתי שיש לו צורך בו" זו הייתה התשובה עד שהרב הממונה ברר את העניין עם הממונים עליו וחזר גם הוא עם "הוראות מגבוהה": אין ביקורים רבניים, למעשה, אין ביקורים בכלל; אין שיחות טלפון, אין שום קשר עם העולם החיצון – בידוד מוחלט. במשך שהותו של יהונתן בוושינגטון ה"הוראות מגבוהה" היו להחזיק אותו כאילו היה פושע אלים ומסוכן ביותר, להיות כבול ואזוק באזיקים בכל תנועה. למעשה, הוא הוחזק בארלינגטון בתנאים קשים יותר מאלה שהיה בהם בשנים הקשות ביותר שעברו עליו בבידוד. אפילו בכלא מריון הוא לא הוחזק כאילו היה רוצח סידרתי אלים. שוב, "ההוראות מגבוה" לא התקבלו מארלינגטון, מלשכת בית הסוהר או מהממונים – כל אלה ניסו להיות הוגנים בתגובותיהם – ההוראות התקבלו מלמעלה. המקלחת הייתה ממוקמת במרחק כמה מטרים מתאו. כשיהונתן קיבל את האישור היחיד למקלחת במשך שבועיים השומרים הוכרחו ע"י "הוראות מיוחדות" לשים אזיקים על ידיו ורגליו ולהשתמש בשרשרת-בטן על מנת להעביר אותו את המרחק הקטן הזה. הוא הוכרח ללבוש שוב את בגדיו המלוכלכים – היחידים שהיו לו. שוב הוא ביקש לקבל תחתונים נקיים, שוב ניסה הפקיד להשיג לו כאלה ושוב "הוראות" ניתנו שאין להעביר לו שום דבר. למרות החוק שעל פיו יש לאפשר לכל אסיר לפחות שעה אחת מחוץ לתא-יחיד שלו לצורך פעילות גופנית מינימאלית יהונתן לא קיבל זמן כזה במשך כל אותם שבועיים. לבית המעצר לא היו מספיק שומרים כדי לאפשר לו לצאת לצעידה בחצר. נאמר לו שהוא יכול לצעוד במשך שעה במסדרן שליד תאו אך על ידיו ורגליו להיות באותו זמן באזיקים. כמובן שהדבר לא היה אפשרי. לא רק שהאזיקים מנעו ממנו כמעט לגמרי את התנועה אלא שהם גם חתכו אותו בפרק כף היד ובקרסול. כתוצאה מכך – לא קיבל יהונתן זמן לשהייה מחוץ לתאו. הוא היה נעול בו למשך 24 שעות ביממה לכל אורך התקופה. בשלב מוקדם, גייס הרב פסח לרנר את עזרתם של שני אנשי קונגרס לנסות לסדר ביקור אצל יהונתן. אחד אחרי השני טלפנו אסתר פולארד, הרב לרנר ואנשי הקונגרס על מנת לברר בנוגע לזכותם לבקר את יהונתן. הם הגיעו עד לדרגים העליונים של רשות בתי הסוהר. שוב ושוב נאמר להם שאף אחד אינו מתנגד לכך שאסתר פולארד או הרב לרנר יבקרו את יהונתן. מספר פעמים ניתנה הבטחה כי הגברת פולארד זכאית לבקר את יהונתן באותו פורצדורה בה הורשתה לעשות זאת כשהיה כלוא בכלא באטנר. לאחר כל שיחה כזו התקשרו הרב לרנר ואסתר פולארד לארלינגטון וביקשו לקבל אישור לביקור אצל יהונתן. בכל פעם הם נענו כי ההוראות המיוחדות עדיין בתוקפן: אין ביקורים, אין שיחות טלפון ואין דואר. יש אישור ליעוץ משפטי בלבד. הפקידים בארלינגטון התנצלו בכנות אך לא הסכימו לומר מי העביר את "ההוראות המיוחדות" עורכי הדין של יהונתן הורשו לפגוש אותו פעם אחת וגם לפגישה זו הוא הגיע באיזיקים. עורכי הדין מחו על כך ונענו באותה תשובה "הוראות מיוחדות" יהונתן חזר שוב ושוב על בקשתו לממש את זכותו החוקית לטלפן לעורכי דינו אך ללא הועיל. יהוננתן חזר על בקשתו מדי יום והממונה על בית המעצר היה נבוך מהמצב החריג ועשה הכל על מנת להתחמק מיהונתן. ביום הדיון המשפטי נלקח יהונתן מארלינגטון ב4:30 לפנות בוקר. הוא הועבר לתא בבית המשפט בסביבות 5:00 להמתין עד תחילת הדיון בשעה 14:00. בתא לא היה דבר מלבד ספסל קטן וגליל נייר טואלט. ליהונתן לא ניתן שום מזון או שתייה. כשהתלונן על כך הוא נענה בצורה סימפטית אך שוב בכך שיש "הוראות" שלא לתת לא מזון כלל, כל היום עד הדיון המשפטי ב14:00 ועד בכלל. הסיבה לכך על פי טענות השומרים "ההוראות" נבעו מסיבות של "בטחון לאומי"! ב14:00 השומרים הביאו את יהונתן לחדר בית המשפט. לפני שהרשו לו להיכנס הזהירו אותו כי הם קיבלו הוראה להוציא אותו מיידית ובכוח אם הוא יחייך או ייצור קשר עין עם מישהו באולם. הוא קיבל את דברים בנימוס. גם השומרים דברו בנועם אך הסבירו לו כי מדובר ב"הוראות מגבוה" ובמידה והוא יפר את הנאמר בם יבצעו את המוטל עליהם. יהונתן השיב שהדבר יהיו לו בלתי אפשרי שכן ישנם אנשים חשובים מאוד כמו הרב מרדכי אליהו ואשתו שהגיעו במיוחד ממרחק רב בשבילו. השומרים האזינו ללא תגובה – זו הייתה הסיבה לכך שיהונתן היה כה זהיר במהלך הדיון מלהניד בראשו או לחייך למישהו באולם. לאחר שנגמר הדיון המשפטי יהונתן התחנן בפני השומרים לאפשר לו לפנות אל אשתו ששהתה במרחק קצר ממנו ולו לשנייה. שוב ציטטו לו השומרים את "ההוראות": לא! זו גם הייתה התשובה כשעורך דינו של יהונתן ביקש לאפשר לו לשוחח זמן קצר עם הרב מרדכי אליהו שהגיע למשפט במיוחד מישראל. "ההוראות" התירו ליהונתן להיפגש עם עורכי דינו בלבד. למקור באנגלית: http://www.jonathanpollard.org/2003/111403.htm להשיב את פולארד הביתה ומיד!!!!!
מיהונתן גם נמנע כל אביזר דתי. הוא לא הורשה לקבל טלית, תפילין, תהילים או אפילו סידור. הרב פסח לרנר היה בקשר עם הרב הממונה האחראי על הנושאים הדתיים-היהודיים בבית המעצר ונענה כי "כמו כל אסיר אחר, יהונתן זכאי לביקור רבני ולקבל כל אביזר דתי שיש לו צורך בו" זו הייתה התשובה עד שהרב הממונה ברר את העניין עם הממונים עליו וחזר גם הוא עם "הוראות מגבוהה": אין ביקורים רבניים, למעשה, אין ביקורים בכלל; אין שיחות טלפון, אין שום קשר עם העולם החיצון – בידוד מוחלט. במשך שהותו של יהונתן בוושינגטון ה"הוראות מגבוהה" היו להחזיק אותו כאילו היה פושע אלים ומסוכן ביותר, להיות כבול ואזוק באזיקים בכל תנועה. למעשה, הוא הוחזק בארלינגטון בתנאים קשים יותר מאלה שהיה בהם בשנים הקשות ביותר שעברו עליו בבידוד. אפילו בכלא מריון הוא לא הוחזק כאילו היה רוצח סידרתי אלים. שוב, "ההוראות מגבוה" לא התקבלו מארלינגטון, מלשכת בית הסוהר או מהממונים – כל אלה ניסו להיות הוגנים בתגובותיהם – ההוראות התקבלו מלמעלה. המקלחת הייתה ממוקמת במרחק כמה מטרים מתאו. כשיהונתן קיבל את האישור היחיד למקלחת במשך שבועיים השומרים הוכרחו ע"י "הוראות מיוחדות" לשים אזיקים על ידיו ורגליו ולהשתמש בשרשרת-בטן על מנת להעביר אותו את המרחק הקטן הזה. הוא הוכרח ללבוש שוב את בגדיו המלוכלכים – היחידים שהיו לו. שוב הוא ביקש לקבל תחתונים נקיים, שוב ניסה הפקיד להשיג לו כאלה ושוב "הוראות" ניתנו שאין להעביר לו שום דבר. למרות החוק שעל פיו יש לאפשר לכל אסיר לפחות שעה אחת מחוץ לתא-יחיד שלו לצורך פעילות גופנית מינימאלית יהונתן לא קיבל זמן כזה במשך כל אותם שבועיים. לבית המעצר לא היו מספיק שומרים כדי לאפשר לו לצאת לצעידה בחצר. נאמר לו שהוא יכול לצעוד במשך שעה במסדרן שליד תאו אך על ידיו ורגליו להיות באותו זמן באזיקים. כמובן שהדבר לא היה אפשרי. לא רק שהאזיקים מנעו ממנו כמעט לגמרי את התנועה אלא שהם גם חתכו אותו בפרק כף היד ובקרסול. כתוצאה מכך – לא קיבל יהונתן זמן לשהייה מחוץ לתאו. הוא היה נעול בו למשך 24 שעות ביממה לכל אורך התקופה. בשלב מוקדם, גייס הרב פסח לרנר את עזרתם של שני אנשי קונגרס לנסות לסדר ביקור אצל יהונתן. אחד אחרי השני טלפנו אסתר פולארד, הרב לרנר ואנשי הקונגרס על מנת לברר בנוגע לזכותם לבקר את יהונתן. הם הגיעו עד לדרגים העליונים של רשות בתי הסוהר. שוב ושוב נאמר להם שאף אחד אינו מתנגד לכך שאסתר פולארד או הרב לרנר יבקרו את יהונתן. מספר פעמים ניתנה הבטחה כי הגברת פולארד זכאית לבקר את יהונתן באותו פורצדורה בה הורשתה לעשות זאת כשהיה כלוא בכלא באטנר. לאחר כל שיחה כזו התקשרו הרב לרנר ואסתר פולארד לארלינגטון וביקשו לקבל אישור לביקור אצל יהונתן. בכל פעם הם נענו כי ההוראות המיוחדות עדיין בתוקפן: אין ביקורים, אין שיחות טלפון ואין דואר. יש אישור ליעוץ משפטי בלבד. הפקידים בארלינגטון התנצלו בכנות אך לא הסכימו לומר מי העביר את "ההוראות המיוחדות" עורכי הדין של יהונתן הורשו לפגוש אותו פעם אחת וגם לפגישה זו הוא הגיע באיזיקים. עורכי הדין מחו על כך ונענו באותה תשובה "הוראות מיוחדות" יהונתן חזר שוב ושוב על בקשתו לממש את זכותו החוקית לטלפן לעורכי דינו אך ללא הועיל. יהוננתן חזר על בקשתו מדי יום והממונה על בית המעצר היה נבוך מהמצב החריג ועשה הכל על מנת להתחמק מיהונתן. ביום הדיון המשפטי נלקח יהונתן מארלינגטון ב4:30 לפנות בוקר. הוא הועבר לתא בבית המשפט בסביבות 5:00 להמתין עד תחילת הדיון בשעה 14:00. בתא לא היה דבר מלבד ספסל קטן וגליל נייר טואלט. ליהונתן לא ניתן שום מזון או שתייה. כשהתלונן על כך הוא נענה בצורה סימפטית אך שוב בכך שיש "הוראות" שלא לתת לא מזון כלל, כל היום עד הדיון המשפטי ב14:00 ועד בכלל. הסיבה לכך על פי טענות השומרים "ההוראות" נבעו מסיבות של "בטחון לאומי"! ב14:00 השומרים הביאו את יהונתן לחדר בית המשפט. לפני שהרשו לו להיכנס הזהירו אותו כי הם קיבלו הוראה להוציא אותו מיידית ובכוח אם הוא יחייך או ייצור קשר עין עם מישהו באולם. הוא קיבל את דברים בנימוס. גם השומרים דברו בנועם אך הסבירו לו כי מדובר ב"הוראות מגבוה" ובמידה והוא יפר את הנאמר בם יבצעו את המוטל עליהם. יהונתן השיב שהדבר יהיו לו בלתי אפשרי שכן ישנם אנשים חשובים מאוד כמו הרב מרדכי אליהו ואשתו שהגיעו במיוחד ממרחק רב בשבילו. השומרים האזינו ללא תגובה – זו הייתה הסיבה לכך שיהונתן היה כה זהיר במהלך הדיון מלהניד בראשו או לחייך למישהו באולם. לאחר שנגמר הדיון המשפטי יהונתן התחנן בפני השומרים לאפשר לו לפנות אל אשתו ששהתה במרחק קצר ממנו ולו לשנייה. שוב ציטטו לו השומרים את "ההוראות": לא! זו גם הייתה התשובה כשעורך דינו של יהונתן ביקש לאפשר לו לשוחח זמן קצר עם הרב מרדכי אליהו שהגיע למשפט במיוחד מישראל. "ההוראות" התירו ליהונתן להיפגש עם עורכי דינו בלבד. למקור באנגלית: http://www.jonathanpollard.org/2003/111403.htm להשיב את פולארד הביתה ומיד!!!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.