דחוף - תמיכה

[גלית ורביב]

דחוף - תמיכה

התעוררתי הבוקר לסיוט. אני גננת באדורה, שהבוקר חדרו אליו מחבלים והרגו 4 תושבים. אני מכירה אישית, קשורה ואוהבת את אחת ההרוגות - ילדה שהייתה אצלי בשנה שעברה וכיום נמצאת בגן סמוך בעל חצר משותפת וכן ילד מהגן שלי נפצע. אני חרדה מהמצב וכבר לא חושבת על עצמי אלא על בטחון הילדים ועל שגרת החים בגן, האם מחר אוכל לאפשר להם לצאת לחצר, לספק את הצרכים המוטוריים ( לא רק מוטוריים, החצר מספקת המון בעצם...)שלהם ובעצם להמשיך "בשגרה" או שהחרדה תגבר עליי, אתעלם מכל צורך ואסגר איתם בגן עד 16:00? מה לומר להם, איך לומר להם, אני בטוחה שיהיה לי ייעוץ של פסיכולוגים אבל בסופו של דבר אני אתמודד עם השאלות, איך אעמוד בזה ואני עדיין המומה? מישהי עברה התמודדות דומה?

 

[דרורית אמיתי-דרור 1]

גלית, תוכלי ליצור אתי קשר גם במסר א

גלית יקרה, תוכלי ליצור אתי קשר גם התיבת המסר האישי ואמסור לך גם את מספר הטלפון שלי בבית - אם תרצי להתייעץ העל פה. אני בטוחה שיהיה לך ייעוץ מחר- אבל תוכלי לפנות כבר עכשיו ולקבל ייעוץ ושיחת תמיכה לעצמך. לא כתבת בני כמה הילדים בגן שלך. אם זהו מעון- תוכלי לפנות לרחל שנרב, המפקחת של מעונות יהודה שומרון ועזה ולנתייעץ אילה- או שהיא תפנה אותך לפסיכולוג זמין עכשיו. אליה תוכלי להתקשר רק אחרי צאת השבת. בכל מקרה- אם מבחינה בטיחותית אפשר יהיה להמשיך בשיגרה (תקבלי הנחיות מאנשי הביטחון בעניין זה)- נסי לאפשר לילדים לבטא את מה שהם יודעים, תדאגי "לנפות" תוספות שילדים מוסיפים (מפלצות, זוועה נוספת...) - גם המציאות קשה מספיק- ואחרי שיבטאו בכל דרך (שיחה, מוזיקה, תנועה, ציור...) את מה שעובר עליהם- השתדלי לחזור לשיגרה. לדעתי חשוב מאד לנסות ולאסוף עוד הערב את ההורים ולשוחח אתם- עם או בלי פסיכולוג/עו"ס. אני לרשותך. בשעה 20.00 אהיה בבית. תוכלי, בעצם, למצוא את מספר הטלפון שלי במדריך. למרות רצוני העז לתמוך בך- אני יודעת שלא מקובל לתת מספרי טלפון בפורומים- וגם לא מעוניינת לחשוף אותו בלי ביקורת. אני מתלבטת הבעניין תוך כדי התקתוק. בכל זאת- נסי (אם תרצי) להשיג אותי בדרך כלשהיא. דרורית אמיתי-דרור, יועצת להורים ולאנשי מקצוע, מומחית לגיל הרך (ולאחרונה- עוסקת הרבה , לצערי, בהתמודדות של ילדים במצבי חרום)

 

[krn]

דרורית

דרורית, פשוט כל הכבוד ותודה לך על זה שאת מוכנה כך לתת ממך ולייעץ, גם כשזה לא מחובתך!!! תודה בשם הילדים KRN

 

[גלית ורביב]

תודה

דרורית שלום רב. אני חייבת קודם להודות מקרב ליבי על התמיכה והעצות וגם להתנצל שאני מגיבה רק אחרי שבוע, זה היה שבוע עצוב, מתסכל, שללויוות וניחומים וגם אם היה זמן פנוי הוא הוקדש למחשבות ודמעות. נורא, פשוט נורא לעמוד בפניהורים ששכלו את ביתם הנסיכה ועברו חויה נוראית כזו. הכי מוזר הוא שכשמדברים עם האב, יוצאים מחוזקים ומעודדים (הוא חוזר בתשובה) הילדים בגן,,, מדברים כל הזמן על דניאל ואליעד, מזכירים מביעים תקוות שאולי היא תחזור, מביעים רגשות ואומרים - אנחנו מתגעגעים אליה, הלוואי שתחזור, אנחנו עצובים ןכו´ אולי הם סתם מצוטטים אותי? בכל מקרה העצות שקיבלנו מהפסיכולוגים הם לספר הכל לילדים (מה שהם שואלים כמובן) ולא להעלים מידע. אני מרגישה שבזה אני עומדת יפה הבעיה שלי היא אחרת: אני מרגישה מרוקנת מאנרגיות, עצובה כל כך וממש לא רוצה להיות במקום הזה, הסייעת שלי תושבת המקום, במצב הרבה יותר גרוע ממני... ולילדים יש אנרגיות עודפות... הם לא מפסיקים לרוץ ולהרביץ ולצעוק ולכעוס ולבכות, אומרים שזה טיבעי ובסדר, אבל עד מתי? מדהים איך שהם ממשיכים הלאה, הילדים ולא עוצרים את הפעילות, מה שמאוד מתבקש.... אני מאמינה שיהיה בסדר,, וגם אני בסופו של דבר אפסיק לחשוב על המקרה הנורא בכל לילה (ולקום עייפה בבוקר) תודה בכל מקרה, אם יש לך עצות נוספות אשמח לשמוע

 

[טלגל]

גלית המון המון תמיכה ../images/Emo24.gif

במצב הקשה שבו את נמצאת, זהו סיוט של כל גננת, הורה או תושב בישוב מותקף. אני לא חושבת שתוכלי לחזור לשגרה בימים הקרובים, אני חושבת שכמה ימים הילדים, ההורים ואת תתמודדו עם המקרה המזעזע והעצוב שקרה בישובכם. אני חושבת שעליך ללכת עם הילדים והתחושות שלך ולקבל כל עזרה שתוכלי לקבל. המון המון חיבוקים ועידוד ונקוה שתעברו ימים קשים אלו, נשיקות לכולכם.

 

[odeia]

גלית, אומנם אני לא גננת ולא עברתי

את שאת עוברת ותעברי, רק יכולה להציע לך את מחשבותיי. במידה ותרצי שאשלח לך רייקי, שילחי לי מייל עם שם פרטי, שם משפחה, שם האם (שלך) ותאריך לידה. דבר נוסף שידוע לי שעוזר להתמודד עם טראומות אלו פרחי באך, ורצוי להתחיל לקחת רסקיו כדי להקל, ולו במעט, על מה שאת עוברת. אני איתך בלב. אורנה