גלית ורביב
New member
דחוף - תמיכה
התעוררתי הבוקר לסיוט. אני גננת באדורה, שהבוקר חדרו אליו מחבלים והרגו 4 תושבים. אני מכירה אישית, קשורה ואוהבת את אחת ההרוגות - ילדה שהייתה אצלי בשנה שעברה וכיום נמצאת בגן סמוך בעל חצר משותפת וכן ילד מהגן שלי נפצע. אני חרדה מהמצב וכבר לא חושבת על עצמי אלא על בטחון הילדים ועל שגרת החים בגן, האם מחר אוכל לאפשר להם לצאת לחצר, לספק את הצרכים המוטוריים ( לא רק מוטוריים, החצר מספקת המון בעצם...)שלהם ובעצם להמשיך "בשגרה" או שהחרדה תגבר עליי, אתעלם מכל צורך ואסגר איתם בגן עד 16:00? מה לומר להם, איך לומר להם, אני בטוחה שיהיה לי ייעוץ של פסיכולוגים אבל בסופו של דבר אני אתמודד עם השאלות, איך אעמוד בזה ואני עדיין המומה? מישהי עברה התמודדות דומה?
התעוררתי הבוקר לסיוט. אני גננת באדורה, שהבוקר חדרו אליו מחבלים והרגו 4 תושבים. אני מכירה אישית, קשורה ואוהבת את אחת ההרוגות - ילדה שהייתה אצלי בשנה שעברה וכיום נמצאת בגן סמוך בעל חצר משותפת וכן ילד מהגן שלי נפצע. אני חרדה מהמצב וכבר לא חושבת על עצמי אלא על בטחון הילדים ועל שגרת החים בגן, האם מחר אוכל לאפשר להם לצאת לחצר, לספק את הצרכים המוטוריים ( לא רק מוטוריים, החצר מספקת המון בעצם...)שלהם ובעצם להמשיך "בשגרה" או שהחרדה תגבר עליי, אתעלם מכל צורך ואסגר איתם בגן עד 16:00? מה לומר להם, איך לומר להם, אני בטוחה שיהיה לי ייעוץ של פסיכולוגים אבל בסופו של דבר אני אתמודד עם השאלות, איך אעמוד בזה ואני עדיין המומה? מישהי עברה התמודדות דומה?