הם הגיבו ככה:
ככה אני מניח, לפחות. חלק אמרו : זה סתם שיגעון חולף, של פוליטיקאים, והוא יעבור. חלק אמרו : חלק אמרו זה שיגעון של פוליטיקאים, שמאוד מסוכן, וצריך להמתין בשקט עד שהוא יעבור. חלק אמרו : זה מצב קשה, ולא נורמלי (שמפטרים אותנו ממשרות בשירות הציבור ושאוסרים עלינו ללמוד וללמד באוניברסיטאות ובבתי ספר גרמניים, וכו') ואנחנו מקווים שהעם יתפקח וזה יעבור. בינתיים לא נעשה גלים כדי לא לעשות בעיות. חלק אמרו : זה מצב בלתי נסבל. אם הוא ימשיך ככה עוד שנה - שנתיים , אז נצטרך לעזוב את הבית שלנו ואת העבודה והשורשים שלנו כאן - ולעזוב. אנחנו מקווים שהמצב הזה יעבור ושלא נגיע לזה... היו גם חלק (קטן) שאמנם כן עזבו בשנות ה- 30. מיעוט קטן מהם עזב לארצות הברית. רובם - למדינות אחרות באירופה, שנחשבו ליברליות יותר מגרמניה, שבה שלטה המפלגה הנאצית. רבים מהם היגרו למדינות כדוגמת כדוגמת צרפת והולנד. המשפחות שעזבו את גרמניה פעלו באופן פרטי ולא לאור הזרקורים, כך שלא ידוע לי על תיעוד מסודר. משפחה מוכרת שברחה - היתה משפחת פראנק, הוריה של אנה פראנק. כידוע - בריחתם להולנד בתחילת שנות השלושים לא מנעה את סופם המר, וכמוהם רבים אחרים שנרצחו וניספו בשואה. כידוע, בין העוזבים היו גם כאלה שעזבו לפלשינה - ושרדו. אלה הם עולי העליה השלישית.
