דו קרב

[קוכולין]

דו קרב

לבקשתה של מיתר נדיר, אני מפרסם כאן את הלינק למאמר. אשמח מאד לתגובותיכם.

מה אתם עושים כשפוגעים בכבודכם? במשך מאות שנים, עד אמצע המאה העשרים כמעט, התשובה היתה יכולה להיות "קרב אקדחים עם עלות השחר". מלכים ניסו להכחיד את מוסד הדו קרב, אפיפיורים איימו בנידוי ובאש גיהנום, אך דבר לא עזר. מהפארקים של לונדון ופריז, עבור במחנות צבא רוסיים ועד למטע התפוחים של קיבוץ רמת רחל, ינשוף היסטורי על תשוקה, כבוד וחוסר האונים של החוק.

 

[יובל נחמקין]

מאז ועד היום

הצורך בהשבת כבוד אבוד וחוסר יכולת למחול על תחושה של עוול הם תכונות אנושיות...
הזמן והמקום יכולים לשנות את המוסכמות והאופן, אבל במהות...

מאינטראקציה של דקירות או ירי, אל התכתשות מוסכמת בזירה - ועד ללחימה על הונו (דמיו, אמרו חז"ל

) של אדם באמצעות עורכי דין

ובזירה - המשפטית...























החשיפה של דוד גרוסמן (כקריין

וכסופר

) ושל הספר "דו קרב" , הייתה שנים קודם ל"קריאת כיוון": בתסכיטי רדיו של רשת א' בשם "חתול בשק"

...
אגב, שם גם הצטיין מי שהפך לימין לקצין רפואה ראשי

ולח"כ שנוי במחלוקת: אריה אלדד.

 

[מיתר נדיר]

אני חושבת שדו-קרב זה משהו מאד בסיסי

בהתנהגות האנושית. זהו בעצם נסיון לאלימות מבוקרת. בין אם הוא מגיע מנסיון לצמצם נזקים של אלימות מלאה (כמו הדו-קרב בין דוד לגוליית, ואחרים שבהם מלחמה הוכרעה על ידי דו-קרב בין שני אלופים), או בהסלמה של עימות לא-אלים (עקב פגיעה בכבוד). זה איזשהו שלב ביניים שבו העימות הופך אלים, וההכרעה היא בכוח הזרוע, אבל עדיין נשמרים חוקים כלשהם (העימות הוא אחד-על-אחד, כלי הנשק ידועים מראש, וכו').
לכן המאבק נגד הדו-קרב הוא די אבוד. תמיד היה ותמיד יהיה, במיוחד במקומות מתורבתים. ההבדלים הם רק בכלי הנשק. האם מאבק השלטונות בקרבות האקדחים היה ספציפיים לקרבות אקדחים או שניסו למנוע דו-קרבות בכלל?

 

[קוכולין]

אני מסכים עם ההבחנה שלך

באופן עקרוני, סיפורו של הדו קרב בהיסטוריה האירופית אכן היתה ניסיון "לביית" את האלימות, אם כי לא כך זה נראה לרבים מבני התקופה. לדעתי לא היה מאבק ספציפי בקרבות האקדחים אלא בדו קרב באופן כללי, אלא במקרים שעוברי אורח היו עלולים להיפגע- ואז השלטונות הקפידו יותר על האיסור.

 

[סיסטמתי]

כבוד הוא לבוש גברי...

לובשים אותו מעל לטריטוריה נפשית או פיזית כדי לסמן לנשים או כדי להגדיר מעמד חברתי.
זה קיים גם אצל חיות אחרות ואין לזה קשר לאופנה.
להערכתי זה קשור לצפיפות מתחרים (גברים) ול- sex ratio.

 

[קוכולין]

אבל כבוד חשוב מאד גם אצל נשים

הוא פשוט מתבטא בצורות אחרות. ולא מדובר רק על כבוד שגברים מייחסים לאישה "שלהם" (כמו כבוד המשפחה), אלא על מלחמות כבוד בין נשים לבין עצמן. יש לנו עדויות על דו קרבות בין נשים, בעיקר על רקע קנאה רומנטית.

 

[מיתר נדיר]

מעניין. כי באופן אינטואיטיבי ברור לי שסיסטמתי

צודק, ואכן הדו-קרב הוא עניין של כבוד, וסובלימציה לסימון טריטוריה באמצעות בלוטות ריח.
יכול להיות מעניין להסתכל על דו-קרבות של נשים כ"זליגה", התנהגות שבה מגדר אחד מאמץ התנהגויות של מגדר אחר, למשל גברים שמאמצים התנהגות נשית מסורתית כגון שימוש בקרם לחות או הסרת שיער גוף.

 

[סיסטמתי]

אשמח לשמוע דוגמאות

 

[קוכולין]

דוגמאות למה?

 

[סיסטמתי]

למלחמות "כבוד" בין נשים

 

[קוכולין]

ו.ג. קירנן, ההיסטוריון שאני מסתמך עליו

כותב על זה רק בקצרה - רוב הספר שלו מתמקד בגברים. הוא טוען שהיו דוגמאות של דו קרבות בין נשים על כבוד או קנאה רומנטית, אני אבדוק אם הוא מביא דוגמאות, ואם כן אלו.

 

[Pyongwon]

לגמרי מסכימה.

רצ"ב קישור..

הנה כתבה שאומרת את זה - רוצה להיות "עם החברה" ומוגנת לפי החוקה של ארה"ב.

רק שבישראל אין עדיין חוקה...

תהנו בכל זאת..


מ - 05:15 מתחיל לגבי החוקה...

בכל מקרה, נחמד. תהנו!

 

[Pyongwon]

חוקה

http://www.youtube.com/watch?v=OeTqFir0yBI&feature=relmfu

 

[Pyongwon]

המשך חוקה

http://www.youtube.com/watch?v=NXPLirJRGDQ

לא צריכה שאנשים מבוגרים לבנים יגידו לי מה לעשות. אותו החוק שמגנה עלי מגנה עליך - והלכתי להרוורד כדי להיות אורכת דין כדי להיות בטוחה.


איזה יופי של משפט!

 

[amir_aikido]

פשוט כי כיף לקרוא את ההודעות שלך