קטונתי מלהיכנס בפרטי הויכוח בין
קארש לבין מוריס, אבל אלו ויכוחים מהסוג שבהחלט קיים בין היסטוריונים. גם אם נקבל את כל ההשגות של קארש, מוריס לא יוצא שקרן, מכסימום הוא נלהב מדי להוכיח את הטענות שלו ולא תמיד מדייק לגמרי. אין הדברים כך לגבי אילן פפה ואחרים, שמשקרים כמעט במוצהר. בלוד ובדיר יאסין ללא כל ספק נהרגו אזרחים ערבים כולל לא לוחמים. כל הוויכוח הוא לגבי נסיבות ההרג ומספר ההרוגים. בדיר יאסין למשל נטען (מסיבות פוליטיות פנימיות ומסיבות של תעמולה ערבית) שהיו 250 הרוגים שנרצחו ברובם לאחר הקרב. לפי טענות אחרות, של מוריס ושל אחרים, מספר ההרוגים הוא כ 100 והם נהרגו במהומת הקרב ולא מתוך כוונה לפגוע באזרחים. (פוצצו בתים בלי לבדוק מי נמצא בהם). לגבי חיפה, מוריס טוען (ומוכיח) בספריו שהיו שתי גישות ביחס לערבים, בהתאם להתפתחות המלחמה. בתחילה לא היתה מזימה לגרשם, אלא להיפך, רצו שיישארו (בין היתר מסיבות כלכליות) מה שמסביר את הפנייה לערבים בחיפה. אבל משלב מסוים הבינו חלק מהדרגים הבכירים שזה לא כל כך רע למדינה שהערבים בורחים. משלב זה המגמה בשטח, עם או בלי תוכנית מוגדרת, היתה לעודד את הבריחה ובמקרים מסוימים גם לכפות על הערבים לעזוב.