פסוק שניתן להבינו ביותר מדרך אחת
ברמה התחבירית, בד"כ בגלל בעיות של נושא נסתר, התחלפות הנושא והנשוא או קשיי פיסוק. למשל: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" - המילה 'לו' כוללת נושא נסתר (הוא), ויכולה להתייחס לאברהם, שחשב שה' עושה עמו צדק*, או לה', שחשב שאמונת אברהם בו (כלומר בטחונו בקיום ההבטחה) היא צדק. "לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו" - אפשר לפסק אחרי המילה 'שריד' או אחרי 'כמעט', ובשני המקרים יתקבל פסוק הגיוני אך בעל משמעות שונה: לפי האפשרות הראשונה, אם ה' לא היה מותיר לנו שריד, היה חורבננו גמור כמעט כמו חורבן סדום ועמורה (אבל בכל מקרה לא היה חמור עד כדי כך); לפי האפשרות השנייה, אם ה' לא היה מותיר לנו שריד זעיר, היה חורבננו גמור כמו חורבן סדום ועמורה. "בראשית ברא אלהים" - מי ברא את מי, אלהים את בראשית או בראשית את אלהים? אמנם הדוגמא הזו דרשנית ביותר ('בראשית' אינו ש"ע אלא תיאור זמן), אך היא מוצגת כקריאה אפשרית - ושגויה - כבר בספרות חז"ל ובאופן מפתיע, אולי, אומצה ע"י הפרשנות הקבלית (אבל שם 'בראשית' ו'אלהים' משמשים בצורה שונה לחלוטין משימושם בשפת בני אדם). *בלשון המקרא יש הבדל זעיר, אם בכלל, בין צדק לצדקה (לפעמים 'צדקה' מציינת מעשי צדק). רק בלשון חכמים קיבלה המילה 'צדקה' משמעות מוגדרת של גמילות חסדים.
