דו"ח על גניבת זיתים

[ד ר ו ר 1]

דו"ח על גניבת זיתים

דוח על גניבת זתים; מאת דפנה בנאי - מחסום WATCH

דו"ח על גניבת זיתים - מסיק באדמות הכפר ת'יל 24.11.2004 יצאנו עם הרבנים לזכויות אדם למסיק זיתים במטע של הכפר ת'יל ליד חוות גלעד - בצמוד לכביש 60 ,על יד צומת סארה - ג'ית. כאשר הגענו, ברגל מכוון הכפר פרעתה, בא לקראתנו בשביל שחוצץ בין מטעי הזיתים של הכפר ת'יל ומוביל אל הכביש (כביש 60 נסלל הרי בלב אדמותיו של הכפר, כך שחלקם נותרו מעברו השני של הכביש) מתנחל צעיר (כבן 20) עם כיפה אדומה , זקן ופאות, ובידו דלי מלא עד 2/3 נפחו בזיתים. הוא חלף לידנו והלך למאחד. כעבור 5 דקות חזר אלינו ללא הזיתים (היה חשוב לו להפטר מהרכוש הגנוב לפני שהוא מתחיל להציק לנו) ונצמד אלינו. "באתם לעזור להם?" הוא שאל . ענינו בחיוב. "חבל על הזמן שלכם, כבר הורדנו את הכל !" מכיוון שהוא איים עלינו שהוא קרא ל-30 חברים, צילצלנו למשטרה שהייתה אמורה להגן עלינו (המסיק היה מתואם עם צה"ל והמשטרה), ואז הבחור הסתלק. מטע הזיתים היה כמעט ללא זיתים. ב-2 המטעים שמסקנו ( לחלוטין) הצלחנו להוציא לא יותר מ-2 שקי זיתים. בעלי החלקות הפלסתינים מת'יל ,אשר נמנע מהם בשנתיי- שלוש האחרונות להגיע למטעיהם, נתקפו יאוש, בראותם את הריקנות והלכו. כאשר המשטרה הגיעה , כחצי שעה מאוחר יותר, ביקשתי, מקצין המשטרה גיא להגיש תלונה. גיא ניסה לשכנע אותי לא לעשות כן, כי: "הוא ילד קטן. בן 14.5" - "עם זקן?" שאלתי. " הוא סתם מתרברב, מה, את מאמינה לכל דבר שהוא אומר?" שאלתי את הקצין, האם בתל אביב, כאשר מבוצעת פריצה והמישטרה שומעת שמישהו התרברב שהוא הפורץ, מתעלמת מכך המישטרה גם כן? כעבור כשעתיים חזר המתנחל אלינו. סיפר שהוא בא עם 30 חברה מההתנחלויות והם הורידו במשך יומיים-שלושה את הזיתים בכל האזור. (הצביע על כל השטחים מסביב - "כאן, כאן וכאן" הוא הצביע ואמר). סיפר שהם עושים מהזיתים שמן, אבל סרב להגיד לנו איפה בית הבד שלהם. עמד איתנו חייל מילואים מבוגר (שאמר לנו קודם ששמו משה) ושמע את דבריו. ביקשתי ממנו את פרטיו, או, לפחות שימסור אותם לקצין המשטרה, לשם עדות והוא סרב. "אני לא רוצה להיות מעורב" הוא התחמק. אלא מה !) אז הגיע הבלש אלכסיי (אחד מהכוח שבא להגן עלינו) וצעק על מתנחל שיעוף מפה ובחור ברח משם. אחר הצהריים, כשעזבנו, איברהים החליט לרדת למטע אחר, זה שמעבר לשביל עליו הגענו, 2 מחברינו ליוו אותו. והנה, בתוך המטע, מצאו אנשינו את אותו המתנחל, ולידו נילון גדול לאיסוף הזיתים, ושק מלא כולו בזיתים. הפריעו לבחור באמצע המסיק ! מייד קראו לקצין גיא, אשר, לא הייתה לו ברירה כבר והוא עצר אותו. האם אי אפשר היה לעצור אותו קודם . ומה אם איברהים לא היה מגלה את הגנב בשעת פעולה? השוטרים, לאורך כל הדרך, גם אחרי שתפסו אותו על חם מאוד הסתחבקו עם הבחור, קראו לו יעקוב, טפחו לו בידידות על השכם, ולאחר הנתפס שמעתי אותו אומר לאחד השוטרים " הוא הבטיח לי ש..." (לא קלטתי את ההמשך) כשהוא מצביע על אחד החוקרים. (על דברי אלה חתומים 5 עדים נוספים, שמם ותלונתם, בכתב ידם שמורים אצלי).

 

[the man is back]

משעמם לכם?

 

[ד ר ו ר 1]

תיעוד ממחסום חווארה

תיעוד של מחסום WATCH ממחסום חווארה

חווארה דרום, שבת, 27.11.04, בוקר משקיפות: נורית ל', מיכל ש', (חווארה צפון) ויוי צ', ויקטוריה ב', חוה ה' (מדווחת) נעמי ר', נינה מ' (מדווחת מבית פוריק) משמרת מ-08:00 -11:00 מיד עם בואנו ראינו את הגוש האפל של מאות אנשים דחוסים בשרוולי הבטון, פניהם של הראשונים בתור מחוצים אל הקרוסלות, ידיים מושטות כלפי מעלה לאחוז בדבר מה, אנשים מטפסים אל הרווח הצר בין הקרוסלה לבין הגגון ועוברים אל החופש של שרוול הבטון שבו, משום שגם החופש הוא יחסי, אין דבר העומד בינם לבין קנה הרובה המכוון אליהם. "הקרוסלות האלו הן דבר נורא" אמרתי לחייל במסלול הבדיקה של המכוניות. - אולי, אמר החייל, אבל זה שומר אותם רחוק מאתנו. ואכן, עקרון המרחק הוא עקרון בלתי עקבי להפליא ביחסים בינינו לבין הפלסטינים. קודם כל ה"ארג'ע"!! ארג'ע"!! כלומר , חזור אחורנית. ואחר כך: התרחק ממני. עוף מפה!! חזור חזרה!! זוז אחורנית, תעמוד בתור. כל סדרת החינוך הזו המקשה ומסרבלת ומאיטה את פעילות המחסום נועדה קודם כל להרחיק את הפלסטינים מן החיילים הבודקים. אם החיילים כל כך רוצים להתרחק מן הפלסטינים למה הם לא מתרחקים? ממש אני מתכוונת. זאת אומרת יש פה איזו סתירה לא? הייתי שמחה להמליץ להם על התרחקות סופית ומוחלטת מכל השטחים הכבושים. ונהגי המוניות הנקנסים שוב ושוב על חציית איזה קו דמיוני ש"הם יודעים בדיוק איפה הוא" על מה הם נקנסים? על שלא שמרו מרחק, כדברי החייל במחסום: "הוא התקרב אלי באופן מסוכן". הקרבה מסוכנת והמרחק אף פעם לא מספיק. המעוכבים הראשונים, אלו שהיו כבר במכלאה כשהגענו, נאלצו לחכות למעלה כמעט שעתיים עד שוב תעודותיהם מבדיקת השב"כ - פרק זמן שערורייתי לכל הדעות. מפקד המחסום (שנפגע מאד מכתבתו של יהונתן גפן במעריב אבל בכל זאת שמר על הגינות אנושית בסיסית) חזר וענה לנו כי הדבר אינו בידיו וכי אם ידועה לנו דרך להאיץ את הבדיקה - ישמח לדעת עליה. במכלאה הצטברו במשך המשמרת עשרות אנשים (והומור מעוכבים מיוחד). משגדל מספרם, גלשו מן המכלאה אל הרווח הצר שבינה לבין עמדת הבודקים. "תרחיק אותם" סינן חייל בעמדת הבדיקה. בא חייל, במתינות, גורר מין מחסום פלסטיק אדום וחלול, שאריות מוניציפאליות מאיזה פסטיבל קיץ, שנשבר לו תרתי משמע מן הגרירות הנה והנה וקצותיו קטומים וגופו שבור אבל בתור אידיאה של מחסום הוא מתפקד מצוין. הציב אותו על יד פתח המכלאה וצווה על המעוכבים, סטודנטים ברובם בדרכם ללמודים בשכם, להכנס פנימה. הם נסוגו מעט אל תוך המכלאה, החייל הציב את הפלסטיק האדום בפתח והנה הוא מוגן ומגן על חבריו וגם עלינו, (כדברי חייל גס רוח במחסום הצפוני אל מיכל: אני שומר על התחת שלך, את מבינה שאני שומר על התחת שלך? גסות הרוח נועדה כנראה לחדד ולהבליט את מורת רוחו ממשימת ההגנה הזו. לא רק עלינו הוא נאלץ להגן למרות רצונו, גם על הפלסטינים יש לו דעה מוצקה לאמור: "כל החמאס והג'יהאד לתור הזה" והחיילת שעמדה לידו שיתפה את הפלסטינית העומדת מולה בדעותיה הפוליטיות ובעולמה הרוחני לאמור: הנה באו העלוקות. יו נואו מה זה עלוקה? זה עלוקה"!). אבל פעם אחת לפחות נמחק המרחק. רופא שעמד בתור הגיע לראשו ואז צווה לחזור לתחילת התור, לקרוסלה, משום שעמד בתור הלא נכון. " תגידי לו" בקש ממני."אני רופא, חולים מחכים לי". לקחתי אותו אתי אל עמדת הבדיקה והסברתי לחייל הבודק את הענין, אבל הרופא הסתכל עלי במבט שלא הבנתי בתחילה, עם איזה מבט דק של רווחה ואמר לי: אני מדבר רוסית. נגש אל החייל ופצח במונולוג ברוסית והחייל, אחרי הרף עין חשדני, חייך, מחק את המרחק, הצטרף בענין לשיחה והעביר את העבריין בלי שום עניין. בדרכנו חזרה בצומת יצהר עמד ,תור ארוך מאד של מכוניות ובסופו ג'יפ ושלושה או ארבעה אנשים חמושים, לבושים בגדי גשם כחולים כהים, בלתי מזוהים. אחד עוצר את המכוניות והשני מחפה עליו והשלישי מחפה על השני. הוא סימן לנו לעצור, בקש את תעודות הזהות, עיין בהן ושאל מי אנחנו. ענינו לו ושאלנו מי אתם? אתם חיילים? - בשבילכם אנחנו חיילים - אמר. כן, בגסות ובתוקפנות. - תראה,אמרה נינה, אתם חייבים להזדהות........ אתם צבא או משטרה? - זה לא ענינכם, אמר, ואני יכול לעכב אתכם ולקרוא למשטרה שתעצור אתכם ולירות בכם........... כל כך נעם לו הרעיון והסיכוי עד שחזר עליו פעמיים, ואז פנה וסב על עקביו, החזיר בלי חמדה את תעודות הזהות שלנו ואמר: חבל לי לבזבז עליכם כדור. וטרק את דלת המכונית. מי הם? ראינו שהם עוצרים מכוניות אבל לא ראינו אם הם בודקים אותן, מה גם שאלה מכוניות שזה עתה יצאו בשלום ממחסום חווארה. אביא פה את רשימת ההשערות שכולן יכולות להיות נכונות: מיליציה פרטית של המתנחלים, שב"כ, או משטרה צבאית. ויוי התקשרה אל מפקדת החטיבה לדווח על הארוע החמור הזה ושם, אחרי שהעבירו אותה מאחד לשני, אמרה לה חיילת אחת: אסור לי לדבר אתכם. זו הוראה של החטיבה.