דו"ח מועדת שילוב
נוכחים: מנהלת התיכון, יועצת, מחנכת, מורת שילוב, אבא, נער המאובחן כאספרגר, מנהלת המתי"א, אחראית תחום במתי"א
סקירת שנה"ל שמסתיימת והכנות לשנה"ל הבאה עלינו לטובה... כמובן שמתחילים בנער, עוברים דרך הלימודים וממשיכים להשתתפות החברתית...
השנה (כיתה י') קיבל 24 שעות סייעת ו-4.7 שעות הוראה פרטנית והתאמות מירביות בבחינות. נמצא בכיתה רגילה וכרגע בעיצומה של תקופת בחינות המתכונת...
כפי שסיפרתי בעבר בני החליט בסוף ח' לעבור לכיתה רגילה מכיתת ליקויי למידה והמערכת התגייסה בהליך מהיר לאשר לו את כל הסיוע האפשרי. כיתה ט' עברה בהצלחה ולפני כיתה י' כבר נעשתה ועדת שילוב מסודרת כאשר כל הנפשות הפועלות התחלפו. מנהלת, יועצת, מחנכת וכו'
כיתה י' מגיעה עכשיו לסיומה וגם זו עברה בהצלחה יתרה ולראייה במשך כל השנה התייצבתי בבי"ס כמו כל הורה ליום הורים ולאירוע שכבתי אליו הוזמנו כל ההורים. פה ושם קיבלתי סמס מהסייעת בעניינים סידוריים ולפני ועדת השילוב הסתבר שבני רוצה להיות נוכח בה.
במהלך הישיבה דובר בבני, בלימודיו וביחסיו עם בני כיתתו ולא פעם נשאל בני האם "זה בסדר" שמדברים ככה עליו. והוא ענה שזה בסדר גמור... ו"זה בסדר?" שנשאל מייצג את יחס בית הספר והמתי"א אליו...עד כדי כך זה בסדר "הזה בסדר?" שאני טענתי שאני כבר לא מייצג אותו כי אין צורך וכי יחסיו עם בי"ס טובים לפחות כמו יחסיו איתי ויחס בית הספר אליו טוב מיחס בית הספר אליי כי אותי מזמן לא מעדכנים בפכים הקטנים כמו התעצבן, הפך שולחן, שטף פנים, איחר או הסיסמא שפעם חזרה על עצמה שוב ושוב, "משהו לא בסדר עם הילד הזה".... והפלא ופלא זה אותו בי"ס ששינה את פניו וזה אותו הילד שפניו השתנו כי המשפטים הנאמרים עליו בישיבות שאני נוכח בהם, תפקוד בי"ס כלפיו והצורך בתיווך, דומים יותר ויותר למשפטים שאני אמרתי בכיתה א' ובכיתה ב' וכה הלאה.
מפניני המחנכת בישיבה שאמרה כי בני הוא ילד מיוחד והיא אוהבת אותו, או שגם היא רוצה 4.7 שעות פרטניות, או שהסייעת עוזרת לה בעצם נוכחותה ולכיתה לא פחות מאשר לבני התחיל להיווצר רושם שהכל דבש אבל אחראית התחום במתי"א שבאה לבדוק את ההתאמה לטבלת הסיוע על פי קשיים ולקבל תשובות כנות ואמיתיות של מה יקרה במידה ולא יהיו 24 שעות סיוע...וכשהתחילו השאלות על קשיי ההתאמה בינו ובין המערכת הוא נשאל שוב ושוב אם זה בסדר שמדברים על זה...
וכמובן שענה שכן...
נו טוב... הם עושים את עבודתם בלב פתוח ובאוזן קשובה לבני ואני מיותר לגמרי כי מה שנעשה פעם היה הפוך ואלמלא ייצגתי אותו אז כנגדם לא הייתי יודע עד כמה טוב ייצגתי אותו אז...
להגיד שהילד פורח יהיה לא מדוייק. בכל זאת הוא לא במקום האידאלי לצמיחה אישית... זה בי"ס... הלו... גם הוא אמר את זה תוך כדי הפגישה... אבל לומר שנוצר שיתוף פעולה פורה בין המערכת המסורבלת והנער המיוחד המוכיח כי סביבה המתאימה עצמה למיוחדות של פרט יוצאת נשכרת מהיחסים לא פחות מאשר הנער.
לא נסתום את הגולל כי יש לנו עוד י"א ו-י"ב אבל ט' ו-י' הראו כי אפשר ואפשר לשלב גם בתנאי המערכת של היום וכולם מרוויחים.
נוכחים: מנהלת התיכון, יועצת, מחנכת, מורת שילוב, אבא, נער המאובחן כאספרגר, מנהלת המתי"א, אחראית תחום במתי"א
סקירת שנה"ל שמסתיימת והכנות לשנה"ל הבאה עלינו לטובה... כמובן שמתחילים בנער, עוברים דרך הלימודים וממשיכים להשתתפות החברתית...
השנה (כיתה י') קיבל 24 שעות סייעת ו-4.7 שעות הוראה פרטנית והתאמות מירביות בבחינות. נמצא בכיתה רגילה וכרגע בעיצומה של תקופת בחינות המתכונת...
כפי שסיפרתי בעבר בני החליט בסוף ח' לעבור לכיתה רגילה מכיתת ליקויי למידה והמערכת התגייסה בהליך מהיר לאשר לו את כל הסיוע האפשרי. כיתה ט' עברה בהצלחה ולפני כיתה י' כבר נעשתה ועדת שילוב מסודרת כאשר כל הנפשות הפועלות התחלפו. מנהלת, יועצת, מחנכת וכו'
כיתה י' מגיעה עכשיו לסיומה וגם זו עברה בהצלחה יתרה ולראייה במשך כל השנה התייצבתי בבי"ס כמו כל הורה ליום הורים ולאירוע שכבתי אליו הוזמנו כל ההורים. פה ושם קיבלתי סמס מהסייעת בעניינים סידוריים ולפני ועדת השילוב הסתבר שבני רוצה להיות נוכח בה.
במהלך הישיבה דובר בבני, בלימודיו וביחסיו עם בני כיתתו ולא פעם נשאל בני האם "זה בסדר" שמדברים ככה עליו. והוא ענה שזה בסדר גמור... ו"זה בסדר?" שנשאל מייצג את יחס בית הספר והמתי"א אליו...עד כדי כך זה בסדר "הזה בסדר?" שאני טענתי שאני כבר לא מייצג אותו כי אין צורך וכי יחסיו עם בי"ס טובים לפחות כמו יחסיו איתי ויחס בית הספר אליו טוב מיחס בית הספר אליי כי אותי מזמן לא מעדכנים בפכים הקטנים כמו התעצבן, הפך שולחן, שטף פנים, איחר או הסיסמא שפעם חזרה על עצמה שוב ושוב, "משהו לא בסדר עם הילד הזה".... והפלא ופלא זה אותו בי"ס ששינה את פניו וזה אותו הילד שפניו השתנו כי המשפטים הנאמרים עליו בישיבות שאני נוכח בהם, תפקוד בי"ס כלפיו והצורך בתיווך, דומים יותר ויותר למשפטים שאני אמרתי בכיתה א' ובכיתה ב' וכה הלאה.
מפניני המחנכת בישיבה שאמרה כי בני הוא ילד מיוחד והיא אוהבת אותו, או שגם היא רוצה 4.7 שעות פרטניות, או שהסייעת עוזרת לה בעצם נוכחותה ולכיתה לא פחות מאשר לבני התחיל להיווצר רושם שהכל דבש אבל אחראית התחום במתי"א שבאה לבדוק את ההתאמה לטבלת הסיוע על פי קשיים ולקבל תשובות כנות ואמיתיות של מה יקרה במידה ולא יהיו 24 שעות סיוע...וכשהתחילו השאלות על קשיי ההתאמה בינו ובין המערכת הוא נשאל שוב ושוב אם זה בסדר שמדברים על זה...
וכמובן שענה שכן...
נו טוב... הם עושים את עבודתם בלב פתוח ובאוזן קשובה לבני ואני מיותר לגמרי כי מה שנעשה פעם היה הפוך ואלמלא ייצגתי אותו אז כנגדם לא הייתי יודע עד כמה טוב ייצגתי אותו אז...
להגיד שהילד פורח יהיה לא מדוייק. בכל זאת הוא לא במקום האידאלי לצמיחה אישית... זה בי"ס... הלו... גם הוא אמר את זה תוך כדי הפגישה... אבל לומר שנוצר שיתוף פעולה פורה בין המערכת המסורבלת והנער המיוחד המוכיח כי סביבה המתאימה עצמה למיוחדות של פרט יוצאת נשכרת מהיחסים לא פחות מאשר הנער.
לא נסתום את הגולל כי יש לנו עוד י"א ו-י"ב אבל ט' ו-י' הראו כי אפשר ואפשר לשלב גם בתנאי המערכת של היום וכולם מרוויחים.
