פפו נשמע מעניין המתכון שלך
לו הייתי דג, הייתי קופץ בשמחה לאוכל הזה,
אשמח לקרוא ממך כמויות של המרכיבים השונים, ככה, כשאתה מתכנן ליציאה אחת, בשביל יום דייג, ומה שנשאר זורק לים.
הקטע של הכנת הפילוטה "הקלאסית" קצת מורכב והאמת מיותר ומסורבל מדי, למי שיוצא לסרגוסים פעם ב,
תודה
נ.ב.
להערתו של הפיראט על סיפורי אין דייג, (איני מכיר תיקוץ של 0.01, כמו 999.99, אבל זה לא העיקר, הדיוק חחח
ברצוני להעיר, שמבחינתי לפחות, אין דייג אינו משמעו שאין נגיעה, ואין תפיסה.
אלא משמעו, תפיסת דגים ראויים, שלאחר ניקיון קרביים וזימים וקשקשים, חיתוך ראש וזנב, ושאר סנפירים, נשאר מה לאכול ....ממנו לאחר הטיגון
כלומר,
בשביל הפרופורציה 95% מהסרגוסים לעיל, אני מחזיר לים, בכלל לא שם בסל.
כמו כן,
כשאני נע על הריפים ומנסה לתפוס בורים במיים הרדודים ברחבי הריפ,
אזי,
בורי של 15-20 ס"מ שנראה כצמו סיגר קובני קטן,
ושוקל בקושי 100-150גרם,
אני מוריד מהקרס,
ועם כל הכבוד שזה "בורי",
נסיך הדגים,
אני מחזיר למיים.
רק בורים באורך 20-25 ס"מ ומעלה ומשקל של מעל 200-250 גר' לפחות, אני לוקח.
מכאן יוצא,
שביציאה לים, בה נתפסים עשרה בורים, כמו סיגרים כנ"ל, ודג בורי אחד ראוי, בשבילי, זה נקרא ונשמע "אין דייג",
כנ"ל עם ארסים, וכחילות, ומנורים, ואוטאוטים וכו', עשרות, במשקל של 50 גרם ומטה, נתפסים מהם, אז מה?
איני יודע מה קורה אצלך,
למיטב ידיעתי, לא קראתי דוח דייג אחד ממך.
כמובן שיש הרבה מובאות,
אתמול, שלשום, שבוע שעבר, הייתי פה הייתי שם, תפסתי בורים וסרגוסים,
מצוינים,
וכו,
וכו'.
יש הרבה מאוד דגים בים,
אולם, בגזרת עבודת הדייג מהחוף, ועל השובר,
ולא משנה איפה בארץ,
רבים מהם הם קטנים מדי ללקיחה הבייתה,
ולבטח אם לוקחים בחשבון נקיון ואכילה.
ולדעתי,
זאת מפאת החריש העמוק והנורא והמזעזע ,
שבמבצעים בעלי רשתות החסקה,
מאות פעמים בשבוע על גזרת ריף מצוקמקת,
יום יום, לילה לילה 7 ימים בשבוע,
העובדים עם רשתות,
שגודל עניהם הולך וקטן,
כך,
שגם הם מוציאים עשרות ומאות קטנטנים,
זורקים אותם מתים לים או על החוף,
ולמעשה מחסלים בתי גידול, שלמים.
למרות הנאמר לעיל,
יש ויהיו מקרים,
והם משאת נפשו של כל חובב דייג,
שהוא יפול על להקה של גדולים,
שמשום מה החליטה להיות בסביבה שלו,
ולטעום ממה שהוא הכין ועמל בבית למענם.
ולא בגלל הירח,
והכוכבים,
והמזלות,
והשמש,
והריסוס,
והפתיון,
פשוט לא בגלל כלום.
הם שם,
כי בא להם להיות שם,
והם באו לאכול,
כי היו רעבים,
והחליטו לטעום,
ממך.
ולמרות שהוצאה הראשון,
והוא השתולל מאוד,
והזהיר את כל חבריו,
עדיין הלהקה נשארת ולא זזה,
ועדיין גם אחד אחד טועם ונתפס,
וחוזר חלילה.
קרה לי את זה פעם אחת בשקמונה לפני שנתיים,
אני עם בוס על הריף הפונה לבת גלים,
ולאחר ריסוס קצר וקטן,
בשעה 05:30 עד 06:00 תפסתי מספר בורים ענקיים,
שהקטן בהם היה חצי קילו, והגדול בהם מעל 800 גרם,
על בצק מסטיק.
ואיך שזה התחיל פתאום,
זה הפסיק פתאום,
בשנייה אחת,
אין נגיעה ואין תפיסה,
הדגים נעלמו,
"נסעו למקום אחר",
ונגמר הדייג.
או אז,
יבוא הדיג שמח וטוב לב לביתו,
וינקה הדגים הגדולים והיפים,
תוך שירה וזימרה במטבח,
יטגן אותם, או יעשה בתנור במתכון מורכב יותר,
ויזמין המשפחה למנה ראשונה טובה,
ואם היה לו יתרת מזל,
יקפיא מספר פרטים עודפים, בפריזר.
לזה אני קורא דייג.
ולא איסוף מחזיקי מפתחות במשך שעות, ימים שבועות וחודשים.
בברכת,
ושבו דגים גדולים לגבולם
