דורבן - לרוץ או לא?

דורבן - לרוץ או לא?

לקח לי זמן לטפל בזה ואני מתלבטת עקרונית מה לעשות עד לפגישה עם פיזיו/מדרסים.

האורתופד הפנה לשניהם, אמר שדי במדרס הפשוט של קופ"ח. הלכתי למדרסן אקראי בהסדר, נתן הרצאה ארוכה למה צריך להשקיע במדרסים ביו-מכניים יקרים. בנוסף גם לחץ על גיד לאורך השוק (בחלק הפנימי-קדמי) ואמר שהכאב שגורמת הלחיצה מעיד על כך שיש בעיה הרבה יותר גדולה מאשר דורבן - דלקת בגידים בשתי הרגליים (וקשת גבוהה, גמישות יתר, קריסה והשד יודע מה עוד). לא אמר כלום על מנוחה בינתיים (טוב, נו, הוא ספורטאי בעצמו).

אחרי מחשבה החלטתי ללכת לפיזיו מומלץ (כאן) שגם מתקין מדרסים ובעלות נמוכה בהרבה, כנראה. בנוסף קבעתי תור לפיזיו של קופ"ח שעזרה מאוד בזמני עם שברי המאמץ.

ומנגד - חברה הציגה נקודת מבט אחרת: מדרסים זה לכל החיים ולא פותרים באמת את הבעיה - תתחילי ריצה יחפה, שתביא לכך שהגוף יתקן את מה שצריך תיקון.

ייקח זמן עד לתורים שקבעתי. עכשיו אני מתלבטת מה לעשות בינתיים. לרוץ? לא לרוץ? לרוץ יחפה? (יחפה ממש, על שפת הים. אני לא רואה את עצמי קונה עכשיו נעלי-ריצה-יחפה).
 
עד הצבא, הלכתי יחפה ....

כמי שגדלה בקיבוץ, נעליים נעלנו כשהיה קר ולשיעורי ספורט. הלכתי יחפה חלקים מאד נכבדים מילדותי. הלכתי גם על מדרכות וכבישים וגם על דשא וחול. חוץ מימי שישי בחדר האוכל, הסנדלים לא היו בשימוש....

עם כל זאת, יש לי קריסה בכפות הרגליים ותמיד היתה. היחפנות לא פתרה דבר ולכן אני עם מדרסים ואין לי בעיה להמשיך להיות איתם כל החיים. מתקשה להאמין שמה שילדות שלמה לא פתרה, ריצה יחפה תפתור...

האיש שלי באותו מצב. בלי מדרסים הוא הגיע לדורבן שחודשים לקח לו לעבור וסבל כאבים גם ביום יום, לא רק בריצה. מאז שהוא עם מדרסים, אין דורבן.

בעיני מדרסים זה כמו משקפיים/עדשות. אם צריך, אז צריך וזהו. המדרסים של יובל דוד מחזיקים כבר את כל האימונים שלי בשנתיים וחצי האחרונות כך שהם מאד רנטביליים. כרגע לא ברור אם צריך להחליף בכלל ומתי....
 

חגגה

New member
אני גם מכירה מלא אנשים שמדרסים לא פתרו להם

את הדורבן.
הרבה מטופלים מגיעים אלי, לרפלקסולוגיה בגלל דורבן. רפלקס' יכולה להקל מעט על הכאב אבל לא לפתור אותו. זהו סוג של דלקת בגיד שיכול לנבוע מכמה סיבות של קוצר בגידים מסויימים ואורך באחרים.... מניחה שיפעת תדע להסביר טוב ממני.
העיקרון בטיפול הוא די זהה - וזה טיפול בדלקת. אפשר (ובעיניי פחות רצוי) בתרופות/זריקות ואפשר במנוחה ותזונה/תוספים/צמחים מעכבי דלקת.
אני גם פגשתי כמה מטופלים שדיקור סיני עשה בשבילם נפלאות (אבל למען ההגינות גם כמה וכמה שלא)
הרעיון הוא במניעה חוזרת של דורבן, כי מאחר והגיע בגלל בעיה מבנית, הוא גם יכול לשוב בגללה.
במישור המניעתי - מההיבט המבני של הרגל, אני מניחה שפיזיו או מדרסים....
מההיבט התזונתי, שוב - תזונה מונעת דלקת עם דגש על דלקות ברקמות חיבור: אומגה 3, ויטמין C , כורכום, ועוד מגוון צמחי מרפא....

בהצלחה.
 

חגגה

New member
שורשר לנועה, למרות שהתשובה לעדי


 
יחפה? על שפת הים? בחורף?

בררררר

איכשהו זה לא ממש נראה לי....

כשיתחמם קצת- ריצה יחפה יכולה להפעיל שרירים שלא פועלים (או פועלים פחות) אך לוקח זמן להסתגל אליה ולא בטוח שזה יהיה פיתרון לבעיה.
שיטוט קצר ברשת יגלה לך את חילוקי הדעות בנוגע לריצה יחפה, את יתרונותיה וגם חסרונותיה.

מכיוון שיש לך תורים גם ליובל דויד וגם לפיזיו' שמכירה אותך מהעבר נראה לי ששם תקבלי תשובות הרבה יותר מוסמכות.
לא להתרגש יותר מידי ממה שאמר המדרסן, יש נקודות שלחיצה עליהן תכאב גם בלי שיש בעיה כלשהיא, ואולי אני חושדת בכשרים אבל יכול להיות יש לו אינטרס כספי שתיקני מדרסים יקרים שאין עליהם השתתפות של קופת החולים?

דרבן (בשמו העממי) או דלקת של הפציה הפלנטרית מתאפיין בכאב חד באיזור העקב, המופיע בקימה מישיבה או שכיבה ומוקל אחרי מספר צעדים. יכול להופיע שוב אחרי הליכה, עמידה או ריצה ממושכת. אם הכאב קבוע זה מעיד על מצב חריף המחייב מנוחה והתערבות רפואית.
אם הכאב אינו בכף הרגל, ובייחוד באיזור העקב- ייתכן וההבחנה שגויה.

דרבן כשלעצמו אינו סיבה בעיני להימנע מריצה לחלוטין אלא אם כן הכאב מונע אותה, או שצורת הריצה משתנה כך שנגרמים כאבים במקומות אחרים.
אם רצת עד עכשיו עם הדרבן בלי בעיות מיוחדות אני חושבת שאת יכולה להמשיך עד שתקבלי הנחיות מסודרות ממי שיטפל בך.
 
בחושך, בלי סוודר... (מגיבה לכולן)

תודה רבה לכולן על התגובות! הרגעתן אותי ונתתן נקודות למחשבה.
יפעת, הדורבן לא מתנהג כמו דורבן אופייני - לא בבוקר ולא בקימה, מורגש בעיקר אחרי ריצות ולפעמים סתם אחרי יום ארוך על הרגליים. אבל הכאב הוא בעקב ומורגש היטב בלחיצה.
מוסיפה גם שלאחרונה נתפס לי הגב - פעם ראשונה בחיים, ורק עכשיו, אחרי שבועיים, הכאב עבר לגמרי. אז הצירוף של השניים גרם לי לחשוב שאולי עדיף להימנע מריצה ולא להמשיך עם מה שעשיתי עד עכשיו - שמן הסתם הביא למצב הזה.
טוב, אחזור לרוץ בינתיים
איזה כיף.
 

omaopa

New member
אני בטוחה שיערה תוכל להסביר יותר אבל מניסיון

אישי.......

היה היו לי כאבים ברגל שמאל. לא רצתי חודשיים לפחות אם לא יותר. הגעתי לפיזיו, הגעתי לאורטופד, הגעתי למדרסן, הגעתי לתהומות של ייאוש....

האורטופד (של כף רגל שהוא עד היום האורטו הכי הכי מומלץ בעיניי לעניין וגם אחד כזה שלגמרי מבין למרות שהוא רחוק מלהיות ספורטאי) אמר לי בסוף שדורבן זה לא מה שחושבים.
זה זיז כזה שיוצא מהעצם לתפוס את השריר (תתקני אותי יערה אם אני טועה) או משהו כזה. זה יכול להיווצר בילדות, זה יכול להיות שם שנים, זה יכול לגרום כאבים, זה יכול גם לא לגרום כאבים, אפשר לחיות עם זה, אפשר לרוץ עם זה, לפעמים אי אפשר אפילו ללכת עם זה.

זה לא הדורבן שהוא הבעיה זה הדלקות שהוא יוצר ובכלל לפעמים זה לא דורבן אלא דלקת בפלנטר פשיאטיס (הגיד שעובר בכף הרגל). הבעיה המכנית גורמת לעומסים בעייתיים שבתורם גורמים לדלקות וכאבים.

בהמלצתו ובהמלצת הפיזיו עשיתי הכל - מתיחות, פיזיו, אטופן ומדרסים וכמובן חלוקת עומסים טובה באימונים עצמם. כנראה שכפות הרגלים שלי לא שמעו על התיאוריה העלומה ש"נולדנו לרוץ"....

הבעיה המכנית לא נפתרה ולא תיפתר. אני עם פרונציה קשה ולפחות דורבן מצולם אחד (זה מאד נפוץ דרך אגב. יכולים להיות לאנשים דורבנים והם פשוט לא יודעים את זה כי זה לא גורם לבעיה).

בסוף הכאבים עברו.

בוקר בהיר אחד באימונים לאולטרא קמתי והדרך לשירותים לוותה בגנחות של כאבים (וגם קצת רחמים עצמיים האמת...)

הכיצד? היתכן? כאבים בעקב ברגל ימין?? הרגל ה"בריאה"?? לאאאאאאאאאא

אבל כן. גם שם. תקראי לזה דורבן, תקראי לזה דלקת, תקראי לזה @#$%^$%^!!

עם מדרסים. עם חלוקת עומסים טובה. עם כפות רגלים שכאמור, לא קראו את התיאוריות על איך שהגוף שלנו מותאם לריצה.

בקיצור, אני עם נועה. אני אישית לא מאמינה גדולה ביחפנות. מצד שני אני מכירה אנשים שכן.
מהצד השלישי, גם אלו וגם אלו יכולים לפתח בעיות כף רגל וגם אלו וגם אלו נפצעים.

אז מה התשובה?
לדעתי, אין.....
שאלה של נטיות, אמונות ורצון אישי.

האם לרוץ? אם יש משהו שכואב לי אני בדרך כלל לוקחת כמה ימי מנוחה, שמה קרח ואז כעבור כמה ימים מנסה שוב.

תרגישי טוב!!
 

מור שלז

New member
מנסה לשתף מנסיוני...

קודם כל לגבי ריצה: אם כואב לך לרוץ - לדעתי אל תרוצי, וחכי לשמוע מה אומר הפיזיו.

לגבי הריצה היחפה: אני מאוד אוהבת ריצה יחפה. אני גם מרגישה שהריצה היחפה עזרה לי מאוד בחיזוק שרירים מייצבים. עד היום אני אוהבת לשלב באימונים שלי פעם בשבוע ריצה יחפה.

בריצות הראשונות שלי ממש הרגשתי את כל השרירים כואבים אחר כך. יחד אם זאת, כדאי לדעת שהמעבר לריצה יחפה, גם אם זה כמו שאני עשיתי: בתור סוג של גיוון, ולא באופן טוטאלי, חייב להיות הדרגתי מאוד.
אני התחלתי בהליכה. במשך כמה שבועות רק הלכתי יחפה (ולא, ללכת יחפה בבית או על מדרכה ישרה - לא נחשב). רק אחרי כמה שבועות התחלתי לשלב ריצה, וגם זה מאוד בזהירות ובהדרגה.

דבר מפליא שקרה אצלי בלי שהתכוונתי: אכן נעלם הצורך במדרסים. אחרי כמה זמן פשוט החלפתי נעליים (נעליים רגילות) ולא טרחתי להעביר אליהן את המדרסים. אבל אצלי זה לא היה בגלל דורבן אלא בגלל קריסה פנימה של הרגל.

אז מה אני מנסה לומר? אני מאוד בעד ריצה יחפה, כחלק מהאימונים. עקרון חשוב בכל תכנית אימונים הוא עקרון הגיוון, ולשלב מדי פעם ריצה יחפה זה בפירוש גיוון.
ועדיין אין כאן ניסים. לא לכולם זה עוזר כך שנפטרים מהמדרסים, ויש כאלו שזה גם ממש גרם להם נזק (להערכתי מי שמנסה ישר לרוץ, ולא עושה את זה בהדרגה, חשוף יותר לנזק מזה).

בשורה התחתונה: שווה לנסות, לאט ובהדרגה, ולא לצפות שזה יחליף את המדרסים, בטח לא מייד.

בהצלחה ותרגישי טוב
 
הריצה עצמה לא כואבת

ויותר מזה - אם לאורך היום כאב לי ואז יצאתי לרוץ - בריצה הכאב נעלם.
הבעיה מתחילה בשעות או ביום שלאחר הריצה, ואם אני רצה פעמיים בשבוע או יותר - אז מתישהו במשך היום, בכל יום, יכאב לי.
 
עוד קצת נקודות

ראשית, אני מהאסכולה של נועה. ריצה יחפה זה נהדר לאנשים שעבורם זה נהדר. עבור הרגליים הפרטיות שלי זה רעיון מחורבן, ואני חושבת שאחרי 11 שנים של ריצה, יש לי מספיק ידע להגיד את זה בבטחון. ואני מאלה שזה נראה להם הכי כיף בעולם.
אז אני בעד לנסות - רק תוודאי בבקשה שאת לא פוצעת את עצמך בצורה אחרת בגלל היחפנות. לפחות במבט מהצד, יחפנים מדברים על פציעות (וגם על נעליים!) הרבה יותר מנעולים. אולי זה בגלל שיחפנים הורידו את הגרביים כי הם נפצעו. לא יודעת אבל ככה זה מרגיש לי.
ולגבי המדרסן - אני עם מדרסים מגיל 15 והקריטריון מבחינתי לבחירת מדרסן הוא "לא מנסה לדחוף לי שדרוגים". תתפלאי כמה קשה למצוא. אם לא רחוק לך מידי, ואם זה בהסדר שלך, נסי את דן סימון בקינג ג'ורג'. אנשים טובים ומתוקים. שימי לב שצריך להחליף פעם בשנה, ולפעמים לתקן קודם (יש אחריות).
העיקר - תרגישי טוב!
 
לא לרוץ יחפה

אומרת לך מי שדווקא כן עושה את זה (אגב, לא בחוף הים, כיוון שהשיפוע קבוע פחות או יותר ואת מזמינה עומס לא שווה על הרגליים).

למה אני מתכוונת?
המעבר ליחפנות מגלה סט שלם של שרירים, רצועות וגידים שלא השתמשנו בהם באופן הזה עד עכשיו.
זה דורש הסתגלות, וארוכה. למעשה רצוי להתחיל משק זמן לא קצר מהליכות יחפות ממושכות, ואח"כ שילוב מדורג של דקות ריצה. אין קיצורי דרך. המשטחים יכולים להיות אספט נקי ממפגעים, דשא כנ"ל ודיונות חול (שמורת געש, שמורת נחל אלכסנדר ומרחב החולות שלו).
העונג גדול, זו חווית ריצה אחרת (ולי היא עשתה איזה סוויץ' בראש על מהי הריצה בשבילי ומה אני רוצה ממנה). ואני מכירה מי שטוען שזה אפשר לו לחזור לרוץ (ורחוק) למרות דורבן קשה, אבל זה לא פתרון אינסטנט (ואף מקור לעומסים מסוג חדש).

עוד מידע תוכלי למצוא בקבוצת נולדנו לרוץ בפייסבוק.
 
למעלה