דוקטור אני רק שאלה...

[MetalSinagouge]

דוקטור אני רק שאלה...

למרות שיכולתי בקלות לפתוח שירשור שממשיך אחד נוכחי, כי 2 הדברים מאוד דומים. הסבר: אני מרגיש ריקנות. אני מניח שכל שאלה שנייה פה נוגעת בזה, אבל אני חושב שהריקנות שלי היא מיוחדת. אני חושב שאני חכם מדי מכדי לאמת דת (הכוונה כאן לסקפטי, או לאחד כזה שלא מפחד לומר שהוא לא יודע משהו), אבל טיפש מדי מכדי להתאבד. לא מזמן חיפשתי את משמעות החיים (בגוגל לכל המעוניין). התוצאות לא מי יודע מה סיפקו אותי, אבל בסוף אחרי קריאה של סופרים אחרים, הבנתי שלמצוא תכלית לקיום מקביל ללנסות למצוא תאוריה שתסביר את הכל במדע. אין דבר כזה. זה אינדיבידאולי. עד כאן הכל די רגיל. הבעיה מתחילה פה: אני יודע שאני צריך למצוא משמעות לחיים של עצמי. למשל בלימוד, תחביבים ודברים דומים. הבעיה היא שאני מרגיש שהיקום גדול מדי עלי. בכל פעם שאני מתעניין במשהו (למשל נגינה, ציור- דוגמאות שקרו לי) החלטתי לעזוב את זה כי נתקלתי ביוצרים שתמיד הצליחו הרבה יותר ממני. באיזשהו אופן קיבלתי סיפוק כשנתקלתי באנשים שהשליטה שלהם בכישרון מסויים נמוכה רמתית משלי. אני מרגיש נורא- כמו קורבן של הנסיבות. קודם כל נזרקתי לעולם. בגלל גורמים אילו ואחרים אני היגרתי לארץ. תמיד יש את ההסתכלות הזו לארצות "יותר מתקדמות", ומאידך את השמחה לאיד לגבי ארצות פחות מתקדמות שהמצב שם ממש נורא. אבל אותה שמחה אין היא אושר אמיתי. סתם משהו לא אנושי שכיף לעשות לפעמים. הבטחתי לשאול שאלה ועכשיו אני רואה שאני אפילו לא יודע איך לשאול ומה. זו נראית לי כמו בעיה ברמה קוסמית, משהו שאי אפשר להסביר במילים. מין מכת קאראטה משתקת נשימה שאפשר רק לחוות. יש אנשים שחווים רגעים טרנסצנדנטליים ולא מסוגלים להסביר אותם. אני חי בניהליזם ולא יכול לבקש הדרכה לצאת ממנו. מה לעשות, בעצם?

 

[nehud]

יתכן והמסע שלך מתחיל בחקירה פנימית

לדוגמה דרך האמירה שלך ",,,החלטתי לעזוב את זה כי נתקלתי ביוצרים שתמיד הצליחו הרבה יותר ממני,,," במרבית המצבים בחיים האנושים אנו בוחרים באחת משתי גישות מאבק או בריחה, האם בכל פעם שאתה נפגש באנשים מוכשרים אתה בוחר לברוח ? על פני המאבק להתפתח, אזי באמת קשה לך למצא את מקומך ביקום היות ותמיד אבל תמיד תמצא אנשים מוכשרים יותר , ואותם אלו המוכשרים הם אלו שבחרו להאבק!!! השוואת מצבך אל מול אנשים אחרים כבסיס להתפתחות דומה להשוואת צינצנת ריבת תפוזים לתפוזים- טיפשי אבל זה מה אתה שאתה עושה לעצמך במיוחד כאשר אתה מחפש את התפוזים המרקיבים בכדי להכניסם לצינצנת הריבה שבא אתה חי, (כלא מזכוכית במידה ולא היה ברור) באהבה אהוד

 

[MetalSinagouge]

כן!

אני מסכים בקשר לפיסקה הראשונה. זה העניין שאני לא רוצה להאבק. אני לא רוצה שמהשהו מבחוץ יגיד לי באופן עקיף מה לעשות (למרות שגם בריחה זו פעולה תלויה בנסיבות). אבל בריחה היא יותר קלה ואני גם לא מאמין אדוק של תאוריות מפחידות הנוגעות לחיים אחרי המוות.

 

[סינתטית אפריורית]

משאלת הלב.

כה צעיר , ואם זאת כה מבולבל... שאלות ברשותך: מדוע הינך מרגיש ריקנות? היש לך איזה שהן ציפיות? רף מסויים שאתה מנסה להגיע אליו ללא הצלחה? תראה, ללא ספק אתה בפרשת דרכים. אבל לעוד כארבע שנים הדרך די מוכתבת לך (סוף התיכון , צבא. כך שלפחות לארבע שנים הבאות אתה מסודר...

) . עפ"י אילו משאלות לב אתה מנסה ללכת? מה עם חלומות? תוכניות לעתיד ? היש כאלו?

 

[MetalSinagouge]

אז ככה:

אין לי מושג למה הריקנות. יש לי ציפיות ממה שאני אעשה ואלמד באקדמיה, אבל אני: א. לא בטוח שאלו ציפיות שלי, יכול להיות שזה משהו שמצפים ממני לעשות. ב. בקשר לב- זה העניין עם התחרות. אז שאני זוכר את עצמי אני מעדיף לברוח מאשר להתחרות (ברור שאני מתחרה הרבה בחיים, למשל בציונים עם קולגות מהכיתה וכאלה) אבל הדוגמא שהכי זכורה לי זה למשל: מגיע אוטובוס, ואני מסוגל להספיק אליו עם אני ארוץ. בד"כ אני לא רץ כי אני מפחד שאני בעצם לא אספיק\אפול בדרך או משהו כזה. למרות שיש מקרים יוצאים מהכלל. החיים נראים לי כאלה משעממים... אני מרגיש שעליתי על משהו. כל האנשים לא מבינים על מה עליתי בגלל שהם עוטפים את עצמם בדברים כמו חברים, פעילויות, ולי (אולי) יש יכולת לראות במה זה מסתכם: אנחנו נזרקים לפה. עושים את הקטע שלנו. מתים. נקברים. במקרה הטוב מישהו מנקה לנו את המצבה שלנו פעם בשנה. זה כל כך מבאס.

 

[מרחפת בין העולמות]

אהממממ

תראה,אני חושבת שאני יכולה להבין אותך. כל אחד מרגיש ריקנות בחייו... הקטע הוא לנסות כמה שיותר להתרגל לחיים שיש,ולנסות להנות אפילו... עם הזמן זה נהייה יותר קל... ברור שזה מבאס שאנחנו מתים אבל אין מה לעשות צריך להשלים עם זה... וזה שאתה חושב שאלה שעוטפים את עצמם בפעילויות ולא מבינים משהו שאתה מבין.. זה לא ממש נכון...אני גם פעם חשבתי ככה אבל זה בכלל לא נכון...הקטע הוא שהם מצליחים להרגיש ולחוות מה שאתה לא מצליח להרגיש ולחוות...וזה הנאה מהרגע בלי לחשוב כל הזמן.. זה נורא קשה לעשות ואני גם עדיין לא מצאתי פתרון,אם יש כזה... ולא הבנתי משהו-אתה אומר שאתה לא מצליח להתרכז במשהו כי אתה תמיד חושב שיש יותר טובים מימך? זה באמת בגלל זה או פשוט בגלל שהרגשת הריקנות לא נותנת לך להתחבר לדבר עצמו שאתה מנסה להתרכז בו כמו ציור או נגינה וכיו"ב? מה בעצם אתה חושב שהסיבות לזה? זהו.

 

[MetalSinagouge]

אממ...

זו תשובה גם למרחפת בין העולמות וגם לסינתטית אפריורית בקשר לנגינה, מה שמרחיק אותי הוא הידיעה שאני לא הכי טוב בתחום הזה. זה לא שאני דואג ככה לכל תחום, למשל לא אכפת לי לא להיות הכי טוב בתחום הלימודי ומצד שני אם אני עושה משהו טוב במיוחד בתחום הזה אני לא שוכח לטפוח לעצמי על השכם. נגינה למשל, תמיד הייתה איפה שהוא שם בחיים אבל מגיל 13 עד 16 בערך זה היה פשוט הכל. יום אחד קמתי וראיתי שאני מתלהב מזה פחות ופחות. מהשיעור הזה למדתי ששום דבר לא קבוע. הרקליטוס כבר אמר דבר חכם כזה (מצד שני הוא גם אמר שהשמש היא בגודל של כף הרגל, ככה שמשפט אחד הוא לא מדד). השלמתי עם זה שסביר להניח אני יותר "בשולם" עם הצד הלוגי שלי ולא עם הצד היצירתי (למרות שזה חבל בשבילי). אני לא יודע מה בדיוק אני רוצה לעשות. הבעיה היא שאני מכיר קונספט בשם הרצון האמיתי, עליו ניתן לקרוא פה: http://en.wikipedia.org/wiki/True_Will מאז שיש לי את הקונספט הזה, אני מרגיש שכל שנייה בחיים שלא מוקדשת למציאת אותו רצון אמיתי היא מבוזבזת. הבעיה היא שהכתבים של הבנאדם שהגה את הרעיון (קראולי) מסורבלים. לכן אני תקוע במצב הנוכחי. מה שעוד מעצבן אותי (בלי קשר) זה שאחרי שישנתי בלילה, הרגשתי שכל השאלות ששאלתי אתמול פשוט נדחקו לי לאנשהו, ועכשיו אני אפאטי לגביהן. איזו פעולה זדונית שמוסווית בתור מנגנון הגנה נפשי זו, לקחת את כל שאלות האדם ולהדחיק אותן? מה שהייתי רוצה לעשות זה להתרחק מכל השטויות של העולם המערבי אני מניח. להצטרף למנזר זן ביפן, לחוות את פריחת עצי הדובדבן, לעבוד ביום, לשבת זאזן אח"כ. בשביל זה צריך הרבה מחשבה למען הסידורים הנחוצים. התנתקות. אני יודע שהחיים הם מה שעושים מהם. אני גם מסכים עם זה. הבעיה היא שאני מרגיש שאין לי כוח לעשות כלום, פשוט כי צריך להשקיע מאמץ (פה נכנסת לתמונה העובדה שאני מפונק מגיל 0).

 

[סינתטית אפריורית]

אוקיי

דבר מהבטן

מה אתה רוצה לעשות? למה היית משתוקק באמת? לא ממה שמצפים ממך? אלא אתה , אתה בעצמך . עזוב כרגע אם זה יוקרתי, מביא כסף וכדומה , אלא מה יעשה אותך מאושר? יש דבר כזה? החיים ממש ממש לא משעממים. תלוי איך אתה עושה מהם. לטעמי הם פארק שעשועים מיסתורי תבוני אחד גדול . ללא ספק נזרקת לעולם (ממש אבל תרתיי משמע

) ותלך ממנו כלעומת שבאת . אבל אל תשקע במרה שחורה בגלל זה , חלילה לך . ניחנת במתנה מופלאה- חופש הבחירה לאף יצור על הכוכב הזה , אין את המתנה המופלאה שלה זכה האדם . אתה ובחירותייך בחיים יוצרים את מהותך את זהותך , האין זה גדול? ולגבי האוטובוס: מוזר, גם אני תמיד לא רצתי אליו , ולא מפחד שאפול אלא , תמיד ידעתי שיבוא אחריו נוסף ואם לא , אז אלך קצת ברגל ואהנה מהנוף ומהאנשים שבדרך - מומלץ.

 

[elya94]

ככה.

לעניות דעתי עברתי בדיוק את אותו בדבר שאתה עכשיו עובר. למען האמת אני חושב [לפי התאוריה שהבאתי לך למעלה ]שאתה בעצם הזמנת אותי לכאן כדי שהאיר לך ממה שאני עברתי. אני לא יודע בן כמה אתה,אך אני בן 26 שאת כל חיי הקדשתי למען חשיבה, כל מי שהקדיש את חייו למען חשיבה יודע שהוא הקריב את תענוגות חייו,כך שלצערי ולשמחתי,לא היה לי רגע מנוחה,אף פעם לא נהנתי מאוכל,או מאישה,משינה או משתיה,כי תמיד מוחי היה עסוק במחשבה יותר ממה שניראה למושג"כולם"בעולם שלי. יכול להיות שאני טיפש,ויכול להיות שאני חכם,[תלוי אם מה שאני מאמין בו אמיתי או שלא הצלחתי להגיע להבנה הנכונה בחיי] מה שבטוח שביומי האחרון עלי אדמות אדע,שלא חייתי את חיי כמו אלו העמודים ליד מיטתי. אהיה גאה בכך,ואף אלך לעתיד שמח יותר. אני הייתי אומר שאתה "סובל" מכמה תנאים לא ממולאים. 1.אתה פשוט מנסה להיות לא מי שאתה אלא דמות מסוימת. חיפשת באינטרנט מישהו שירגש אותך[תקן אותי אם אני טועה] מישהו או משהו אחר מאשר אתה. מה שפסחת עליו הוא,שאתה היית ואתה אמור לחפש בעצמך משהו שירגש אותך,ולא משהו או מישהו חיצוני ממך או מכוחותיך שיש [או שניתנו]בך או לך. 2.לפעמים הצרות או האכזבות שיש לך בחייך נכנסות למנוע החיפוש האישי של האמת שלך וזה טעות חמורה.כי כך אתה מעצב בך את האישיות שלך על פי אותם קווים שמעצבים אותך,ועדיף שהם יבואו על ידיך מקור רוח והחלטה אמיתית ובהירה ולא ע"י רגשות מעורבבים בגרמים של שכל קר. חשבתי לכתוב לך משהו על דת,אולם נדהמתי לגלות שכמעט עשיתי טעות,כי הבעיה [ההארה]אצלך היא,לא חוסר אמונה,או חוסר משמעות,כי כולם חווים את זאת, אלא הדרך של החיפוש . את הדרך אשמח לתת לך אם תחפוץ בכך. לסיום. ישנם שני דרכים לפניך בחיים. האחת קשה מאוד ואף עם קורטוב של סיכון אך איכותית,והשניה קלה מאוד אך ריקה מתוכן. אני בחרתי ואף צלחתי [לפחות עד עכשיו] בדרך הקשה. באפשרותך לבחור בדרך הקלה פשוט לחיות ללא משמעות או משמעות נמוכה שילמדו אותך חייך או לבחור בדרך הקשה וללמד את עצמך את משמעות החיים. בהצלחה אלי.