בלעע...
כתבתי הודעה ארוכה, והיא נמחקה לה.. או שמא זה עוד אחת מקונספירציות תפוז הידועות, והודעתי תתנוסס לה באלפי עותקים בעוד מספר דקות?!
בכל אופן.. מה שרציתי לכתוב.. אני עוד קטן ממך, ומרגיש כמו תומר. ובכלל, זה קורה עם סיומה של כל סדרה שמשקפת תקופה בחיים שלנו. אנו כמהים לפרקים הראשונים שלה, ולא משום שאנחנו מתמלאים כיסופים למשחק הדרמטי, הטקסט השנון והתאורה המשובחת, אלא אנו כמהים ל'אנחנו' שהיינו עם תחילת הסדרה. יותר תמימים. כשהעולם היה בועתי, ורוד, פלאפי, ומוגן יותר. טרם התנפצו המוסכמות עליהם גדלנו בקצב, תקוותינו, חלומותינו. זוהי סופה של הבריחה מן המציאות אל תסריטאים הוליוודים קסומים, כאשר הרייטינג שוקע, המסך יורד, והשחקנים פונים אל עבר פרויקטים נוצצים יותר. ומי חושב עלינו? הצופה הקטן, שהתמכר? בסה"כ עוד אחד חלקי 40 אלף אחוז של רייטינג.