דומינית בארון

[frust]

רגע, רגע, רגע,

לחצתי על איזו נקודה רגישה? ואם כן אני מתנצלת ומיד. אף אחת לא חייבת להיות משהו או לענות לאיזו הגדרה כזו או אחרת. זהות היא דבר נזיל משתנה ומתהווה מי כמונו יודעות עם זאת כולנו מגדירות כולנו נותנות שמות לשים מילה על רעיון או לתת שם למחשבה, להרגשה - עוזר לנו להתארגן להבין את עצמינו ולהסביר את עצמינו רציתי לדעת מה אתן מרגישות ביחס למושג BI ואם יש חלק בכן שנענה לו או האם הדואליות היא מצב שנתפש כזמני "כפילות על הדרך". מהיכרותי עם פעילות של גורמים בקהילה המיצגים את הבי-סקסואלים, מדובר בקהילה ובזהות הנאבקת מאוד על הלגיטימיות שלה, גם בקרב קהילת הלהט"ב וגם בחברה כולה. וכפי שכבר כתבתי אין סוג או מין או זהות שלא יתקבלו בפורום הזה בזרועות פתוחות. ערב נפלא חברות!

 

[delillah]

יש באמת בעייתיות ביחס כלפי בי

 

[חובבת נשים 123]

דומינית בארון

שלום, אני ממש שמחה לפגוש בפורום החדש הזה נחמד לשמוע על עוד נשים נשואות לגבר כמותי עם כמיהה לנשים ולנטייה .. מעניין להכיר נשים באותו מצב עם אותם התסכולים והדילמות

 

[frust]

TO BE BI../images/Emo41.gif

אשמח לשמוע עוד על הבחירה הזהותית - "דומינית". במה את אחרת מנשים אחרות כאן שמגדירות עצמן לסבית בארון או אישה שאוהבת נשים? יש כאן עוד נשים שמגדירות עצמן כ-BI אם אתן יכולות לתאר את החשיבה העומדת מאחורי הבחירה?

 

[חובבת נשים 123]

אני יכולה לנסות

לאישה אני בעיקר נמשכת מינית.. קשה לי לראות עצמי חיה זוגיות מלאה עם אישה..

 

[חובבת נשים 123]

ועוד דבר

אני נמשכת גם לגברים אז קשה לי לאמר שאני לסבית

 

[אא101]

be bi

שלום לכן האמת שמאז שהתוודעתי לנטיות שלי לא חשבתי על עצמי כעל בי אלא כעל לסבית ווואללה אני עדיין עם בעלי ואפילו נהנית לפעמים אז כנראה שאני בי ומצד שני אני חושבת על עצמי כעל לסבית כי כמו שאמרה פה מישהי זו המהות- החברות, ההכרה בכח הנשי ובהשפעה הגברית על הסובב לטוב ולרע. ואכן גם פה אין תשובה חד משמעית- כל אחת וראית העולם שלה והמטען שאותו היא מביאה איתה. אז בנות- עזבו אותכן מהגדרות וכמו שכתבתי בפעמים הקודמות: מי יתן ונכיר אחת את השניה ונהנה מהחיים בתקווה שנוכל אפילו לרגע קטן לשים את שגרת היום בצד ולהנות מהדבר הטוב והנעים הזה שגילינו על עצמנו

 

[לילך 313]

רעיון טוב

 

[עדי באר]

דו מיניות

אכן, אני נוטה לראות את עצמי כאל דו ולא כלסבית. אני נמשכת לגברים ולנשים, באופן שונה קצת, ואין לי ספק שהעובדה שבחרתי להיות עם איש בזמנו (אני נשואה מיליון שנה - יותר מחצי מחיי...) ולא לחפש אהבת אישה, היייתה קלה יותר יחסית, מקורח הנסיבות וההקשר החברתי בו הייתי אז. לו הייתי אז מתעקשת ללכת על הכיוון הנשים, הייתי צריכה להיות מגובשת יותר עם עצמי - המשיכה לבנות הייתה שם כל הזמן, אך זה היה אצלי לא יותר מתחושה המומה. בשביל למצוא חברה אז הייתי צריכה גם למצוא חבר'ה אחרים, סביבה מתאימה למצוא בה פרטנרית, והדבר לא היה נגיש וגם לא ממש מוכר, אלה היו שדות זרים... לעומת זאת לחבר בן לא היה צורך להתאמץ כל כך, זה היה זמין וקל, והתמזל מזלי והכרתי את מי שיהיה אישי, שהיה ונותר איש מקסים. מאז אני אתו והשנים עברו. המשיכה לבנות לא נעלמה בגלל הזוגיות אך רק עלתה שוב על הפרק בעוצמה כשהתאהבתי נואשות באישה, גם זה לפני שנים. מאז שזה קרה התחלתי לערוך עם עצמי דיון פנימי בעניין הזהות והגעתי למסקנה שאצלי האוצפיה להימשך ואף להתאהב קיימת עם שני המינים וזהו נתון, גם אם בזמנו לא מצאתי לי שותפות לתחושה. נושא הנשים אבל, ממשיך להתקיים ולפעמים קורה שהתשוקה הזאת בוערת...והבעיה עם כל העניין אצלי מתמקדת יותר בעובדה שבינתיים יש לי חיים עם בן אדם, יש ילדים, ואין לי שום רצון להרוס את שנבנה וקיים ומבוסס גם היום על אהבה. מה עושים עם התשוקה הזאת? זאת בעיה צרורה והתשובות לא ברורות לי ... אם לחזור על המשיכה לשני המינים, אני נוטה לאמץ את המשפט של סוזן סונטג: What is most beautiful in virile men is something feminine; what is most beautiful in feminine women is something masculine...

 

[frust]

נראה לי שהסיפור שלך עדי

מתאר את תמצית הקושי הכרוך בהיות אדם דו-מיני ובהגדרתו את עצמו ככזה: תמיד יש חלק לא מסופק מאחר שאנחנו ברובינו מונוגמיים וחיים בדרך כלל עם אדם אחד וביחסים של בלעדיות. ולכן יש תמיד מחיר רגשי כבד הכרוך בהגדרת הזהות הזו ובעצם אני חושבת שכולנו בי - לכולנו היכולת הפוטנציאלית להיות עם גבר ועם אישה. כמה מזה יש בנו, כמה מזה נגשים, תלוי בנסיבות חיינו.