דומינו משנהב

[אמא של יותם1]

אלונה, דווקא את צריכה להכיר את

המחזמר "קאטס" בעל פה! ראיתי אותו בלונדון לפני כמה שנים והייתי פשוט מוקסמת -

מהמחזמר עצמו - התלבושות, השירים, הריקודים

מהשיר היפה memories (אותו שרה במקור איילין פייג'), שאותו הכרתי מתוך שעות של האזנה לרשת ג'. כשחזרתי הביתה, חיפשתי בחנויות לספרים משומשים א ספרו של ת"ס אליוט, אבל המוכרים הסתכלו עלי כעל חצי פסיכית ויצאתי עם חרס בידי (או איך שלא אומרים את הביטוי הזה).

 

[אָלוֹנָה]

מה לעשות, באנגליה לא הייתי

והאנגלית שלי על הפנים, שכחתי המון

 

[python 4]

אש"י! אני מת על המחזמר הזה.

אולי ראינו אותו יחד? למזלי הספקתי לראות את קאטס באחד הביקורים שלי בלונדון לפני שזה ירד, ולפנינו ישבו זוג לסביות מישראל (מה הקשר?). בכל אופן, אני נשבתי בקסם המחזמר הזה, ומיד כשיצא רכשתי את ה- DVD שלו (הנה), שכבר הספקתי לחרוש עליו אולי עשרות פעמים. איליין פייג' מופיעה בו, והמפתיע ביותר הוא לראות אותה בסרט מאחורי הקלעים - בלי האיפור - היא לא כל כך זקנה ומסכנה כמו הדמות שהיא מגלמת.. אכן מחזמר מרהיב, ומאוד נוגע ללב. השני האהוב עלי - הראשון הוא les miserables שכבר הספקתי לראות פעמיים, ואני אראה פעם שלישית ביוני הזה (מיד אחרי שאבדוק את יריד הבולים שיורם דיבר עליו..). וזה באמת נוגע ללב. ראית אותו?

 

[נויקה]

../images/Emo7.gif ../images/Emo7.gif ../images/Emo7.gif

 

[elcool]

יש לכובע רגליים ואף?

או הכי מזוויע שראיתי - עיניים

(פעם ראיתי בחו"ל צעיף שעקב אחרי לאן שלא הייתי הולך...)

 

[נויקה]

"לאימא שלך יש פרווה"

"לאימא שלו כבר אין!" ואולי אפילו קיבלת אותו מידיי... נעה

 

[rachelea]

צחוק צחוק, אבל די עצוב

אחוז גבוה מהעוסקים בענף הפרוונות היו מבני עמנו (גם אלה שעסקו בארץ בענף המשיכו למעשה את מקצועות אבות אבותיהם ממזרח אירופה). למה עצוב? עם הגל החדש של הירוקים ואוהבי החיות התמעטו הנשים המתהדרות בפרוותיהן (אלה שממשיכות לעטות עליהן לבוש עשוי עור חיה או פרווה צפויות לקללות, איומים ואפילו החרמה חברתית) מצאו את עצמם רבים מהעוסקים בענף, ללא תעסוקה. יש לזכור כי העיסוק בפרוונות היה קשור להתמחות ייחודית שאיננה מאפשרת יישומה בענפים אחרים. בשעתו הכרתי באנגליה שמקטנותו למד את כל רזי הענף אך שבגר, בסוף שנות העשרים לחייו, מצא את עצמו ללא פרנסה. וכמוהו היו רבים וטובים.

 

[אבא של נעם]

וכמו הפרוונים -

מגדלי החיות לתעשיית הפרוות, רצענים, יצרני המכונות לענף הבורסקאות, ועוד הרבה ענפים אחרים שנעלמו לגמרי או כמעט לגמרי - סנדלרים, סדרי דפוס, קלדניות מחשבים, פחחים ויוצקים, כדרים, עגלונים, יצרני מגבעות לגברים, כורכי ספרים, יצרני כפפות, חלבנים, מתקני מכונות כתיבה, משחיזי סכינים... אפשר להמשיך עוד הרבה. העולם משתנה, ועימו מתחלפים להם ענפי תעסוקה רבים. לפעמים זה צפוי, ולפעמים בא בהפתעה.

 

[11moti]

על פרוות ורצענים

סיפור אמיתי בנושא הפרוות: בשנות החמישים/שישים ניסה מישהוא לגדל חיות לפרווה.מדובר בנוטריה חיה ממשפחת המכרסמים החיה באזורים עם מים.(שוחה מצויין וכו)הנסיון היה באיזור העמקים בצפון(בירכתי הגלבוע)מה שקרה הוא שעקב החום בארץ,הפרווה לא היתה מספיק צפופה ואיכותית,העסק קרס, חלק מהחיות ברח כנראה(וחלק אולי אף שוחרר)ומאז הנוטריה התפשטה בכל רחבי הארץ כמפגע בבריכות הדגים,כי היא חופרת מחילות בדפנות שגורמות לבריחת מים וקריסת הדפנות,ואפשר למצוא אותה שוחה להנאתה גם בירקון(מראה על עמידות "אטומית"). ולנושא הרצענות. להפתעתי הרבה גליתי כי בהרצליה המקצוע הזה עדיין קיים.ישנו בחור (לא קשיש)העוסק במקצוע,ואפילו יצר לי במומחיות רבה נרתיק עור(נדן) לאחד מהסכינים שלי שהנרתיק המקורי שלו התפרק.

 

[broadaxe]

עוד על נוטריות ורצענים

ראשית, מקצוע הרצענות אינו מאיים להיעלם, רק התמעט. רצענות קיימת גם בעור וגם בחומרים סינתטים, ותמשיך להתקיים כל עוד יהיו אנשים שצריכים תיקים/חגורות/נרתיקים בהזמנה מיוחדת. רצענות היא גם מקצוע נלווה חיוני להכנת פרוטזות, לא עלינו. מוטי, משקי הנוטריות לפרוות וותיקים בהרבה ומקורם בנסיון של הברון הירש, בשנות העשרים. הנוטריה השתלבה במארג האקולוגי של ישראל בהצלחה מרובה (מרובה מידי- על חשבון בעלי חיים אחרים), בדומה למקרה הדביבון באנגליה. מכיוון שמדובר בחיה קשוחה וסתגלנית אפשר למצוא אותה לאורך כל מערכות המים בחבל הים-תיכוני בארץ, מים זורמים, מאגרים ובריכות. למי שחושב לנסות לתפוס אחת- הן חמקניות למדי, נוטריה בוגרת מגיעה למשקל 12-10 ק"ג, חמושה בשני זוגות שיני מכרסם גדולות וחדות ועלולה להיות נבזית אם היא פצועה או דחוקה לפינה.

 

[אמא של יותם1]

ועוד על פרוות ונוטריות -

החברה של סבא שלי תמיד היתה הולכת עם הפרווה שלה לקונצרטים (אלה שהתקיימו בחורף כמובן), ותמיד פחדתי שאיזה מופרע/ת ירסס לה אותה. המחותנים שלה היו (או שעודם, לא יודעת בדיוק) פרוונים בקנדה והם אלה ששלחו לה את הפרווה האפורה היפהפיה שלה, שהיא לבשה בגאווה רבה. לשמחתי, לא היו עליה רגליים (

), ולצערי, שמעתי שאופנת הפרוות חוזרת. את הנוטריות אני דווקא מאוד אוהבת. אני קוראת להן עכברושי מים, ומאכילה אותם במלפפונים בימי שישי בברכה שלהן בפארק הירקון. לצערי, הברווזים שם מפחידים אפילו את הנוטריות והן די התמעטו. פעם, בטיול בחלק הפחות מתורבת של הנחל, יצא לי גם לראות נוטריה חופשית. המקצועות שאבא של נעם הזכיר אמנם הולכים ונעלמים, אך חדשים מופיעים במקומם. מי חלם פעם על פלנר? על איש QA? על מומחה להשתלות שיניים? רק לפני 100 שנה אנשים עם בעיית שיניים היו הולכים לגלב (עוד מקצוע בדרך החוצה...)

 

[powo]

פשוט לא זוכר

אבל נידמה לי שגידלו גם צינצילות בארץ.ואני יודע רק שהעסק קרס.

 

[broadaxe]

נכון, ניסו איפשהו לגדל צ'ינצ'ילות

והעסק לא הלך. גם אני קורא לנוטריות "עכברושי מים" כי ככה פשוט הן נראות...

בצפון רואים מהן די הרבה, במיוחד מי שמטייל או עובד בשטח. אפילו בתעלות הניקוז המתועבות של עמק זבולון יש ובואדי פוארה ("נחל גדורה", תעלת הביוב שזורמת בגבול המזרחי של קרית ביאליק ונשפכת לפישון בפית בתי הזיקוק). שום דבר כמעט לא מפריע להן.

 

[נויקה]

צ'ינצ'ילות

עושות מקלחת באבקה לבנה שנראית כמו קמח, וזה ממש מצחיק. אם יוצא לך להגיע לפינות חי בקיבוצים אפשר לבקש ממי שעובד שם להראות לכם מקלחת של צ'ינצ'ילות

 

[broadaxe]

"פישון"? כן, לא טעות כתיב

"פית"- ר"ל "פינת".

 

[אָלוֹנָה]

אם אני זוכרת נכון

בבית עובד, ניסו לגדל צ'ינצ'ילות לפני למעלה מ-30 שנה.

 

[cohen chaim1]

היה נסיון

לגדל צ'ינצ'ילות במושב בוסתן הגליל , אם אינני טועה, בשנות ה-60. נוטריות אני פוגש מפעם לפעם במאגר המים אצלנו בשדות וכן בנחל בית לחם (ואדי מוצררה בער').

 

[אָלוֹנָה]

אז עם כך אסור לעודד

הפסקת עישון, כיוון שאז ישארו המון מובטלים, בשדות הטבק, בבתי החרושת לסיגריות ואולי עוד מקצועות שקשורים. אין מה לעשות דברים משתנים ובעקבותם גם המקצועות. אריק יצרני מגבעות לגברים יכולים להתפרנס טוב במגזר החרדי

 

[אבא של נעם]

באמת חלק מהפירמות הכי ידועות

לכובעי גברים ממשיכות לחיות על גבם של החרדים בכל העולם. למשל - בורסלינו האיטלקית, אם לא המגזר החרדי שלנו היתה נסגרת לפני שנים רבות מאוד. ויש כמה עושי כובעים בבני ברק וירושלים - עולם הולך ונעלם. ובאמת, אם יפסיקו לעשן סיגרים, מה תעשינה הבתולות בקובה, שהיום מתפרנסות מגלגול הסיגרים על ירכיהן?...

 

[טל ענבר]

../images/Emo98.gifאני דואג לבתולות הקובניות...

לפחות על ידי הפרחת ענני עשן כחלחלים מהקוהיבה שלי.... אל תספרו לאשתי! בעצם...היא מרעילה אותי מעת לעת עם איזה סיגר....