דום-דאר?
הבוקר ליוויתי ילדה לבי"ס יסודי, ביום הראשון ללימודים. בין אמהות נרגשות, אבות שהשתדלו לפחות פעם בשנה להתלבש כמו בני אדם וזאטוטים בחולצה לבנה, משך את תשומת ליבי גבר אחד שירד במדרגות בית הספר.
לא גבוה במיוחד, לא חתיך במיוחד, ובכלל לא צעיר. אבל היה בו משהו. רזה, מהודק, חמור סבר. לבוש בהקפדה ולא מחייך. הוא לא קפצץ כמו ההמון מסביבי ופשוט חצה את הקהל כמו וולבו אפורה החוצה מגרש מלא באופניים של ילדים.
אולי משהו הפריע לו הבוקר. אולי היה מתוח לקראת פגישה חשובה. אולי סתם אין לו חוש הומור. ישנן הרבה סיבות מדוע האיש יכול היה להיות מרוכז ואינטנסיבי כל-כך אבל בי, משהו התעורר. אולי זה הדמיון הרומנטי שלי באובר-דרייב, אבל יכולתי בקלות לדמיין אותו בתפקיד השולט.
מה אתם אומרים, יש דבר כזה דום-דאר? (על משקל גיי-דאר, החושחש שמאפשר לגייז לאתר אחד את השני מבלי לשוחח), האם ישנן תכונות "דומיות" טיפוסיות שבאות לידי ביטוי גם בשגרה האפורה? שאפשר "לקלוט" ככה במבט?
Peach
הבוקר ליוויתי ילדה לבי"ס יסודי, ביום הראשון ללימודים. בין אמהות נרגשות, אבות שהשתדלו לפחות פעם בשנה להתלבש כמו בני אדם וזאטוטים בחולצה לבנה, משך את תשומת ליבי גבר אחד שירד במדרגות בית הספר.
לא גבוה במיוחד, לא חתיך במיוחד, ובכלל לא צעיר. אבל היה בו משהו. רזה, מהודק, חמור סבר. לבוש בהקפדה ולא מחייך. הוא לא קפצץ כמו ההמון מסביבי ופשוט חצה את הקהל כמו וולבו אפורה החוצה מגרש מלא באופניים של ילדים.
אולי משהו הפריע לו הבוקר. אולי היה מתוח לקראת פגישה חשובה. אולי סתם אין לו חוש הומור. ישנן הרבה סיבות מדוע האיש יכול היה להיות מרוכז ואינטנסיבי כל-כך אבל בי, משהו התעורר. אולי זה הדמיון הרומנטי שלי באובר-דרייב, אבל יכולתי בקלות לדמיין אותו בתפקיד השולט.
מה אתם אומרים, יש דבר כזה דום-דאר? (על משקל גיי-דאר, החושחש שמאפשר לגייז לאתר אחד את השני מבלי לשוחח), האם ישנן תכונות "דומיות" טיפוסיות שבאות לידי ביטוי גם בשגרה האפורה? שאפשר "לקלוט" ככה במבט?
Peach