אורי החמודה
New member
דוח יומי טריגר
מה היה לנו ביומיים האחרונים?
התחלתי טיפול במרכז להפרעות אכילה..הייתי עם פסיכולוגית עדיין לא התחלנו דיאטנית לצערי, בנתיים סיפרנו את כל הסיפור אז הם יבחנו.
בנתיים עדיין יש לי קשיים אני עולה ונופלת
תמיד שאני לבד בבית זה הכי קשה.
גם אתמול חזר לי המחזור.. וכנראה בגלל שבמחזור הגוף צמא לסוכר אז אוכלים יותר..
וזה מה שקרה לי היום.
הפסיכולוגית שמחה מאוד שסיפרתי לה הכול היא אמרה שזה מעיד על אומץ, אבל היא לא מבינה למה אני מענישה את עצמי עם אוכל?
היא אמרה שזה היא לא מבינה אם אני רוצה להוציא ולהיגעל מאוכל, למה אני אוכלת? למה לאכול אם את מתה שזה יצא בשירותים, ואם לא אני נלחצת..
ולמה אני לא נהנית מכלום אוכלת, לא מרגישה טעם.
וסתם למה אני לא חושבת שמגיע לי להתלבש נורמלי.? למה את צריכה להיות רזה מדי, או שמנה מדי.
מה לא מגיע לי להיות בסדר? מה עשיתי? למה להאשים כל פעם מחדש..
למה לחשוב שמה שאני מרגישה זה לא בסדר?
או שגם אם אני אוכלת אני אומרת, אויש למה אכלתי..
למה לפעמים שאני אוכלת יותר מדי, אני רוצה להקיא הכול..
ואם אני רואה סרט יפה בטלוויזיה אני מעבירה ערוץ(אם זה על אהבה או משהו)
אם אני לא מרוצה ממשהו שוב התקף, אם בא לי להגיד משהו על מישהו אני עוד פעם חוזרת.
למה אין לי מנגנון ''סטופ תפסיקי...''
גם כל פעם שאני אוכלת יותר מדי אני רוצה לעשות הליכה ספורטיבית כדי להוריד הכול.
אמרו לי גם: ''למה את אוכלת, אם את רוצה להוציא? למה להנות מהאוכל ויש.. ולחכות אח''כ''
או שירדתי במשקל, או שעליתי.
אני כבר משתגעת, גם למה שזה קורה אני לא מתקשרת, או כותבת, מנסה לחשוב על משהו אחר.
למה לאכול זבל????????
למה הדיכאון הזה, למלא אנשים נשבר הלב, אני לא היחידה.
לא צריך לאכול ככה, מגיע לי להראות יפה ולא להשמין ולא להיות יותר מדי רזה.
באמצע, באמצע.. למה אין לי אמצע, או שהכול או כלום...זקוקה לתמיכה
נ.ב.: אני מתביישת נורא לאכול יותר מדי עם אנשים(ואז אחכ את אוכלת בבית המון
אתמול אכלתי ארוחת צהריים עם אבא שלי, הוא כל הזמן שאל אותי ''את רעבה?'' הוא לא רצה שאני אוכל סתם בבית, ואגרום לעצמי נזק, איזה חמוד אב אח''כ שוב עוד פעם..
אני לא מסוגלת להגיד את האמת...
מה היה לנו ביומיים האחרונים?
התחלתי טיפול במרכז להפרעות אכילה..הייתי עם פסיכולוגית עדיין לא התחלנו דיאטנית לצערי, בנתיים סיפרנו את כל הסיפור אז הם יבחנו.
בנתיים עדיין יש לי קשיים אני עולה ונופלת
תמיד שאני לבד בבית זה הכי קשה.
גם אתמול חזר לי המחזור.. וכנראה בגלל שבמחזור הגוף צמא לסוכר אז אוכלים יותר..
וזה מה שקרה לי היום.
הפסיכולוגית שמחה מאוד שסיפרתי לה הכול היא אמרה שזה מעיד על אומץ, אבל היא לא מבינה למה אני מענישה את עצמי עם אוכל?
היא אמרה שזה היא לא מבינה אם אני רוצה להוציא ולהיגעל מאוכל, למה אני אוכלת? למה לאכול אם את מתה שזה יצא בשירותים, ואם לא אני נלחצת..
ולמה אני לא נהנית מכלום אוכלת, לא מרגישה טעם.
וסתם למה אני לא חושבת שמגיע לי להתלבש נורמלי.? למה את צריכה להיות רזה מדי, או שמנה מדי.
מה לא מגיע לי להיות בסדר? מה עשיתי? למה להאשים כל פעם מחדש..
למה לחשוב שמה שאני מרגישה זה לא בסדר?
או שגם אם אני אוכלת אני אומרת, אויש למה אכלתי..
למה לפעמים שאני אוכלת יותר מדי, אני רוצה להקיא הכול..
ואם אני רואה סרט יפה בטלוויזיה אני מעבירה ערוץ(אם זה על אהבה או משהו)
אם אני לא מרוצה ממשהו שוב התקף, אם בא לי להגיד משהו על מישהו אני עוד פעם חוזרת.
למה אין לי מנגנון ''סטופ תפסיקי...''
גם כל פעם שאני אוכלת יותר מדי אני רוצה לעשות הליכה ספורטיבית כדי להוריד הכול.
אמרו לי גם: ''למה את אוכלת, אם את רוצה להוציא? למה להנות מהאוכל ויש.. ולחכות אח''כ''
או שירדתי במשקל, או שעליתי.
אני כבר משתגעת, גם למה שזה קורה אני לא מתקשרת, או כותבת, מנסה לחשוב על משהו אחר.
למה לאכול זבל????????
למה הדיכאון הזה, למלא אנשים נשבר הלב, אני לא היחידה.
לא צריך לאכול ככה, מגיע לי להראות יפה ולא להשמין ולא להיות יותר מדי רזה.
באמצע, באמצע.. למה אין לי אמצע, או שהכול או כלום...זקוקה לתמיכה
נ.ב.: אני מתביישת נורא לאכול יותר מדי עם אנשים(ואז אחכ את אוכלת בבית המון
אתמול אכלתי ארוחת צהריים עם אבא שלי, הוא כל הזמן שאל אותי ''את רעבה?'' הוא לא רצה שאני אוכל סתם בבית, ואגרום לעצמי נזק, איזה חמוד אב אח''כ שוב עוד פעם..
אני לא מסוגלת להגיד את האמת...