דווקה חבל לי,

הבדידות היא בחירה של הנפש

לעיתים אנו בוחרים בבדידות אולי כי לא הבינו אותנו ופגעו בנו לרוב אם תוריד רקליפה חיצונית תגלה רגישות גבוה וכאב פנימי ואז האדם כאפקט של הגנה מתחיל לעטוף את עצמו בקליפות להתבודד בפינה שלו ואפילו שמגיע אדם שרוצה לאהוב ולפרגן הקליפות מפריעות לקשר להתפתח , מעכבת את ההתפתחות היום אני יודעת שהבדידות היא הבחירה שנוצרת ברגע שאדם נפגע הוא ומתכנס בתוכו, מנסה ללקק את הפצעים של הנשמה ואז השריטות מחלימות אבל הרגישות עולה ונותרת דלוקה כמו פנס לכן צריך להיות רגישים ולכוון את הדברים למי שאתה משמיע אותם להיות עדין בתגובה לא לירות מהמותן בלי לשים לב למי ועם מי מדברים ולצערי מעט מאד אנשים קשובים לאנשים אחרים שאיתם הם בקשר הכרתי מלא אנשים בשנים האחרונות חלקם פרגנו חלק פגעו ודווקא אילו שעבורם פתחתי את השערים פגעו קשה מאד גיליתי שמעט מאד אנשים באינטרנט הם אמתיים רוב האנשים מתחבאים מאחורי מסיכות של הנחמדות אבל הקשרים שנוצרים הם לא לימים רבים בגלל המסיכות ולמזלי נוצרו מספר קשרים אמתיים ואוהבים אבל הם מעט מאד למרוןת החשיפה שלי שהיא אמתית בחרתי בבדידות וככה אני מכלה את ימי , ויודעת שהחיים שלי לא יגיעו ל120 הזמן השאול שקבלתי בדצמבר 99 חולף לו מהר והזמו מתקצר משתדלת לעזור למי שכוחותי מאפשרים לי ומכינה את נפשי למפגש עם בוראי והמלאכים שלי שיגיע זמני אסע אליו והפעם לא אבקש לחזור לכאן כי כאן אני בודדה מאד ,לא מצאתי את שאהבה נפשי אהבה שתהיה הדדית ומפרגנת , כמו שאהבה צריכה להיות לכן אני מחוברת להמון אנשים אבל אהבה היא לא בחיים שלי כיום יש חיבה ידידות , מכירים וידידים וידידות אבל אהוב הוא רק בוראי ויוצרי
 

kampf

New member
דווקה חבל לי,../images/Emo10.gif

אני חושב שאסור לסגור כך את השערים,לפי דעתי חבל לעצור את החיים ולהכתיב לך את זרימתם.מי יודע מה ילד יום ואת מי תפגשי(עוד לא פגשת אותי
) שגב
 
תשמע לא סגרתי שום שער

הב מחפש אהבה אבל אני חוששת כפי שחושש כל אחד שנפגע לאחרונה נתקלתי בסירוב נוסף שכאב מאד אשלח לך במסר אתץ ההודעה ותבין אותי יותר אני פה ואין לי כוונות להעלם , הפורום הזה יקר לי מאד עובדה עליתי ביום ראשון למרות כאבים דברתי אתכם יש לך דרך ליצור קשר , רוצה אשמח לראות אותך וכל אחד אחר מהפורום אבל אני לא רוצה להבטיח עד שלא אגמור את הטיפולים שלי רק אז אדע שאני יכולה להבטיח שאני פה לעוד הרבה זמן
 
../images/Emo201.gifעצוב לקרוא את מה שכתבת

אהבה זה יפה וטוב וחשוב אבל היי יש עוד דברים יפים, חברים, ידידים, מכרים שכתבת עליהם, אחייניתך, שפעם כתבת לי שאתם מסתדרות נהדר, משפחה - גם אם היא קטנה, תחביבים, חיית מחמד..... לחכות למפגש עם בוראך והמלאכים??
- לאאא עדיין מוקדם לזה, מוקדם מאוד!!! יש עוד מה לעשות וממה להינות פה (חוץ מזה אף אחד לא יודע מה יש שם?? אולי יותר בודד??
), אז תרימי את הראש, תחייכי, תסתכלי מסביב ותגלי שגם מחייכים אלייך....
 
מיכלי ../images/Emo24.gif

חבקי את סיון החמודה במקוומי , תשמעי אמא היתה החברה הכי טובה שלי ועזרנו אחת לשניה עכשיו צריכה חברות טובות במקום , הקשר עם האחיינית עובר שינוי לאחרונה אני רק בכדי לתת , שאני מבקשת זה רק מאחי העסוק מאד ובעצמו חולה הנ יום ששי הכנתי עבורם ואחי בא לקחת ממני צריכה לחפש חברים הגרים לידי במרחק נגיעה אם הייתי גרה בצפון הייתי מסודרת , ים רגוע לא התה משאירה אותי לבד רוב הנשים והגברים שנוצרו איחתם קשרים חזקים כמו אחים גרים בצפון חוץ מזה יקרתי נפגשתי עם המלאכים בדצמבר 99 והם החזירו אותי לפה לעוד קצת והם מככבים בציורים שלי המון , בכל מיני צבעים וצורות , בואי אלי לביקור בנסיעות שלך למרכז שתבואי לבקר אצל,י תראי אותם מתועדים בציורים שלי , וגם תראי אותי ואז אכל באמת לחבק את מיכילי ואת סיוון המתוקה
 
../images/Emo24.gifאם ה-../images/Emo189.gifכים החזירו אותך לפה

הם כנראה ידעו מה הם עושים...... תודה על ההזמנה, ההורים שלי גרים בת"א כך שאנחנו מגיעים לפעמים למרכז, אז נשמח לקפוץ לביקור פעם (בתקווה שיש מעלית כי סיון לא הולכת) לפגוש אותך ולראות את ציורי המלאכים (לסיון יש 3 פיות, שתלויות מעל המיטה שלה ושומרות עליה ועל הקיר כוורת קטנה עם פיות מיניאטוריות שאני קונה לה כל פעם). שיהייה שבוע נפלא
 
הבהרה למען הקוראים

מאחר ונתקלתי כבר בתגובה אחת שלא הובנתי וקצת נפגעו ממני אז הנה אוסיף אני כותבת לקהלים שונים, בפורמים שונים , למרות זאת אני אותה אחת רגישה ועדינה זה האופי שלי , הרצון לחבק להעניק אהבה קיים בתוכי , הרצון לעזור לאנשים שלא יכאבו ללטף את הצלקות לעזור להם להחלים , אני מאמינה באהבה , ולאהבה יש כוחות חזקים מאד כי אני יודעת כאב מהו , ולפעמים שותקת כדי לא להעליב אחרים , תמיד יש לי מילים טובים שבאים מהלב חלמתי וקוויתי למצוא אבא עם ילדים ויחד לנות משפחה חדשה וחזקה, ואז הגעתי לפורום הזה היום לא יודעת האם זה ניתן , אבל אני עמוק בפורום אוהבת את האנשים שנמצאים פה המון שנים נשאתי באחריות למשפחתי כמו כל אחות בוגרת במשפחות שכולות ההורים מפסיקים לתפקד כהורים והילדים צריכים לקחת אחריו וגם להתמודד עם האובדן ואני חושבת ששם אני אתחיל להיות פעילה , יש כיום עמותה למען האחים השכולים והאמת בין העבודה להין המשפחה לא נשאר זמן לחפתח חיים פרטיים לכן התאמנתי להץתמודד לבד יש מעט חברות טובות שצמודות אלי אבל הן בעלות משפחה משלהן , אז זה לא פשוט אבל זה אפשרי ובאיזו שלב כולנו נותרים רק עם החברים הטובים, ופה מצאתי חברים טובים מאד שמבינים אותי היטב ואני אותם , אז אתפ עמוק בלבי ולא סוגרת שער לאף אחד קפיש?
 
נסכתי ,צר לי על כך שאת מוותרת

אבל מבינה שזה מגנון הגנה שבנית לך .. מאחלת לך מכל הלב ,אישה יקרה ורגישה שתמצאי כוחות למצוא אהבה
 
החיים שלי מלאים בתקופות של לבד

כיום גם הכתיבה פה הופכת למשימה דיי קשה , הראיה המשתבשת מקשה את הכתיבה והתנועה לבד אז השיטוט מחוץ לבית מסוכן שהראיה מטושטשת , רואה כל מיני צלליות ויודעת שזה מהראיה המשובשת השבוע כבר יותר טוב מהשבועות הקוודמים , אז יהיה בסדר, חייב להשתפר , יותר גרוע לא יכול להיות הבדידות לא אם יש זוגיות או לא, הבדידות נובעת מאופי החיים , ומזה שלא תמיד יש כאילו שמבינים אותך זה הקטע הכי קשה , וזה מלווה אותי עוד כילדה , שלא יכולתי לשחק עם בני גילי , אלא לטפל באחי ובאמי וככה נגרר כל השנים, המטלות שההורים הפילו עלי היו שונות מבי גילי וזה יצר קשיי תקשורת , הייתי חריגה בנוף כל החיים שאני עברתי שונים מהמקובל סבלתי המון , כאבתי המון , לא תמיד הבינו אותי ועזרו לי לשרוד את הקשיים הקשר שלי עם אחי חזק עד היום אבל הוא רגיל שאני כמו אמא עבורו , ככה הוא עוזר לי כיום אבל לא כמו אחות , קשה לו לראות אותי מתפרקת מכאב ומחולשה , הוא בקש תהיי חזקה כדי שאני לא אתפרק, כי לי גם קשה מאד כיום אז אני נושכת את השפתיים וממשיכה למרות שקשה לי מאד , הקטע שחסר לי החום והאהבה שאמא נתנה הוא שעזר לי ,שנתן לי סיבה לקום לתפקד כאילו כלום לא קרה, למרות שבפנים הכל כאב ,הקואלציה שבניתי עם אמי להתגבר על הקשיים שהחיים זימנו לנו כל הזמן , היא היחידה שהבינה מה אני עוברת ,היא לא דיברה , שמתי ראש עליה היא חבקה בחום . היא נשענה עלי באותן מצבים , שאבה מהכוחות שלי, יותר מאשר בקשה מאבי היא דרשה ממני , כך יצא ששניהם דרשו ממני הרבה יותר מילדה , אבי למעשה היחה הלום קרב שהקים משפחה כי הכריחו אותו לכן העדיפה לבקש ממני , הוא עבד זה המקסימום שבקשנו ממנו . , גם שבקשנו לא נעינינו . הוא אהב אותה מאד אבל להשען עליו היה בלתי אפשרי, , היום אני מבינה שהוא בעולם פנימי משלו למעשה החיה איש טוב ותמים שכולם אהבו אותו ועזר לכולם , אבל לא היה אש מעשי או בעל התחשבנות כלכלית התקשורת עם הילדים בני גילי היתה משובשת, בסך הכל הייתי ילדה שסבלה נורא , בגלל שאופי החיים שלי היה שונה מהחיים שסביבי ., הילדים אוהבים להציג לילדים החריגים מהם . תמיד בין הבנים היה לי נעים וטוב , שם הבינו אותי יותר, וגם הציקו לי פחות , עד היום בין הגברים נעים לי יותר כאנשי צוות שעבדו איתי לאורך השירות בצבא , שתמיד הייתי בת אחת ביניהם , היה לי טוב איתם לא תמיד שתפתי , יותר הקשבתי, הם עזרו לי , תמיד ידעו להגיד מילים טובות , ודמעות היו מחוץ לתחום תמיד היתה כתף חמה עבורי ,איתם הייתי בודדה, אבל לא לבד , תמיד הרגישו שקורה לי משהו איתם הייתי האחת והיחידה , הנסיכה של החבורה, שמרו עלי מכל מי שהציק לי , שם היתה לי הגנה סביבתית מהרגע שהשתחררתי , כלומר פרשתי לגמלאות הבדידות חוגגת, חסרה לי החברה שלהם , חל]פו להם כבר 13 שנים ה חברה שתמיד עטפה אותי תמיד בהמון הערכה . והייתי בולטת בעבודה , ועבדתי שעות רבות , אבל פרנסתי בכבוד שעבדתי הייתי מוקפת בהמון אנשים , מאז שפרשתי אני כמעט לא רואה אנשים , לא נשארו קשרים משם חלפו להם שנים מאז אז הייתי מוקפת במאות אנשים שתמיד חפשו אותי, והיו צריכים אותי כי עבדתי בגוף מרכזי עם המון כח בידיים שעברתי הביתה , הראש כיום עובד פחות , החברה שואפת לאפס, וכך הבדידות חוגגת והלבד זוהר בדממה . ומאז שאמא נפטרה אז גם הבריאות מעורערת , היא מופיעה בחלומות ומועעודת אותי החודש ימלאו שנה ללכתה לעולם שכולו טוב ואני כה מתגעגעת אליה
 
למעלה