דווקא (ט?)
כתבתי כבר לפני, שאני כבר חודש רביעי על המסלול הנכון.. בולמית שחודש רביעי (לבד -כן כן אף אחד לא בעד, אבל תנו לי , מבטיחה שכאצטרך עזרה אבקש). לא זוללת, לא מקיאה (קשה להגיד בכלל כי נשברתי כבר כמה פעמים בתקופה הזאת - על יד אחת אפשר לספור את הפעמים הללו). ויום חמישי זה קרה שוב,נשברתי, אבל הפעם זה היה כאילו משהו ממש אחר, אני וחבר שלי סוג של מנסםי להביא ילדים (למה סוג של, כי החתונה עוד כמה חודשים, אז לא משנה לנו אם הילד יבוא לפני החתונה או אחרי, אבל גם לא לחוץ לנו עדין כי זה בכל זאת לפני )... בכל מקרה, אני כן רוצה כבר ילד, מאוד, מאוד, אני חושבת שגם השינוי בא מהרצון הזה, מהרצון להיות בריאה בשביל הילדים שלי, בשביל שלהם לא יהיה בעיות גם , וכדי שאני לא אהיה אמא דפוקה גם.. בכל מקרה, יש לי מין קטע כזה, שנכנס לי ג'וק למוח, שאני לא יכולה להביא ילדים, לא יודעת איך להסביר את זה, אולי בגלל שקראתי כלכך הרבה שבולמיות יכולה להביא למצב כזה (למרות שתמיד היה לי מחזור.. אף פעם לא נעלם, גם אף פעם לא ירדתי למשקל נמוך של תת תזונה). ובכל זאת, יום חמישי, הגיע המחזור, והרגשתי כלכך אומללה, שמרוב עצבים, אמרתי - המוח אמר, הנה מגיע לך , לכי תאכלי כמו חזירה, גם ככה את לא תצליחי להביא ילדים, גפקת גם ככה הכל.. כלכך התבאסתי, שפשוט הכנסתי בבאסה כל דבר לפה, ואני לא כזאת באמת, גם לפני השינוי לא הייתי עם בולמוסים, כי הקאתי אוכל כדי לא להשמין, אבל לא בקטע של קריז , שהכל מכניסים לפה.. הייתי כזאת מבואסת, גם על המחזור, ואחר כך על האוכל, ואז גם ניהיתי כלבה לחבר שלי, וממש יום חרא.. כן יום שישי והיום כבר יותר טוב, אני עדין מרגישה שאבוד לי להביא ילד לעולם, ואל תגידו לי ללכת לטיפול, כי כרגע זה לא יקרה, אולי בהמשך... אוף חרא
כתבתי כבר לפני, שאני כבר חודש רביעי על המסלול הנכון.. בולמית שחודש רביעי (לבד -כן כן אף אחד לא בעד, אבל תנו לי , מבטיחה שכאצטרך עזרה אבקש). לא זוללת, לא מקיאה (קשה להגיד בכלל כי נשברתי כבר כמה פעמים בתקופה הזאת - על יד אחת אפשר לספור את הפעמים הללו). ויום חמישי זה קרה שוב,נשברתי, אבל הפעם זה היה כאילו משהו ממש אחר, אני וחבר שלי סוג של מנסםי להביא ילדים (למה סוג של, כי החתונה עוד כמה חודשים, אז לא משנה לנו אם הילד יבוא לפני החתונה או אחרי, אבל גם לא לחוץ לנו עדין כי זה בכל זאת לפני )... בכל מקרה, אני כן רוצה כבר ילד, מאוד, מאוד, אני חושבת שגם השינוי בא מהרצון הזה, מהרצון להיות בריאה בשביל הילדים שלי, בשביל שלהם לא יהיה בעיות גם , וכדי שאני לא אהיה אמא דפוקה גם.. בכל מקרה, יש לי מין קטע כזה, שנכנס לי ג'וק למוח, שאני לא יכולה להביא ילדים, לא יודעת איך להסביר את זה, אולי בגלל שקראתי כלכך הרבה שבולמיות יכולה להביא למצב כזה (למרות שתמיד היה לי מחזור.. אף פעם לא נעלם, גם אף פעם לא ירדתי למשקל נמוך של תת תזונה). ובכל זאת, יום חמישי, הגיע המחזור, והרגשתי כלכך אומללה, שמרוב עצבים, אמרתי - המוח אמר, הנה מגיע לך , לכי תאכלי כמו חזירה, גם ככה את לא תצליחי להביא ילדים, גפקת גם ככה הכל.. כלכך התבאסתי, שפשוט הכנסתי בבאסה כל דבר לפה, ואני לא כזאת באמת, גם לפני השינוי לא הייתי עם בולמוסים, כי הקאתי אוכל כדי לא להשמין, אבל לא בקטע של קריז , שהכל מכניסים לפה.. הייתי כזאת מבואסת, גם על המחזור, ואחר כך על האוכל, ואז גם ניהיתי כלבה לחבר שלי, וממש יום חרא.. כן יום שישי והיום כבר יותר טוב, אני עדין מרגישה שאבוד לי להביא ילד לעולם, ואל תגידו לי ללכת לטיפול, כי כרגע זה לא יקרה, אולי בהמשך... אוף חרא