התקשורת לקחה בזה חלק - והיא אשמה
האיש דודו טופז היה בקשר דם עם עולם הטלויזיה והפרסום, אם התקשורת לא היתה מדווחת על הפרשה והיו מטפלים במקרים כאלה בפרופיל נמוך מאוד (בלי לפגוע ברקורד והקריירה שלו), טיפול נקודתי בבעייתו ההתנהגותית, ללא דיווח לציבור, (וזה גם לא עניינם כי הציבור לא קשור לפרשה)... אז, הוא היה עוד מקוה איכשהו לראות את עצמו חוזר יום אחד, אולי אחרי 4 שנים של עונש למרכז הטלויזיה למה שהוא כל כך אהב, אבל התקשורת שוחטת בלי רחמים הוא איש בידור, זה תפקידו והקשר היחיד שלו עם הציבור, מעבר לזה הציבור לא אמור להתעסק בענייניו האישיים פרטיים אבל המדינה שלנו מחטטת התרגלה שהכל צריך להיות חשוף, ה-כ-ל, בלי רחמים ומוסר, חבל, היה אפשר אחרת כל אדם יקבל עונש על מה שהוא עושה אבל צריך לעשות זאת בבית משפט ולטפל באופן ענייני ולא ככה! והנה חוצפה שאין לה גבול: העיתונאי רביב דרוקר, אמר מיד אחרי מותו "טוב שדוד טופז התאבד, חסך מאיתנו לראות איך הוא יקבל הקלות בעונש" (פחות או יותר זה הציטוט) הוא כעיתונאי שיודע איזה לינץ` עושים בכל אדם שנחשף בתקשורת לא היה צריך לומר זאת! עדיף שיעשה חשבון נפש איפה הטעות שלו, ככה מדבר עיתונאי איכותי? נכון, דודו טופז הודה בטעות שלו, הצטער עד מאוד על כך ציטוט "אני לא יודע איך אוכל לחיות עם זה" הבן אדם הבין את הטעות שלו, נשאר רק לגזור את עונשו, אך היה ניתן גם לא לספר בראש חוצות כי אין הצדקה לדבר כזה גם עורך דינו אמר:"התקשורת שחטה אותו בלי רחמים" אמרתי תמיד שהתקשורת חצתה קווים אדומים מזמן כך שהיום אנחנו אדישים לאללה, אבל הם (אנשי התקשורת) מקבלים את המשכורת על כל שיחה שנהלו איתו, על כל תמונה שפרסמו - הם קבלו שכר והוא בסופו של דבר איבד את כל הסיכויי לרפה פצעי עבר. רקורד תקשורתי אי אפשר למחוק, זה מתועד, זה משפיל. את / אתה לא הייתם רוצים שבעבור מקרה של שטות או מעידה כל הקריירה וסיכוייכם לקבל הזדמנות ילכו לקבינימט גם אחרי שקבלתם את עונשכם, לכן, אם תנסו רגע להיות במקומו תבדקו האם היה ניתן לעשות אחרת? אולי התקשורת לא היתה צריכה לידע משהו שבכל מקרה לא עניינו של הציבור זה לא ש-7 מיליון איש היו מעורבים בפרשת אבי ניר או שירה מרגלית, אבל המדינה נתנה רשיון להפוך את התקשורת לזירה לגיטימית לחבטות והפעם מרגישים איפה נחצו כל הקווים האדומים. לא יהיה יותר דודו טופז, אין סיכוי שהוא יחזור אי פעם ויוכיח שאדם יכול לתקן עוול/ יבדר אותכם. כך קרה גם עם מייקל ג`קסון ומשפטו, אפילו שנפטר וזוכה מכל אשמה (אלוהים, הבן אדם בעצם היה טוב בכל דבר) עדיין זוכרים אותו כאילו כ-אנס ילדים, עד כדי כך השמועות נהפכו למציאות וכל הכתבים קבלו את שכרם נכון? הצלמים, המראיין, כתב החדשות, רק הקורבן צריך מספיק כוחות נפשיים כדי לעמוד בזה.. תנסו רגע לחשוב כמה השתדלתם כל חייכם לעבור כל בעיה ולהחזיק מעמד עם קשיי החיים האם הזה בסדר שתבוא התקשורת ותרמוס כל מה שעמלתם בימי חייכם, בשביל שהם יקבלו עוד משכורת? התקשורת די דומה לאונס סדרתי, שכדי לבוא על סיפוקה היא פוגעת בנפש אחרת, חייבים לשים דברים בפרופורציות אדם עשה מעשה לא טוב? - שישלם אבל בצורה כזו שלא פוגעת אפילו במעט בתחומיו האחרים היה ניתן לומר לדוגמה "דודו טופז נעלם לתקופה קצת בשל ענייניו האישיים" בלי לפרט יותר - זה לא ענייני כי בעניי דודו טופז הוא בדרן, זה תפקידו, לזה הוא הוכשר, מעבר לזה, ברור שכל אדם מועד ברמה כזו או אחרת וכשמבררים איתו (ולא לפני כל העולם) את נסיבות המקרה אפשר גם להחליט איך לטפל בו, אחד התפרץ על עובדת בצעקות, השני הרים יד על בנו ברגע של סערת רגשות... אבל הטיפול הוא לא בראש חוצות. האשמה מוטלת על התקשורת כגורם ראשון ש*החליט* לבצע את השחיטה הזו, ומערכת המשפט כגורם משני שאישר לעיתונאים במסגרת החוק (מה מותר מה אסור) "זכות הציבור לדעת" ואחרי התייעצות עם משטרה (אינטרס ההרתעה שהם דורשים) אז מזל טוב לכל מי שקבל את שכרו, והחזיק את משרתו עוד יום אחד... אתם עדיין חיים, דודו טופז כבר לא.