דובי לא-לא

[גילית44]

דובי לא-לא

נועם שלי בת שנתיים, ובזמן האחרון, ה"לא" שולט אצלינו... אוכל: "את רוצה לאכול?", "בואי נאכל מרק/אורז/קציצות...", "נועם רוצה לאכול לבד-לבד בכיסא החדש?" - להכל התשובה היא "לא", לעיתים עוד לפני ששמעה את השאלה עד הסוף. וזהו, יש בכי, צרחות, עצבים, ברור שאין מצב לשחק רגוע - מי יכול לשחק כשהוא רעב?! אבל אוכל? - לא. אז היא מסתובב רעבה וכועסת עד שבערב היא מותשת, עדיין לא מסכימה לאכול (אלא אם כן זה ביסקוויט אבל את זה מקבל רק מי שאכל יפה) ובערב דורשת כמויות סימילק כאלה שהיא משהקת כל הערב... לפעמים אני מציבה בפניה אפשרויות: "את רוצה לשחק בX או בY ואולי תרצי להרכיב פאזל?" - לא. "בואי נלך לגן שעשועים X, או שנלך ברגל לגן שעשועים Y?" - לאאאא! אבל רצה לשים את הסנדלים... "טוב, את עייפה, בואי נשכב לישון עכשיו עם X-צעצוע" - הסטריה -"לא!! לא!!!" ואחרי שתי דקות - ישנה.. שירותים!

"את רוצה לעשות פיפי בישבנון או שאימא תחזיק אותך בשירותים של גדולים?" - לאאאא! הילדה יכולה להתאפק דקות ארוכות, לצרוח שיש לה פיפי ולבכות, אבל מתעקשת שלא לעשות בשירותים. למה? ככה. חשוב לציין שבגן זה לא קורה, שם כמעט אין פספוסים, אולי כי הגננת ממש ערנית. בגן גם יש פחות "לא-לא" באופן כללי, אני לא יודעת למה. אז חשבתי שהיא מנסה אותי ובדקתי אם יש מבט ממזרי, אז לא. הילדה נראת לי סובלת, ולגמרי רצינית עם הבעיה של ה"לא". ואני לא יודעת איך לעזור לה. מה עשיתי לא בסדר? יש תובנות?..

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

בגדול

<אני מקצרת מחמת קוצר זמן> תפסיקי לשאול אותה כ"כ הרבה שאלות. מודיעים לה שעוד מעט אוכלים (לתת לה כמה דקות לעכל את ההודעה, לסיים את המשחק וכו'), לא שואלים. כשיהיה לי זמן אני אצטט קטע חשוב (בעיני) מספרו של דר' גרשוני 'ילדות בריאה', בינתיים נסי לראות אם את יכולה לשאול את הספר מהספריה.הוא נותן זווית מעניינית להתנהלות מול ילדים (להשקפתו - ילדים הם ילדים, הם *לא* מבוגרים קטנים, אין להם יכולות של מבוגרים ולכן צריך להתנהל מולם באופן שמתאים ליכולות שלהם ולא לנסות לתת להם יכולות שעוד אין להם).

 

[חנה של ליאור]

זאת תקופה לא קלה

אבל יחד עם זה, תקופה יפה, בה נועם מנסה למצוא את מקומה בעולם ולהבין על מה היא מסוגלת להשפיע ועל מה לא. הבכי הוא תוצאה של תסכול. היא רוצה להחליט מתי לעשות פיפי ומתי לא, אבל לוחץ לה וזה קצת משבש לה את התכניות וכו'. תני לה להחליט בכל דבר שאפשר. תראי לה שיש לה שליטה בתחומים רבים. תנסי לצמצם ויכוחים. אם לא מצליח לך בשיטת ה"שתי אפשרויות" לכי לפי העיצה של כפתור ופרח ופשוט אל תשאלי. תודיעי בצורה נעימה "אני יוצאת לגן השעשועים. בואי נלך", אם יש לה פיפי "בואי שבי לעשות" וכו'. אם מתחילה סצינה של צעקות ובכי, תני לה לבכות עד שיעבור לה ומשם תמשיכו הלאה. אל תנסי לרצות אותה תוך כדי בכי כי (אני מניחה ש) זה רק ירגיז אותה יותר. אני די משוכנעת שהיא לא מנסה אותך אלא מתוסכלת באופן אמיתי וזה יעבור.

 

[גילית44]

תודה על התגובות

לא חשבתי על זה שהתוכניות יכולות להיות שונות מהצרכים המיידיים. אולי זה זה. בכל אופן, גם כשקובעים לה עובדה - "עוד מעט מסיימים לשחק ויושבים יחד עם אבא ואמא לאכול" - התגובה היא אותה תגובה. אולי יש לה אפילו זמן להתכונן ולחשוב איך בדיוק כדאי להרוס את הארוחה המשפחתית

נשאר לי רק לקוות שזאת תקופה לא ארוכה במיוחד.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

נסי להתמקד

היא לא מבינה מה פרוש 'עוד מעט'. אין לה מושגי זמן. נסי להיות ספציפית (למשל: נסיים לבנות את מגדל הקוביות ואז נשב לאכול).

 

[סיגל של שגיא ונגה]

אופציית השעון.

אני כבר לא זוכרת באיזה פורום קראתי את זה - אבל אני ממליצה בחום רב על "העברת האחריות לשעון". בקצרה מפאת קוצר זמן - "העברתי" את האחריות לשעון המעורר שבנייד שלי ש"אומר" לילדים מתי צריך ללכת הביתה מגינת המשחקים או מכל מקום אחר שאנחנו נמצאים בו או כל פעילות אחרת שאנחנו עוסקים בה ושאני רוצה לעבור למשהו אחר - או ללכת הביתה. אני קוראת לשגיא ולנגה, אומרת להם שעוד 5 דקות הולכים הביתה, למשל, ואומרת להם שהשעון יודיע להם מתי הולכים. הם יודעים שברגע שהשעון מצלצל - הם באים וכולנו הולכים בלי ויכוחים וללא בכי. דוגמא טריה - בסופ"ש הייתי איתם בגינה יחד עם אבא שלי. 5 דקות לפני שרציתי ללכת קראתי להם, אמרתי להם שעוד 5 דקות הולכים (לא "קרעתי" אותם מהמשחק, נתתי להם מספיק זמן להתנתק) ושהשעון שלי יאמר להם מתי. אמרתי לאבא שלי :"תסתכל - ותלמד איך במינימום אנרגיות משיגים מקסימום תוצאות". כיוונתי את השעון המעורר בנייד שלי שיצלצל בעוד 5 דקות וישבתי בשקט. הילדים שיחקו ולאחר 5 דקות הנייד שלי צילצל. התקרבתי אליהם והשמעתי להם את הצילצול. הם רצו לאבא שלי, נתנו לו יד ואמרו לו: "סבא, סבא, השעון צילצל, צריך ללכת עכשיו הביתה". אבא שלי נשאר עם הפה פתוח. אני מבחינתי השגתי את מה שאני רוצה, לא תלשתי אותם מהמשחק שלהם ללא התראה מראש וגם יצאתי זאת-שלא-מפסיקה-להם-את-המשחק- אלא-השעון.

 

[נערה בלי עגיל פנינה]

באחד ממיליון הספרים שאני קוראת עכשיו בנושא

גידול ילדים, יש הצעה מעניינת לשלב ה"לא", "לא". לשאול את השאלות הפוך.... כלומר - במקום - "רוצה לעשות אמבטיה?" לשאול "אולי נוותר היום על אמבטיה?"