דואגת

[CHEN39]

דואגת

בני הבכור (כמעט בן 11) עובר עכשיו תקופה של רגישות יתר. בכל פעם שמשהו משתבש לו, או לא מסתדר כפי שציפה, עיניו הגדולות והיפות מתמלאות דמעות והוא על סף בכי. אנחנו מדברים המון והוא לא יכול להצביע על משהו מסויים שגורם לו להתרגש כך מכל דבר. שאלתי אותו אם יוצא לו לחשוב על אבא שלו הרבה בתקופה זו, והוא אמר שלא . שזה לא קשור. נתקלתם בתופעה כזאת במקרה? למה זה קורה דווקא עכשיו? לא יודעת מה לעשות כדי להקל עליו.

 

[יונה לבנה במדבר]

../images/Emo201.gif חן יקרה!

לא בטוח שקורה לו משהו ספציפי... אל תיבהלי . אולי כדאי לברר גם עם המורה, מה קורה בכיתה? האם הוא רגיש גם מחוץ למסגרת הבית? יכול להיות שהוא עובר תקופה, גם אם הוא לא יודע להגדיר זאת מילולית ויכול להיות שהוא זקוק לחום והאהבה שלך (שאת בטח נותנת לו בכמויות) ופשוט לתת לו לעבור את התקופה הזו בלי להילחץ. יש מצב שהוא צריך להוציא את הכאב. לפרוק. לא תמיד יודע להגדיר במילים. אולי לא רוצה לצער אותך.. יתכן והוא מוצף.. אם זה לא עובר - אולי אפשר לחשוב על טיפול באומנות או עם בע"ח. דרך טובה לאפשר לילדים להוציא ולהביע את עצמם.

 

[DL05785]

חן שלום

כפי שכתבתי לך במסרים, גם על בני עבר "משהו" בגיל 11 , כשנה לאחר שאביו נפטר. אצלו זה התבטא בחוסר יכולת להרדם בלילות, ירידה דרסטית בלימודים ואי שקט (שמאד לא אופיני לאישיותו). ניסיונות שלי להבין ממנו ישירות מה מציק לו לא צלחו. הוא לא ידע לבטא מה מטריד אותו כל כך, אך "זעק" לעזרה. מה שהמטפלת המשפחתית, אליה הגענו בסופו של דבר, חשבה, שהוא חרד מאוד מזה שהוא שוכח את אבא - דמות שהיתה כ"כ משמעותית בחייו. שהפחד מהשכחה הוא זה שמלחיץ אותו. באמת לאחר מספר שיחות הרגעה שבו הסבירה לו עד כמה זה נורמלי, ועד כמה השכחה אינה אומרת שלאבא אין משמעות יותר ושהוא עדיין קיים בו, גם אם לא כזכרון מוחשי ( כמובן ברמה המתאימה לגילו) הוא אכן נרגע וחזר לתפקד כרגיל. בזמנו, אני מצאתי גם עזרה בקריאת ספרות בנושא - קניתי את הספר "אבדן השפעותיו וההתמודדות עימו" של תמר גרנות (פסיכולוגית שחקרה את הנושא של שכול ואבדן). נסי לעיין בו, יתכן ותמצאי הסברים נוספים ודרכי התמודדות. מקווה שתעברו את הקשיים העכשויים ותחזרו להנות מהחיים. סוף שבוע נעים!

 

[CHEN39]

תודה

חברות יקרות. אתמול באמת הגעתי למסקנה שמשהו בבית הספר הציק לו . דיברנו על זה. מקווה שיסתדר. חוץ מזה, לא חשבתי על זה שהשכחה יכולה להטריד אותו. זה כל כך נכון. אנסה לפתוח עמו בשיחה על כך. ושוב תודה. סוף שבוע טוב.

 

[JERYP]

עצב ודמעות

מידי פעם,מאוד נדיר,אני "תופס" את בני הצעיר ( 13 ) , מזיל דמעות ואף בוכה בקול חרישי, תמיד במקביל לעסוק נוסף ( מול המחשב או קורא ספר ) . לשאלותי מדוע בוכה, האם מישהו הרגיז אותו במשחקי הרשת או האם הוא קורא משהו עצוב , תשובתו היא : " ניזכרתי באמא ..... " . בפעם הראשונה המחזה ( שהיה בשעה מוקדמת מאוד בבוקר ) , "היכה" אותי חזק ודי לקחתי קשה. אמרתי לא ( "נפלט" יותר נכון ) שנקרע לי הלב לראותו כך. אך למרבית הפליאה ולמרות שבאופן טבעי הפכתי למשענת החזקה בבית לכל דבר פנה אלי "הבחור הצעיר" והמדהים, מחה דימעותיו ואמר : " לא לא , אני לא מוכן שתפגע כל כך מזה שאני בוכה על אמא" " ככה אני מתאבל, זה קורה מידי פעם, זה טיבעי ואסור שיקרע לך הלב " כמה צודק וכמה חכם. חימם לי את הלב ביכולת הקבלה ובבגרות שלו. מה שרציתי לציין , לעינינינו , אין ספק שכל מצב , גם בעיקבות "טריגר" חיצוני ( כגון אירוע בביה"ס ) , מוגבר עשרות מונים בגלל המצב "המיוחד" בו נמצאים ילדים ( כן כן , אסור לשכוח הם עדיין ילדים ואפילו "תינוקות" מבחינת המצב הרגשי / נפשי )

 

[יונה לבנה במדבר]

ילד חכם ובוגר

אשריך!

 

[The examiner]

תודה

מסיבה "כל שהיא" עלו לי דמעות עכשיו........ עדינות, רק בקצוות העין.....

 

[JERYP]

ותודה גם לך Examiner על האדיבות

 

[JERYP]

חן חן

אכן ילד מדהים וכך גם אחיו הגדול ממנו ב 3 שנים ו-3 חודשים.

 

[JERYP]

תודה לך יונה לבנה , במידבר?

צנה צנה צנה צנה היונות וראינה , יש ירוק וגם כחול. אין שום טעם שתיסתתרנה, במידבר , בתוך החול......

 

[יונה לבנה במדבר]

להסתתר?../images/Emo39.gif

מה פיתאום?! אני? במדבר?... כמו פרח בר

 

[CHEN39]

דרך אגב

אותו עלם צעיר נמצא כעת , שמח וטוב לב, בטיול בן יומיים עם הצופים, שאני, בדעה צלולה ומתוך שיקול דעת (מה עבר לי בראש) שחררתי אותו לכך. וכמו איזה גבר מגונן הוא כבר התקשר משם להודיע לי שהגיעו. ואני בקול שמח ובוטח, שעלה לי בדם יזע וכו', אמרתי לו שאני שמחה ושיהנה. אני באמת שמחה. ערב מקסים לכם.

 

[יונה לבנה במדבר]

נפלא../images/Emo45.gif../images/Emo66.gif

זה בריא לשחרר אותם. הבן שלי היה סופ"ש שעבר בטיול של הצופים. כולה בן 9. יצא עם סק"ש, תרמיל ומימיה ומלבד ה"סרטים" שאכלתי באותו לילה מהדאגה - הוא בילה ממש נפלא! חזר מלא חוויות ועם עודף ביטחון עצמי! ילדם זה עם חזק ושורד. הבעיה היא שאנחנו חרדים כנראה מעבר לרצוי..