דואגת...

[אורחת חדשה2]

דואגת...

שלום לכולם, עוד מעט השלושים... בעלה של אחותי נפטר בעקבות מחלה קשה שפרצה בפאומיות והכתה בו במהירות מזעזעת. היא צעירה, שנותרה לבדה עם ילדיהם הקטנים, המומה וכואבת. לכולנו מאוד קשה והשוק הוא עצום.. אין מילים לתאר את רמות הגעגוע אליו וחוסר היכולת לקלוט שלא נראה אותו יותר. אזלו לי הדמעות.. הוא היה כאח בשבילי.. הוא היה אדם כ"כ מיוחד ומקסים, שמילים לא יוכלו לתאר בצורה מספקת.. האם יש לכם עצות איך להקל עליה להתמודד עם המצב? האם נעזרתם באנשי מקצוע ואם כן - עד כמה זה עזר לכם? אנו כמובן עשוים כמיטב יכולתנו כדי להפחית ממנה חלק ניכר מהבירוקרטיות, הבישולים וככדומה, כך שהקושי העיקרי כעת הוא ההתמודדות הרגשית - נפשית..

 

[נסיכת הכוכב]

מבינה אותך כל כך

תקראי את ההודעות הפזורות בפורום , כולן דנות בקושי להתמודד עם האובדן \ כחלק מהביוקרטיה זה לגשת לביטוח לאומי לדאוג לה להכנסה כדי להתקיים באמצעות קצבת שאירים את זה היא תצטרך לעשות בעצמה ואתם יכולים להיות עמה שם ובאותה הזדמנות לדבר עם העובדת סוציאלית שם שתעזור לה בסדנא שמלמדת להתמודד עם האובדן ואולי גם להראות לה את הדרך לפורום בו היא תוכל לשפוך את הכאב מהלב, יש פה הרבה צעירים וצעירות כמוה המטופלים בילדים קטנים שגם הם אבדו את היקר/ה שלהם לאחרונה וכל הכבוד לך על האכפתיות תחושת האובדן היא לכל המשפחה , תשארו שם לידה , וליד הילדים הקטנים והכי חשוב תעטפו אותה בהכנה ובאהבה , צריך להבין שלכל אחד הזמן שלו לעבד את האובדן אל תשפטו אלא תהיו שם עם חיבוק והקשבה וכתף חמה, ותאפשרו לה לעשות למען עצמה בעצמה כי זה חלק מהשיקום של המשפחה הקטנה

 

[אורחת חדשה2]

לנסיכת הכוכב

תודה לך נסיכה.. אנחנו אכן מנסים עכשיו לעזור בנושאים שציינת. אנחנו גם מנסים לבדוק את האפשרות להסתייע ברווחה לצורך שיחות. סליחה על השאלה האישית, אך האם התנסית בסדנא מסוג זו שכתבת עליה? אנחנו ממש לא שופטים אותה, להיפך, אנחנו עצמנו לא יודעים איך להתמודד עם זה ואיך להקנות לה כלים להתמודדות עם טרגדיה כזאת.

 

[נסיכת הכוכב]

א6ני הסתיעתי בשיחות מהרווחה

סטודנטית שך עבודה סוציאלית לוויתה אותי תקופה קצרה היא , הגיעה אלי הביתה פעם בשבוע זה מאד עזר לי יודעת שיש חלק מהאנשים פה התנסו בסדנאות של ביטוח לאומי חכי הם כרגע בעבודה בערב הם יכנסו וגיבו להודעה שלך

 

[2א מאה2ה]

../images/Emo201.gif דואגת ../images/Emo47.gif

אני יכול להמליץ על הפורום הזה .. תפני אותה הנה . לדעתי אחד הקשיים המרכזיים בחוסר הוא אי הוודאות . הספקות .. ופה את זה פתרו לי אני פשוט מעלה את הלבטים שלי ומגלה כבר לא בתדהמה שאותם לבטים בשינוי קל עולים אצל רבים מבאי הפורום הזה. פה היא תוכל להתלבט ולהתחבט לספר ולהתייסר , לקרוא על קשיים של אחרים (גם שלי ) ולעזור כמיטב יכולתה.. עצה קטנטנה לכם משפחה עוטפת ודואגת .. תנו לה לעשות .. למען אחרים! אל תבודדו אותה מעשיה. אדרבה שתלך לעזור לאחרים כך היא תגלה מחדש את כוחותיה.. שיחות זה מאוד חשוב .. אני נעזר בעו"סית מטעם ביטוח לאומי . לי זה עוזר .. אני אלמן כבר 48 ימים ו15 שעות ... בערב זה יהיה כבר 49... אני חושב שכדאי שהיא תהיה מעורבת בבירוקרטיה האכזרית כמה שזה מוזר רק המריבות האלו עם הפקידים האפורים מוציאים מתוכנו כוחות שנחבאים כעת החבטות וההתחככות עם החיים הנורמאלים שבחוץ אלו שממשיכים כי כלום לא קרה להם .. הם שנותנים מעט פרופורציות ובאיזה שהוא מקום גם מעט נחמה.. אני שולח לך כוחות וכמובן לאחותך.. אתן מוזמנות לכאן תמיד אם רוצים אפשר עזרה גם דרך מסרים אישיים .. תנוחמו מן השמיים ולא תוסיפו לדאבה עוד מומי

 

[שיבולת7]

מחזקת את דבריו של 2א מאה2א

גם לגבי התמיכה פה בפורום, גם לגבי העשייה כמרפא. גם אני אבדתי את בעלי ממחלה קשה. גם אני נותרתי עם 3 ילדים שהיום הינם בגלאי 8,11,שנתיים. הכאב הוא אכן גדול מלהכיל והגעגוע לצערי רק הולך וגובר. ובכל זאת..לומדים לחיות לצד הכאב. לצד הגעגוע. הילדים יוצרים "אין ברירה" שהוא כח מאוד חזק. אשרי אחותך שאתם כה תומכים בה. זה לא מובן מאליו. אני הולכת לשיחות עם פסיכולוגית. בהתחלה הלכתי כל שבועיים,עכשיו לפי הצורך. גם עם בני האמצעי נמצאת בטיפול להתמודדות עם עיבוד האבל. קבוצת התמיכה שלי בשלב זה הינה וירטואלית. הפורום הזה. חזרתי מייד לאחר השבעה לעבודה. לאחר השלושים גם ללימודים. באופן אבסורדי,השגרה מתישה מחד ונותנת כוחות מאידך. כל אחד מתמודד בצורה אחרת ובקצב שונה. כבדו את אחותכם ואת מה שמתאים לה.. המון

 

[אורחת חדשה2]

לכל המגיבים - תודה

תודה ענקית לכולכם על הכנות, הפתיחות והרצון לעזור. כנראה שאכן ניעזר בגורמי רווחה לצורך שיחות עם אחותי ובגורמים נוספים לצורך סיוע לילדים בדרכים המתאימות להם. שיבולת - את תיארת סיטואציה כ"כ דומה.. קראתי כל מילה עם דמעות בעיניים.. גם אחותי חשבה שחזרה מהירה לשגרת העבודה תעזור לה, ואנחנו החלטנו מראש לתמוך בכל בחירה שהיא תעשה, מה גם שקשה לדעת מה "נכון" לעשות.. אני מאוד מצטערת בשביל כולכם על התהליך הקשה שאתם חווים וחושבת שהעזרה שלכם באמצעות הפורום באמת עשויה לחזק אותכם, למצוא את הכוחות החבויים בכם ולהקל מעט.. אני מאחלת לכם ימים שקטים ומאושרים יותר.

 

[24ר]

לאחות התומכת

התאלמנתי לפני חמישה שבועות גם אצלי ההלם ענק , ואני עדיין לא מעכלת שאמשיך את שארית חיי בלעדי בעלי שהיה הכל בשבילי . אני מחפשת בלי הרף עזרה , לעבד את האסון הקשה שפקד אותי ואת ילדי , מצאתי את "מענה" נפגשתי עם עובדת סוציאלית שמתמחה בנושא אובדן , היתה פגישה אחת בשבוע שעבר והשבוע אפגוש אותה שוב, זה מאוד מעט ואני לא מרגישה מסופקת , יש רגעים שהכאב כל כך עמוק והיאוש נוראי . אני נעזרת בחברות ובאחיותיי, אך הייתי רוצה לפגוש אלמנות בקבוצת תמיכה , כדי לשאוב מהן כוחות. המשיכי לתמוך באחותך , ונסי להקל עליה חמה שיותר

 

[הים רגוע]

אחות יקרה

הקושי באובדן בן זוג הוא קשה ביותר הצורך בתמיכה ועזרה ברור ומובן אבל איש לא יכול להבין טוב יותר מהעוברים אובדן דומה.המליצי לאחותך להכנס לפורום ,לצאט שאנו מנהלים בימי ראשון בעשר בערב ולפגשים של חברי הפורום . אבל ממליצה בחום על הצטרפות לקבוצת תמיכה לעיבוד השכול ,במאמרים תמצאי מגוון קבוצות שחברים המלצו עליהן. העיבוד והקושי הוא רב, העולם התהפך, וכמו תימוק צריך ללמוד לחיות מחדש אחרת . ויש חיים אחרי האובדן ...ואחותך בהחלטה לשוב לעבודה ולשגרה כבר בחרה בחיים, העריצי אותה על כך. הצעתי לכם עטפו את אחותך בתמיכה סיוע אבל הזהרו מלחנוק אותה, כל הכבוד לך .

 

[הים רגוע]

והקישור למאמרים והמלצות על קבוצות תמיכה

קבוצת תמיכה לעיבוד השכול

 

[yamkachol]

משתף בצערכם.

אחותך נכנסה כעת (וגם את) לתקופה קשה מאוד, וזה מאוד מובן. זו תקופה עם התחלה וסוף. מדובר על בערך כשנה, כל אחד והקצב שלו וזה בסדר. ההתמודדות באובדן הינה חוויה מאוד אישית ופרטית, ורק מי שחווה אותה, מבין במה מדובר. גם אז - יתכן ומצא דרכים להתמודד, אך לא בהכרח שהן מתאימות לי. טוב לשמוע עצות. טוב להיות בחברת אנשים אוהבים ודואגים. טוב גם להיות לבד. כל אחד , מה שמתאים לו. הכי טוב , גם לשאול אותה מה מעדיפה. כל הכבוד לך (ולכם על ההרתמות לעזרתה - זה לא מובן מאליו).