דואגת, כנראה מכלום...
לא יודעת כמה מכן זוכרות אותי מהסיבוב הקודם, אז אעשה רענון קצר.
אני אמא לפשושה בת שנתיים וחצי, שלפני שנה אובחנה על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה.
לפני שמונה חודשים הצטרפה אליה אחות קטנה. האפרוחית החדשה שונה ממנה כמעט בכל אספקט, אבל אני, כדרך אמא לחוצה (ויש סיבות להיות...) בודקת אותה בשבע עיניים מבחינה התפתחותית ותקשורתית.
מכיוון שאין לי ממש מושג מה אומרת התפתחות תקשורתית תקינה, אני לא בטוחה שאני יודעת לזהות אותה...
האפרוחית, נינג'ה קטנה, כבר זוחלת, מתיישבת ומנסה להיעמד (עניין של עוד כמה ימים עד שתצליח). יוצרת קשר עין ארוך ורציף, ובעיקר לא נותנת לי לצאת לה מרדיוס הראיה - הילדה פשוט קשורה אלי וזקוקה לנוכחותי המתמדת. עדיין לא התחילה במחוות לא-מילוליות (ביי ביי, קוקו, מחיאת כפיים) וגם עדיין לא מקשקשת הברות, אלא בעיקר צועקת.
ואני? אני לחוצה.... עד שלא אראה אותה מוחאת כפיים (הגדולה התחילה רק אחרי האבחון) או מתחילה לברבר (אחותה מדברת רק חצי שנה, אבל כבר עם אוצר מילים שתואם גילאים מבוגרים יותר), כנראה אני לא ארגע...
לא יודעת כמה מכן זוכרות אותי מהסיבוב הקודם, אז אעשה רענון קצר.
אני אמא לפשושה בת שנתיים וחצי, שלפני שנה אובחנה על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה.
לפני שמונה חודשים הצטרפה אליה אחות קטנה. האפרוחית החדשה שונה ממנה כמעט בכל אספקט, אבל אני, כדרך אמא לחוצה (ויש סיבות להיות...) בודקת אותה בשבע עיניים מבחינה התפתחותית ותקשורתית.
מכיוון שאין לי ממש מושג מה אומרת התפתחות תקשורתית תקינה, אני לא בטוחה שאני יודעת לזהות אותה...
האפרוחית, נינג'ה קטנה, כבר זוחלת, מתיישבת ומנסה להיעמד (עניין של עוד כמה ימים עד שתצליח). יוצרת קשר עין ארוך ורציף, ובעיקר לא נותנת לי לצאת לה מרדיוס הראיה - הילדה פשוט קשורה אלי וזקוקה לנוכחותי המתמדת. עדיין לא התחילה במחוות לא-מילוליות (ביי ביי, קוקו, מחיאת כפיים) וגם עדיין לא מקשקשת הברות, אלא בעיקר צועקת.
ואני? אני לחוצה.... עד שלא אראה אותה מוחאת כפיים (הגדולה התחילה רק אחרי האבחון) או מתחילה לברבר (אחותה מדברת רק חצי שנה, אבל כבר עם אוצר מילים שתואם גילאים מבוגרים יותר), כנראה אני לא ארגע...
