דוׁ"ג קישוׁט
באחד ממקומות העבודה שלי (אני סוג-של יועצת, שיושבת אצל לקוחות לתקופות שונות), אסור להכנס לשטח המפעל עם דו"ג (גם לבעלי אישור כניסה ברכב). מן גזירה כזו, שאף אחד לא ידע להסביר (היו כל מיני שמועות). מצד שני, גם לא טרחו לארגן חניה מסודרת במקום שלא מפריע.
לא אכנס לכל הפרטים המשעממים, אבל לאחרונה, גם התחילו לעשות בעיות עם מקום החניה שרוב הדוגים מצאו לעצמם.
בקיצור, החלטתי לא להקשיב לרוברט היינלין ("התקפה על טחנות רוח מכאיבה לך יותר מאשר לטחנות הרוח") והצלחתי להגיע הכי גבוה שאפשר. לא הצלחתי לשכנע אותם לאפשר לנו להכנס (אבל סופסוף גיליתי את סיבת האיסור: האחראי התרסק פעם עם אופנוע. מבחינתו, זה כלי שאין לו זכות קיום. סיבה מעולה
), אבל לפחות הצלחתי לגרום להם ליצור חניית דו"ג (סליחה, קטנועים!) מסודרת, עם מקום קשירה (כרגע עוד אין שיפוע עליה, אבל משערת שזה עוד יטופל, עם או בלי התערבות).
בתור בנאדם חסר אסרטיביות באופן קיצוני, אני די גאה בעצמי.
באחד ממקומות העבודה שלי (אני סוג-של יועצת, שיושבת אצל לקוחות לתקופות שונות), אסור להכנס לשטח המפעל עם דו"ג (גם לבעלי אישור כניסה ברכב). מן גזירה כזו, שאף אחד לא ידע להסביר (היו כל מיני שמועות). מצד שני, גם לא טרחו לארגן חניה מסודרת במקום שלא מפריע.
לא אכנס לכל הפרטים המשעממים, אבל לאחרונה, גם התחילו לעשות בעיות עם מקום החניה שרוב הדוגים מצאו לעצמם.
בקיצור, החלטתי לא להקשיב לרוברט היינלין ("התקפה על טחנות רוח מכאיבה לך יותר מאשר לטחנות הרוח") והצלחתי להגיע הכי גבוה שאפשר. לא הצלחתי לשכנע אותם לאפשר לנו להכנס (אבל סופסוף גיליתי את סיבת האיסור: האחראי התרסק פעם עם אופנוע. מבחינתו, זה כלי שאין לו זכות קיום. סיבה מעולה
בתור בנאדם חסר אסרטיביות באופן קיצוני, אני די גאה בעצמי.
