טוב... אני לא מאמינה שאני עושה את זה
אבל היה לי חשק, לא ברור למה. אז קבלו שיר שכתבתי כשהייתי בת איזה 15 (כן, 15... לא התבלבלו לי המספרים במקלדת) ולא! זה לא כמו איזה שיר של שירי מימון! השיר שלה יצא 200 שנה אחרי שכתבתי את זה ואין לזה שום קשר השראתי מן הסתם! ו... זה השיר- בערך- הכי פחות אישי שאני מרשה לעצמי לפרסם. כל השאר כבר ממש יותר מדי. מקווה שתהנו. השקט האחר. השמיים נהיים אפורים, והגשם לא מגיע, האדמה מתחתי רועדת ולא נותרת בי נשימה. עננים מעל הים, דמעות חופרות בתוכי, מחפשות אחר השקט, שנעלם בנשמתי. קבורה בתוך עצמי, מחפשת מפלט אל בין זרועותיך, האם אתה שם? בוא ואסוף אותי אליך. שמש של בוקר אך הכל כל-כך קודר מתוך תוכך מחפשת אחר השקט האחר.