דבר תורה לפרשת השבוע
לק"י פרשת חקת / הרב רון יוסף הי"ו בתחילה כתוב "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ולקחו אליך פרה אדומה" חקת בשינוי אותיות תקח, ללמדך שיקבל את התורה ללא עוררין. וסמוך לפרשת פרה כתיב "זאת התורה אדם כי ימות באהל" למה שני עניינים אלה סמוכים זה לזה? נלע"ד כיוון שפרה אדומה באה לטהר מטומאת מת וסמוך לכך "אדם כי ימות באהל" ד"א, כדי לקיים "זאת חקת התורה" מקיימים מצוות פרה שאין בה הבנה וטעם ובנוסף שורפים את עורה, את בשרה ואת דמה ונשאר רק אפר הפרה ולכן לקיים "זאת התורה אדם כי ימות באהל" והכוונה בזה להגיע לדרגה שימות באוהלה של תורה בחינת שיהיה מוכן למות למען ה' ואז הוא יקיים את מצוות ה' בתמימות גם בלי להבין כלל ומפרשים חז"ל שמצות פרה אדומה כנגד חטא העגל שכתוב "תבוא פרה ותקנח צואת בנה" ונלע"ד שמצות פרה רמוזה בחטא העגל כאשר אמר ה' למשה "הרף ממני ואשמידם" המילה הרף בשינוי אותיות זה פרה. ומכאן רמז לתיקון חטא העגל. בנוסף לפרה שנשרפת לוקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומשליך אל תוך שריפת הפרה ומבאר החיד"א הקדוש שאם אדם יש בו גאווה כעץ ארז ישפיל את עצמו כאזוב ויזכור שהוא שני לתולעת בבריאת העולם. ולא עוד אלא שהתולעת אוכלת את גופו בקבר, כאשר יזכור שהוא יהיה לבסוף רימה ותולעה, בוודאי ישפיל את עצמו ויאחז במידת הענווה שכן אמרו חז"ל (סוטה ד/ע"ב): "כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה" אבל יש קושי להבין כיצד האדם שהוא נזר הבריאה מוכן להשתחוות לעץ ואבן? הרי זו השפלה עצמית, ומדוע אומרים חז"ל שיש בו מידת גאווה? היה ראוי יותר לפיכך לומר שיש בו מידת השפלות, אלא שכל תפנית ושינוי יש לה סיבה, הפנייה אל האלילים נובעת מכך שאדם לא הגיע לתכלית, שמדרך הטבע אדם שצריך עזרה כלשהי צריך לפנות לגופים המתאימים. יהודי בראש ובראשונה פונה אל הקב"ה ורק לאחר מכן משתדל לחפש עזרה טבעית, אבל אדם שהוא לא מוכן להשפיל את עצמו לפני בשר ודם ואז ידעו כולם שמצבו גרוע מאוד וזקוק לעזרה, לכן הוא מעדיף להשתחוות לעץ ואבן ובלבד שלא ישפיל את עצמו לפני בשר ודם ולכן שורש החטא הוא במידת הגאווה. נבין מכאן את הקשר של מצות פרה אדומה לחטא העגל, שכאשר ראו בני ישראל שמשה לא ירד בזמן שפסק להם והם חשבו שהוא נפטר מן העולם, גאוותם לא הניחה אותם לבחור באהרן, למרות שאהרן היה מנהיג אותם קודם משה רבנו והוא היה מלווה את משה מתחילת הגעתו למצרים כמבשר על יציאת מצרים וכן הלאה לאורך כל הדרך. מסופר בספר "עיטורי תורה" שנפטר הרב שמואל מוהליבר זצ"ל רבה של ביאליסטיק, הציעו שרבי מאיר שמחה בעל ה"משך חכמה" שהיה יליד העיר, שהוא יהיה רבה של העיר, אבל ללא שום סיבה נדחתה ההצעה ונבחר רב מחוץ לעיר. אז אמר רבי מאיר שמחה שכעת הוא מבין יותר את מעשה חטא העגל. "אז ישירו ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה" מובן ב"תנא דבי אליהו" שנתן הקב"ה לעם ישראל באר במדבר ארבעים שנה וכאשר היו עושים רצונו של מקום הייתה הבאר משנה את מקומה למקום שנמצאים שם עם ישראל וכאשר לא היו עושים רצונו של מקום הייתה מתעכבת במקומה עד שהיו יוצאים נערים ואומרים "עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב, עלי באר בזכות משה אהרן ומרים" ואז הייתה נובעת בין שבט יהודה לשבט יששכר. "והשקית העדה ואת בעירם" (ברכות דף מ'): כתוב אסור לאדם שיאכל קודם שהוא נותן מאכל לבהמתו וב"ספר חסידים" מבאר שמדובר פה רק על עניין אכילה אבל לעניין שתיה, מותר לו לשתות קודם בהמתו וראייה לדבר מרבקה שאמרה לאליעזר "שתה וגם לגמליך אשאב" ומבאר החת"ם סופר שיש הבדל אם אדם נותן משלו לבהמתו יקדים אותה לפניו כיוון שמזונותיה עליו והיא תלויה בו, אבל כאשר חברו נותן זה תלוי ברצון חברו ולכן אין איסור בכך. ולכן אמר ה' למשה "והשקית את העדה ואת בעירם" כיוון שמשה נתן לעדה משלו. נתן לעדה קודם לכבודה של ישראל כדי שלא תהא בהמה קודמת לכל העדה. "ויקחו אליך" טעמי פרה אדומה התגלו למשה בלבד ומבארת הגמרא (ר"ה כ"א/ע"ב) שביקש קהלת למצוא דברי חפץ, וידוע שרצה שלמה לרדת לסוף הטעם של פרה אדומה כמו משה, כיוון שרמוז ידיעת משה בפרה אדומה מהפסוק "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" ור"ת של הפסוק אותיות 'למשה' ובשינוי אותיות זה 'שלמה'. יצאה בת קול ואמרה "יושר דברי אמת" כלומר תלך ישר לפי סדר הפסוק ורק משה רבנו זכה לדעת את סוד פרה אדומה כיוון שהפרה מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים אומרים חז"ל רק משה רבנו היה מתנהג כמעין זאת שהוא היה מוכן שימותו אלף כמשה ולא תיפול שערה משערת ראשם של עם ישראל ולכן הוא נקרא "רעיא מהימנא". "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון" כתוב במסכת בבא – בתרא (ע"ח/ע"ב): על כן יאמרו המושלים ביצרם, אלה שעושים חשבון, שכר מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה ומוסר זה נאמר במלחמת סיחון. פירשו חז"ל שהסיבה שכבש סיחון את חשבון עיר מואב, כיוון שלא הייתה במרכז המדינה ומואב לא שם לה לב ולכן רמזה התורה "בואו חשבון" שכיוון שלא השגיחו מואב על חשבון, נכבשה גם מואב ועל זה הדרך אדם שלא משגיח על גדרים וסייגים שקבעו רבותינו, סופו נופל ונכשל בעבירות דאורייתא. ונוסף לכך אע"פ שאסור היה לישראל להילחם עם מואב, ירשו את ארצם כיוון שמואב נכבשו ע"י סיחון. "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון ותאכל את ער מואב" נלע"ד לפרש את הפסוק "כי אש יצאה מחשבון" – כאשר אדם יעשה חשבון כיצד להגיע לתכלית, "להבה" – תצא ממנו אש התורה כמו להבה "מקרית"- הוא יידע שאין מקריות בעולם, "סיחון" – הוא יהיה חסין נגד יצר הרע "ותאכל את ער מואב" – ואז מתאכל כל הרע כלומר אין רע שיפגע בו כמו שנפגעו מואב. ה' יסעיינו לעשות רצון בוראנו. שבת – שלום ! http://www.hod.org.il/?en=0&sc=2&pg=132
לק"י פרשת חקת / הרב רון יוסף הי"ו בתחילה כתוב "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ולקחו אליך פרה אדומה" חקת בשינוי אותיות תקח, ללמדך שיקבל את התורה ללא עוררין. וסמוך לפרשת פרה כתיב "זאת התורה אדם כי ימות באהל" למה שני עניינים אלה סמוכים זה לזה? נלע"ד כיוון שפרה אדומה באה לטהר מטומאת מת וסמוך לכך "אדם כי ימות באהל" ד"א, כדי לקיים "זאת חקת התורה" מקיימים מצוות פרה שאין בה הבנה וטעם ובנוסף שורפים את עורה, את בשרה ואת דמה ונשאר רק אפר הפרה ולכן לקיים "זאת התורה אדם כי ימות באהל" והכוונה בזה להגיע לדרגה שימות באוהלה של תורה בחינת שיהיה מוכן למות למען ה' ואז הוא יקיים את מצוות ה' בתמימות גם בלי להבין כלל ומפרשים חז"ל שמצות פרה אדומה כנגד חטא העגל שכתוב "תבוא פרה ותקנח צואת בנה" ונלע"ד שמצות פרה רמוזה בחטא העגל כאשר אמר ה' למשה "הרף ממני ואשמידם" המילה הרף בשינוי אותיות זה פרה. ומכאן רמז לתיקון חטא העגל. בנוסף לפרה שנשרפת לוקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומשליך אל תוך שריפת הפרה ומבאר החיד"א הקדוש שאם אדם יש בו גאווה כעץ ארז ישפיל את עצמו כאזוב ויזכור שהוא שני לתולעת בבריאת העולם. ולא עוד אלא שהתולעת אוכלת את גופו בקבר, כאשר יזכור שהוא יהיה לבסוף רימה ותולעה, בוודאי ישפיל את עצמו ויאחז במידת הענווה שכן אמרו חז"ל (סוטה ד/ע"ב): "כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה" אבל יש קושי להבין כיצד האדם שהוא נזר הבריאה מוכן להשתחוות לעץ ואבן? הרי זו השפלה עצמית, ומדוע אומרים חז"ל שיש בו מידת גאווה? היה ראוי יותר לפיכך לומר שיש בו מידת השפלות, אלא שכל תפנית ושינוי יש לה סיבה, הפנייה אל האלילים נובעת מכך שאדם לא הגיע לתכלית, שמדרך הטבע אדם שצריך עזרה כלשהי צריך לפנות לגופים המתאימים. יהודי בראש ובראשונה פונה אל הקב"ה ורק לאחר מכן משתדל לחפש עזרה טבעית, אבל אדם שהוא לא מוכן להשפיל את עצמו לפני בשר ודם ואז ידעו כולם שמצבו גרוע מאוד וזקוק לעזרה, לכן הוא מעדיף להשתחוות לעץ ואבן ובלבד שלא ישפיל את עצמו לפני בשר ודם ולכן שורש החטא הוא במידת הגאווה. נבין מכאן את הקשר של מצות פרה אדומה לחטא העגל, שכאשר ראו בני ישראל שמשה לא ירד בזמן שפסק להם והם חשבו שהוא נפטר מן העולם, גאוותם לא הניחה אותם לבחור באהרן, למרות שאהרן היה מנהיג אותם קודם משה רבנו והוא היה מלווה את משה מתחילת הגעתו למצרים כמבשר על יציאת מצרים וכן הלאה לאורך כל הדרך. מסופר בספר "עיטורי תורה" שנפטר הרב שמואל מוהליבר זצ"ל רבה של ביאליסטיק, הציעו שרבי מאיר שמחה בעל ה"משך חכמה" שהיה יליד העיר, שהוא יהיה רבה של העיר, אבל ללא שום סיבה נדחתה ההצעה ונבחר רב מחוץ לעיר. אז אמר רבי מאיר שמחה שכעת הוא מבין יותר את מעשה חטא העגל. "אז ישירו ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה" מובן ב"תנא דבי אליהו" שנתן הקב"ה לעם ישראל באר במדבר ארבעים שנה וכאשר היו עושים רצונו של מקום הייתה הבאר משנה את מקומה למקום שנמצאים שם עם ישראל וכאשר לא היו עושים רצונו של מקום הייתה מתעכבת במקומה עד שהיו יוצאים נערים ואומרים "עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב, עלי באר בזכות משה אהרן ומרים" ואז הייתה נובעת בין שבט יהודה לשבט יששכר. "והשקית העדה ואת בעירם" (ברכות דף מ'): כתוב אסור לאדם שיאכל קודם שהוא נותן מאכל לבהמתו וב"ספר חסידים" מבאר שמדובר פה רק על עניין אכילה אבל לעניין שתיה, מותר לו לשתות קודם בהמתו וראייה לדבר מרבקה שאמרה לאליעזר "שתה וגם לגמליך אשאב" ומבאר החת"ם סופר שיש הבדל אם אדם נותן משלו לבהמתו יקדים אותה לפניו כיוון שמזונותיה עליו והיא תלויה בו, אבל כאשר חברו נותן זה תלוי ברצון חברו ולכן אין איסור בכך. ולכן אמר ה' למשה "והשקית את העדה ואת בעירם" כיוון שמשה נתן לעדה משלו. נתן לעדה קודם לכבודה של ישראל כדי שלא תהא בהמה קודמת לכל העדה. "ויקחו אליך" טעמי פרה אדומה התגלו למשה בלבד ומבארת הגמרא (ר"ה כ"א/ע"ב) שביקש קהלת למצוא דברי חפץ, וידוע שרצה שלמה לרדת לסוף הטעם של פרה אדומה כמו משה, כיוון שרמוז ידיעת משה בפרה אדומה מהפסוק "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" ור"ת של הפסוק אותיות 'למשה' ובשינוי אותיות זה 'שלמה'. יצאה בת קול ואמרה "יושר דברי אמת" כלומר תלך ישר לפי סדר הפסוק ורק משה רבנו זכה לדעת את סוד פרה אדומה כיוון שהפרה מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים אומרים חז"ל רק משה רבנו היה מתנהג כמעין זאת שהוא היה מוכן שימותו אלף כמשה ולא תיפול שערה משערת ראשם של עם ישראל ולכן הוא נקרא "רעיא מהימנא". "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון" כתוב במסכת בבא – בתרא (ע"ח/ע"ב): על כן יאמרו המושלים ביצרם, אלה שעושים חשבון, שכר מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה ומוסר זה נאמר במלחמת סיחון. פירשו חז"ל שהסיבה שכבש סיחון את חשבון עיר מואב, כיוון שלא הייתה במרכז המדינה ומואב לא שם לה לב ולכן רמזה התורה "בואו חשבון" שכיוון שלא השגיחו מואב על חשבון, נכבשה גם מואב ועל זה הדרך אדם שלא משגיח על גדרים וסייגים שקבעו רבותינו, סופו נופל ונכשל בעבירות דאורייתא. ונוסף לכך אע"פ שאסור היה לישראל להילחם עם מואב, ירשו את ארצם כיוון שמואב נכבשו ע"י סיחון. "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון ותאכל את ער מואב" נלע"ד לפרש את הפסוק "כי אש יצאה מחשבון" – כאשר אדם יעשה חשבון כיצד להגיע לתכלית, "להבה" – תצא ממנו אש התורה כמו להבה "מקרית"- הוא יידע שאין מקריות בעולם, "סיחון" – הוא יהיה חסין נגד יצר הרע "ותאכל את ער מואב" – ואז מתאכל כל הרע כלומר אין רע שיפגע בו כמו שנפגעו מואב. ה' יסעיינו לעשות רצון בוראנו. שבת – שלום ! http://www.hod.org.il/?en=0&sc=2&pg=132