דבר מוזר
אתמול בצהריים קרה לי דבר מוזר. יצאתי עם זוג חברים לשתות משהו באיזה בית קפה, לאחר מכן נפרדנו ועשיתי דרכי לכיוון הרכב. בדרך ראיתי מישהי יושבת על הדשא באחד הפארקים ,שם חניתי את האוטו. סליחה מההשעה?? שאלה אותי שנייה אני בודק, עניתי ונכנסתי לרכב לראות מה השעון אומר. 16:00 עניתי בחיוך, מעשן?? שאלה אותי והציעה לי סיגריה בוודאי, עניתי והתיישבתי לידה. דיברנו סתם כזה על אה ועל דה, סתם דיבור חולי עד שתיגמר הסיגריה. הסיגריה ניגמרה והשיחה התגלגלה, ועוד סיגריה נדלקה ועוד עשן התפוגג לו באוויר הירושלמי. זוגות זוגות של דתיים בטיול שבת עברו אותנו, מי עם מליון ילדים ומי עם ילד בודד או בכלל בלי. קבוצה של ילדים עם עגילים ונזמים בכל צורה ובכל מקום התיישבה בדיוק מאחורינו, הוציאו כמה גיטרות והחלו לנגן ולשיר. הסתובבנו אלהם והקשבנו למוזיקה, בלי משים,עצמתי את עיני מתמכר לנגינה, נזכר בימים הרחוים ההם שגם אני עשיתי את זה עם חברים במשך שבת שלמה, והתחלתי לפרוט בעדינות על רגלי, פתאום המוזיקה נפסקה, פתחתי את עיני במצמוץ קל, מאפשר לאור החזק להיכנס פנימה, וראיתי את אחד הילדים עומד מולי ומושיט לי את הגיטרה. ראיתי שאתה פורט באוויר, אמר לי, קח תפרוט על אמת. הסתכלתי על הגיטרה הבלוייה שלו, המוני מדבקות קטנות הודבקו עליה בלי שום סדר, גיטרה שעברה הרבה בחיים יחסית לצעיר שעמד מולי. בהיסוס קל, לקחתי אותה בידי, כבר עברו משהו כמו 4 שנים מאז החזקתי גיטרה ביד, התחלתי לפרוט בעדינות, מנסה לזכור את הצלילים המיוחדים ולכוון אותה לעומק הצלילים שאני אוהב. לאט לאט החלו זרמים של מנגינה לשטוף את הגן, הבחורה שליידי התלוותה בזמזום קל , הילדים התקבצו מולנו, מקשיבים בשקט לשיר שניגנתי. אחרי שסיימתי שאל אחד מהם האם זה שיר מוכר מכיוון שמעולם לא שמע אותו. לא, עניתי, זה משהו שכתבתי לפני המון זמן. מדהים, אמרה לי הבחורה תנגן שוב בבקשה, ניגנתי את השיר שוב, חלקם קלטו חלק מהמילים ושרו בשקט. הפסקתי באמצע השיר, הכאב ביד חזר בעוצמה שאני לא זוכר, הנחתי את הגיטרה בעדינות, מאוכזב עד כאב. למה הפסקת, שאלה אותי, תמשיך. לא יכול, עניתי לה, היד כואבת, כבר 4 שנים שאני לא מנגן בגלל אותה תאונת אופנוע, שבה קיבלתי מכה חזקה ביד, שום דבר לא נשבר , נסדק, או ננקע. היד חזרה לתפקוד מלא, חוץ מהפוזיציה של האקורדים, רק בתנועה הזו אני מרגיש כאב. קמתי ללכת, אומר תודה על כך שהקשיבו לנגינה שלי. הילדים אמרו בבקשה, בנימוס לא אופייני לצעירים של היום. תחזור בערב, אני פה, אמרה הבחורה, אם בא לך כמובן. אולי, אמרתי ונכנסתי לרכב. הגעתי הביתה, ואחרי 5 דקות החלטתי שאני חוזר לפארק, העמסתי את סקיפי על האוטו וחזרנו לטייל בגן. הבחורה עוד ישבה שם וממש שמחה לראות אותי, טיילנו בגן ודיברנו המון. שעון לא היה עלי (שכחתי את הפלאפון בבית) ואנשים כבר לא היו שם, עד שפגשנו זוג נאהבים על ספסל צדדי ובלי להתבייש שאלנו מה השעה. 4 לפנות בוקר, ענה לי הבחור במבט זועף על שהכרחתי אותו להוציא את לשונו מפיה של זוגתו. חייכתי, אמרתי סליחה והתרחקנו משם. 4 בבוקר!!!! אני בפארק הזה כבר 12 שעות רצוף וממש כיף לי. חזרתי הביתה ב5 והלכתי לישון. היתה לי שבת מוזרה ומדהימה לא??? די.
אתמול בצהריים קרה לי דבר מוזר. יצאתי עם זוג חברים לשתות משהו באיזה בית קפה, לאחר מכן נפרדנו ועשיתי דרכי לכיוון הרכב. בדרך ראיתי מישהי יושבת על הדשא באחד הפארקים ,שם חניתי את האוטו. סליחה מההשעה?? שאלה אותי שנייה אני בודק, עניתי ונכנסתי לרכב לראות מה השעון אומר. 16:00 עניתי בחיוך, מעשן?? שאלה אותי והציעה לי סיגריה בוודאי, עניתי והתיישבתי לידה. דיברנו סתם כזה על אה ועל דה, סתם דיבור חולי עד שתיגמר הסיגריה. הסיגריה ניגמרה והשיחה התגלגלה, ועוד סיגריה נדלקה ועוד עשן התפוגג לו באוויר הירושלמי. זוגות זוגות של דתיים בטיול שבת עברו אותנו, מי עם מליון ילדים ומי עם ילד בודד או בכלל בלי. קבוצה של ילדים עם עגילים ונזמים בכל צורה ובכל מקום התיישבה בדיוק מאחורינו, הוציאו כמה גיטרות והחלו לנגן ולשיר. הסתובבנו אלהם והקשבנו למוזיקה, בלי משים,עצמתי את עיני מתמכר לנגינה, נזכר בימים הרחוים ההם שגם אני עשיתי את זה עם חברים במשך שבת שלמה, והתחלתי לפרוט בעדינות על רגלי, פתאום המוזיקה נפסקה, פתחתי את עיני במצמוץ קל, מאפשר לאור החזק להיכנס פנימה, וראיתי את אחד הילדים עומד מולי ומושיט לי את הגיטרה. ראיתי שאתה פורט באוויר, אמר לי, קח תפרוט על אמת. הסתכלתי על הגיטרה הבלוייה שלו, המוני מדבקות קטנות הודבקו עליה בלי שום סדר, גיטרה שעברה הרבה בחיים יחסית לצעיר שעמד מולי. בהיסוס קל, לקחתי אותה בידי, כבר עברו משהו כמו 4 שנים מאז החזקתי גיטרה ביד, התחלתי לפרוט בעדינות, מנסה לזכור את הצלילים המיוחדים ולכוון אותה לעומק הצלילים שאני אוהב. לאט לאט החלו זרמים של מנגינה לשטוף את הגן, הבחורה שליידי התלוותה בזמזום קל , הילדים התקבצו מולנו, מקשיבים בשקט לשיר שניגנתי. אחרי שסיימתי שאל אחד מהם האם זה שיר מוכר מכיוון שמעולם לא שמע אותו. לא, עניתי, זה משהו שכתבתי לפני המון זמן. מדהים, אמרה לי הבחורה תנגן שוב בבקשה, ניגנתי את השיר שוב, חלקם קלטו חלק מהמילים ושרו בשקט. הפסקתי באמצע השיר, הכאב ביד חזר בעוצמה שאני לא זוכר, הנחתי את הגיטרה בעדינות, מאוכזב עד כאב. למה הפסקת, שאלה אותי, תמשיך. לא יכול, עניתי לה, היד כואבת, כבר 4 שנים שאני לא מנגן בגלל אותה תאונת אופנוע, שבה קיבלתי מכה חזקה ביד, שום דבר לא נשבר , נסדק, או ננקע. היד חזרה לתפקוד מלא, חוץ מהפוזיציה של האקורדים, רק בתנועה הזו אני מרגיש כאב. קמתי ללכת, אומר תודה על כך שהקשיבו לנגינה שלי. הילדים אמרו בבקשה, בנימוס לא אופייני לצעירים של היום. תחזור בערב, אני פה, אמרה הבחורה, אם בא לך כמובן. אולי, אמרתי ונכנסתי לרכב. הגעתי הביתה, ואחרי 5 דקות החלטתי שאני חוזר לפארק, העמסתי את סקיפי על האוטו וחזרנו לטייל בגן. הבחורה עוד ישבה שם וממש שמחה לראות אותי, טיילנו בגן ודיברנו המון. שעון לא היה עלי (שכחתי את הפלאפון בבית) ואנשים כבר לא היו שם, עד שפגשנו זוג נאהבים על ספסל צדדי ובלי להתבייש שאלנו מה השעה. 4 לפנות בוקר, ענה לי הבחור במבט זועף על שהכרחתי אותו להוציא את לשונו מפיה של זוגתו. חייכתי, אמרתי סליחה והתרחקנו משם. 4 בבוקר!!!! אני בפארק הזה כבר 12 שעות רצוף וממש כיף לי. חזרתי הביתה ב5 והלכתי לישון. היתה לי שבת מוזרה ומדהימה לא??? די.
