דבר מה לא רגיל

s i s u

New member
הצלחת לעשות פעם כלום? אבל ממש כלום?

ידוע שכל מה שצריך זה לשבת בשקט ולשתוק, שזה הכי קרוב לטבע ולהוויה שאנחנו.
נותקף במחשבות אבל תמיד צריך לחזור לשקט ולכלום ולריק הזה
כישות דמיונית מעולם לא הצלחתי וגם לא מי יודע מה ניסיתי, המילים הם המגן והסוהר שלי ):
&nbsp
על הבודהא
there he sat, doing nothing.
No exercises, no meditations, no fasting, no nothing,
just sitting there doing absolutely nothing.
&nbsp
that is hard for many of us to do,
because we think there is something we are suppose to be doing
in order to be Enlightened.
&nbsp
And the Buddha said something quite extraordinary: "
There is nothing that you have to be, do, or have."
The Buddha said, in effect,
"I'm Enlightened because I have realized that Enlightenment is
knowing that there is nothing you have to do to be Enlightened."
&nbsp
&nbsp
Think of all the effort that people are putting in
with years-long programs and trainings,
only to find out that Enlightenment requires nothing at all!
&nbsp
&nbsp
דבריו של הסופר ניל דייאמונד וולש (לא קראתי) באשלנד אורגון, לשם מועדות פני בקיץ
לא בשבילו או שום מורה, סתם אחלה של מקום לבקר :)
&nbsp
כמוני גם הוא חווה OBE והגיע למסקנה שדבר לא משנה..
ולכן הוא יכול לבחור מה כן משנה ולבחור את מחשבותיו ומילותיו בקפידה
אישית הבנתי שדבר לא אמיתי מלבד הרגע הזה והוא מלא באור ובאושר יוצאי דופן
מאז עבר כמעט עשור ועודני כאן מחכה לגלות שאין מה לגלות ושאני כבר זה...
&nbsp
למי שמתעניין, זה מה שניל אמר לחבר'ה באורגון
http://spiritlibrary.com/neale-donald-walsch/enlightenment-and-how-to-achieve-it
 

s i s u

New member
טיפ מניל: להראות לאחר מה שאתה רוצה לראות בעצמך-שאתה כבר מואר

 

s i s u

New member
הכל מסתכם בטיפ הקשה ביותר לביצוע: ואהבת לרעך כמוך

או בניסוחו של ישו
Do unto others as you would have it done unto you
נראה לי שאם יש איזו דרך או שיטה שיכולה לסכם את כל העבודה הרוחנית בתרגיל אחד, זה יהיה זה
ואהבת לרעך כמוך.
כדי להגיע לזה צריך לעבור כברת דרך ומסע ארוך אבל בסופו של דבר זה יגיע לזה.
האם אפשר להתחיל מזה בלי המסע? לא יודעת..
 

lightflake

New member
זה לא תרגיל זו תופעת לוואי

של ראיית האמת
אז לנסות לעשות את זה (שוב, "עשייה")
זה יהיה לעשות בכאילו, זה לאלף את עצמך, זה להיות רובוט (רובוט טוב ונחמד אבל עדיין רובוט)
&nbsp
&nbsp
 

s i s u

New member
מסכימה לכן הוספתי את הצורך במסע לפני שתבין את הטיפ

 

neophile

New member
מודעות מפותחת דורשת רובוט משוכלל

זה נכון שהמחשבה על "איפה אני מוצא את הכפתור כדי להכנס למצב מסויים" באה ממקום מאוד שטחי ועם זאת היא גם מהדהדת באופן מאוד קלוש קול פנימי ושקט מאוד .
&nbsp
זה נכון לגבי כל המחשבות של שליטה בעצמנו , להיות אדון לעצמי . המחשבות עצמן מעורבבות עם דמיון אבל המקור שלהן הוא טהור לכן כדאי להגביר את מאמצי ההתבוננות בזמנים האלה בנסיון לראות מעבר למחשבות .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

s i s u

New member
ניל דונלד וולש לא דיימונד, התבלבלתי עם הזמר ולא עם הברווז :)

 

lightflake

New member
"אי-עשייה" זה לא "עשייה"

אז לשאול אם הצלחתי פעם לעשות כלום זה כמו לשאול אם הצלחתי פעם לנגן דממה
הדממה נמצאת כל הזמן אם תפסיקי לנגן תוכלי לשים לב אליה
כנ"ל אי-עשייה
&nbsp
&nbsp
 

s i s u

New member
זה כמו לבקש מהשפן להיות צב

ובצב הכוונה למואר כי איטיות זה מקדם הארה הכי טוב בשוק
&nbsp
כן, לעשות כלום זה אוקסימורון ולחבר אליו הצלחה או כישלון זה בלתי מתקבל על הדעת
&nbsp
&nbsp
 

lightflake

New member


 

סינבד

New member
אם תחקרי באמת

תגלי שאת כלום.
ברמת התודעה את ארוע מקרי חד פעמי וחולף. כל מה שיש לך זה פרק זמן קצר שבין לידתך למותך שבו את יכולה לעשות כמה דברים מאד מוגבלים בעולם שהוא פחות מגרגר אבק ביקום.
&nbsp
אפשר להבין למה אנשים בורחים מלהכיר באמת הזו

&nbsp
אבל כן, מאחוריה מסתתרת אהבה גדולה למי שאת ומה שאת.
 

סינבד

New member
אנשים לא פוחדים לשאול מי אני

אנשים מפחדים לענות על השאלה הזו

ואפשר להבין. אחרי הכל את באמת כלום. יצור קטנטן שמופיע למשך משהו כמו שמונים תשעים סיבובים של פלנטה אחת סביב כוכב אחד מתוך מיליארדים של כוכבים בפלנטה אחת מתוך מיליארדי פלנטות...
&nbsp
קחי את סדר הגודל הזה עמוק לריאות, ותסתכלי על כל מה שאת עושה באספקלריה הזו.
 

s i s u

New member
הם פוחדים לענות, נל + שיתוף מצמרר :)

לדעתי התעוררות זו עניין של בחירה והסיבה שאני לא הולכת עם זה עד הסוף זה הפחד ממות עצמי כמובן
לפחות יש מחשבה שכבר לא מאמינה למחשבה הזו שהתחפשה ל"אני".
&nbsp
&nbsp
השיתוף המצמרר.
אתמול כמעט נחנקתי למוות מחתיכת תפוח שלא הצלחתי לבלוע עד הסוף.
היה רגע שעברה בי אמונה שאני הולכת למות אבל בזכות קור הרוח ה"אגדי" שלי
(הציל אותי יותר מפעם אחת, מדריסה ומאונס/רצח בפירנצה, סיפור אמיתי)
הצלחתי לבלוע את החתיכה בסוף. (לפחות התפוח היה אורגני..)
אם הייתי נתקפת בפאניקה בטוח הייתי מתה.
השניות שעברו מרגע שהחתיכה נתקעה בגרון עד לבליעתו מקווה לשכוח כמה שיותר מהר
יותר מזה, כדי לוודא שלא אפתח פוביה או טראומה, אכלתי מיד אחרי זה עוד חתיכה.
אבל!
ברגעים שפרפרתי בין חיים למוות החיים לא עברו לנגד עיני "כנהוג" אלא דווקא המוות
ומול פניו הייתי שקטה ושלווה באופן כמעט לא יאומן.
רגע מכונן. או שלא.
 

סינבד

New member
בוודאי

שזה רגע מכונן.
אל תנסי לשכוח את הרגע הזה (זה לא יעבוד
) משום שהוא יעזור לך להתקרב אל עצמך. המוות שלך הוא בלתי נמנע כאמור, ולכן עדיף לך לאמץ את ההמלצה של קרלוס קסטנדה ולהפוך אותו לידיד לך. את המוות ז"א. היתה תקופה שבמודע הייתי שוקל כל דבר כאילו הוא הדבר האחרון שאראה/אעשה בעולם. ושקלתי אם שווה לעשות את זה.
אחד הקטעים שהכי הרשימו אותי בספר מסע לאיכטלן היה שקסטנדה מספר לדון חואן על שני חתולים שהוא לקח לוטרינר כדי ש"ירדים" אותם. והוא מספר לדון חואן שברמזור אחד החתולים זינק מהמכונית וברח. ודון חואן מצנן את התלהבותו של קסטנדה אל מול ה"אומץ" הנפלא של החתול שנמלט על חייו ואומר לו, אולי מיד אחרי שנמלט ממכוניתך הוא נדרס על ידי מכונית אחרת?
&nbsp
מה כל זה בא להגיד (וואלה לא זוכר כבר)? לכל אחד מאיתנו יש את רגעי המוות שלנו שאיך שהוא שרדנו אותם. בעיני זו הזדמנות לקבל פרופורציות לעצמנו על עצמנו, על חיינו ועל חשיבותם האפסית והאינסופית גם יחד.
 

s i s u

New member
צודק לגמרי, הקלישאה הכל עניין של פרופורציות נכונה גם כאן


 
למעלה