דבר אליה
אז אתמול, סוף סוף, הצלחנו לתאם דייט. מינימלון אופסן והופ, לאלמודובר החדש שכבר המון זמן רציתי לראות. הביקורות מהללות, נתוני הצפיה מרשימים, אבל לא הצלחתי למצוא בקרב המעגל החברתי (דל האופקים, מסתבר) שלי איש שצפה בסרט. אז לא נותר לי אלא להסתמך על סרטי העבר (הכל אודות אמא וכד´) ועל אבחנתי אני. האופטימלית נגררה בחוסר חשק (היא אפילו אמרה לי בירידה לקולנוע- מתי כבר נלך לסרט אמיתי?!- נשבע!) והחלה לנמנם כבר בפרסומות. אז ככה, החצי הראשון די מייגע. לא תופס אותך כמו הסרטים האחרים שלו. אבל לי יש סבלנות וידעתי איכשהו, שכל האיטיות הזו תוביל לקטרזיס המובטח במחצית השניה. אלמודובר לא ייאכזב. ואכן, החצי השני החל כמו החצי הראשון אך המריא לגבהים שכמעט ולא הכרתי. בשלב מסויים הגוש החל להצטבר בגרון ולא היה לי ממי להחביא אותו כי האופטימלית נחרה קשות. הסרטים של אלמודובר נושאים, ברובם, עלילה של טלנובלה. אבל הצילומים, מוסיקת הרקע, הגיחות קדימה ואחורה, המשחק הנפלא והפאוזות הקומיות הקלילות על רקע מצבים אנושיים קיצוניים מטלטלים אותך קשות. שמתי לב שלא דיברתי כלל על העלילה. הנושא הוא בדידות. שני גברים מגיעים לאותו מצב ממקומות שונים. שתי נשים מגיעות לאותו מצב ממקומות שונים. בנקודה מסויימת (וקצרה) כולם באותו מצב. משם הם נזרקים למצבים קיצוניים שונים. אך הבדידות, הו הבדידות, מרחפת כעשן אפל ממעלה, וכל קרן שמש חברתית החודרת אותו ממלאה את לבכם שמחה. דבר אליה, מומלץ בחום. נ.ב- אחרי שעברתי מדמע לחיוך אופטימי בסוף, ושמוסיקת הרקע הספרדית התנגנה ואף אחד מהצופים לא קם למרות שהחלו להקרין את הכתוביות, שאלתי את האופטימלית אם זה עשה לה משהו. היא שאלה מתי הולכים לחדש של ספילברג והוסיפה- העיקר שאתה נהנית. סופ"ש נעים לכולם\ן
אז אתמול, סוף סוף, הצלחנו לתאם דייט. מינימלון אופסן והופ, לאלמודובר החדש שכבר המון זמן רציתי לראות. הביקורות מהללות, נתוני הצפיה מרשימים, אבל לא הצלחתי למצוא בקרב המעגל החברתי (דל האופקים, מסתבר) שלי איש שצפה בסרט. אז לא נותר לי אלא להסתמך על סרטי העבר (הכל אודות אמא וכד´) ועל אבחנתי אני. האופטימלית נגררה בחוסר חשק (היא אפילו אמרה לי בירידה לקולנוע- מתי כבר נלך לסרט אמיתי?!- נשבע!) והחלה לנמנם כבר בפרסומות. אז ככה, החצי הראשון די מייגע. לא תופס אותך כמו הסרטים האחרים שלו. אבל לי יש סבלנות וידעתי איכשהו, שכל האיטיות הזו תוביל לקטרזיס המובטח במחצית השניה. אלמודובר לא ייאכזב. ואכן, החצי השני החל כמו החצי הראשון אך המריא לגבהים שכמעט ולא הכרתי. בשלב מסויים הגוש החל להצטבר בגרון ולא היה לי ממי להחביא אותו כי האופטימלית נחרה קשות. הסרטים של אלמודובר נושאים, ברובם, עלילה של טלנובלה. אבל הצילומים, מוסיקת הרקע, הגיחות קדימה ואחורה, המשחק הנפלא והפאוזות הקומיות הקלילות על רקע מצבים אנושיים קיצוניים מטלטלים אותך קשות. שמתי לב שלא דיברתי כלל על העלילה. הנושא הוא בדידות. שני גברים מגיעים לאותו מצב ממקומות שונים. שתי נשים מגיעות לאותו מצב ממקומות שונים. בנקודה מסויימת (וקצרה) כולם באותו מצב. משם הם נזרקים למצבים קיצוניים שונים. אך הבדידות, הו הבדידות, מרחפת כעשן אפל ממעלה, וכל קרן שמש חברתית החודרת אותו ממלאה את לבכם שמחה. דבר אליה, מומלץ בחום. נ.ב- אחרי שעברתי מדמע לחיוך אופטימי בסוף, ושמוסיקת הרקע הספרדית התנגנה ואף אחד מהצופים לא קם למרות שהחלו להקרין את הכתוביות, שאלתי את האופטימלית אם זה עשה לה משהו. היא שאלה מתי הולכים לחדש של ספילברג והוסיפה- העיקר שאתה נהנית. סופ"ש נעים לכולם\ן
