אווה עמיחי
New member
דבר אינטימי ... ../images/Emo144.gif
יש לי שאילה אינטימית... איפה אתם עושים...פיפי, מחוץ לבית, ומקום עבודה? אתם מטיילים סתם, או סיבוב-סידורים, כבר שעות מחוץ לבית... לשתות חייבים (2 ליטר מינימום, ביום...? יום שישי, שמש זורחת, מתנת חורף הישראלי, צריכים לנצל... לוקחת את עגלת שוק היפה ביותר בתל אביב, יוצאת מהבית. בדרך, בודקת את הצגות החדשות של הבימה, בשדרות רוטשילד יורדת לשיינקין. עוצרת בחנויות האהובות אלי - נרות ריחניות לחג אהבה, שמן עיסוי, בצד השיני, איזה פריט יפה ב"שחור-לבן", לחם ועוגה אצל ארז. ליזכור את "קפה כזה" עם הגינה, שילוב מוצלח של אוכל פשוט-טוב, וסביבה אסטטית-ביתית, שסילק מתל אביב, בעל הבית עם דמי שכירות מופרזת. גם "אנשמעון" נעלם, חנות הבגדים המקורית כל-כך, מספרים, שאן מבוקשת-מכובדת ביותר, בפריז... "נישה" מרזיך מעמד, ונפתח עוד חנות של דברים יפים לבית. קניתי מתקן יבוש כלים יפיפייה, כמו פסל סביבתי על שיש המטבח. עם הזדקנותי יותר ויותר רגישה לאסטטיקה של חפצים הפשותים בסביבתי. היגעתי לנקודה המגעילה של הדרך: לעבור את אלנבי, מתחת הכביש, במעבר המסריח, להיזהר לא לדרוך על קבצנים, ומיסטיקנים האומללים, לעלות במדרגות הקצרות, על יד מדרגות הנעות, שעף פעם לא פעלו, נשארו, כאנדרטת הרשלנות של מנהלי העיר, לדורות. עוברת לנחלת בנימין, שותה מיץ גזר, בדוחן בחורים הצעירים, שלא צועקים לעוברים ושבים, אבל המיץ, מגזר טרי, מתוק-קר-טעים. מפלסת את דרכי בין בסטות האומנים, בשכנות עם יצרני קיץ´ איומים. להגיד שלום לאיילה, אומנית קרמיקה, שחמסה שלה מקשטת בתים רבים של בריטים, בלונדון, ידיד בתי, - קבלו ממני לחגים השונים, בכל שנות הלימודים שלה. קופצת לחנות קאירי, לעשות סיבוב, בין חפצי מזרח הרחוק... מתקרבת לשוק, ואז מתהילה הלחץ...מה לעשות? להיכנס למסעדה הקרובה, ישר לשרותים? לא נעים. מכירים אותי...איפה יש שרותים ציבוריים, נקיים...? בפריז. כן, שם יש קבינה אוטומטית, השטוף במים עם כל סגירת הדלת. עלה לי פרנק או שתיים, אבל איזה הקלה! שוק הכרמל מפוצץ באנשים, לכיוון נחלת בנימין, בין בניינים מוזנחים, חצרות מלוכלכות, ערמות הזבל, בית שימוש אחד גדול - לגברים. אבל מה אני יכולה לעשות? להגיע לביתי מלון, להסתקל לשומר, כאילו שקוף, לחצות את הלובי לדרך הקלה? בדרך כלל אין לי בעיה לעשות את הצגה הקטנה, אבל עם עגלת שוק? האומנם, היפה ביתר בעיר, אבל בכל זאת עגלת שיק. כן, בסוף, שהרגשתי, עוד שנייה, ומשתינה במכנסיים, מצאתי מקום מסתור - לא אספר איפה - אבל, בין שיחים, נישאר שלולית לא קטנה... ליום שישי, החם ונעים הזה, הלך לי החשק להמשיך לטייל. קניתי את הפירות וירקות, שרציתי, חזרתי לאלנבי בדרך הקצרה, לקחתי מונית הביתה. הרגשתי ממש מושפלת, עבריינית, מלכלכת חצרות אחרים... כל מה שלא נוהגת לעשות, בימים רגילים, בערים אחרות, שלא מזלזלים בצרכים האנושיים הקטנים... 2002. תל אביב
יש לי שאילה אינטימית... איפה אתם עושים...פיפי, מחוץ לבית, ומקום עבודה? אתם מטיילים סתם, או סיבוב-סידורים, כבר שעות מחוץ לבית... לשתות חייבים (2 ליטר מינימום, ביום...? יום שישי, שמש זורחת, מתנת חורף הישראלי, צריכים לנצל... לוקחת את עגלת שוק היפה ביותר בתל אביב, יוצאת מהבית. בדרך, בודקת את הצגות החדשות של הבימה, בשדרות רוטשילד יורדת לשיינקין. עוצרת בחנויות האהובות אלי - נרות ריחניות לחג אהבה, שמן עיסוי, בצד השיני, איזה פריט יפה ב"שחור-לבן", לחם ועוגה אצל ארז. ליזכור את "קפה כזה" עם הגינה, שילוב מוצלח של אוכל פשוט-טוב, וסביבה אסטטית-ביתית, שסילק מתל אביב, בעל הבית עם דמי שכירות מופרזת. גם "אנשמעון" נעלם, חנות הבגדים המקורית כל-כך, מספרים, שאן מבוקשת-מכובדת ביותר, בפריז... "נישה" מרזיך מעמד, ונפתח עוד חנות של דברים יפים לבית. קניתי מתקן יבוש כלים יפיפייה, כמו פסל סביבתי על שיש המטבח. עם הזדקנותי יותר ויותר רגישה לאסטטיקה של חפצים הפשותים בסביבתי. היגעתי לנקודה המגעילה של הדרך: לעבור את אלנבי, מתחת הכביש, במעבר המסריח, להיזהר לא לדרוך על קבצנים, ומיסטיקנים האומללים, לעלות במדרגות הקצרות, על יד מדרגות הנעות, שעף פעם לא פעלו, נשארו, כאנדרטת הרשלנות של מנהלי העיר, לדורות. עוברת לנחלת בנימין, שותה מיץ גזר, בדוחן בחורים הצעירים, שלא צועקים לעוברים ושבים, אבל המיץ, מגזר טרי, מתוק-קר-טעים. מפלסת את דרכי בין בסטות האומנים, בשכנות עם יצרני קיץ´ איומים. להגיד שלום לאיילה, אומנית קרמיקה, שחמסה שלה מקשטת בתים רבים של בריטים, בלונדון, ידיד בתי, - קבלו ממני לחגים השונים, בכל שנות הלימודים שלה. קופצת לחנות קאירי, לעשות סיבוב, בין חפצי מזרח הרחוק... מתקרבת לשוק, ואז מתהילה הלחץ...מה לעשות? להיכנס למסעדה הקרובה, ישר לשרותים? לא נעים. מכירים אותי...איפה יש שרותים ציבוריים, נקיים...? בפריז. כן, שם יש קבינה אוטומטית, השטוף במים עם כל סגירת הדלת. עלה לי פרנק או שתיים, אבל איזה הקלה! שוק הכרמל מפוצץ באנשים, לכיוון נחלת בנימין, בין בניינים מוזנחים, חצרות מלוכלכות, ערמות הזבל, בית שימוש אחד גדול - לגברים. אבל מה אני יכולה לעשות? להגיע לביתי מלון, להסתקל לשומר, כאילו שקוף, לחצות את הלובי לדרך הקלה? בדרך כלל אין לי בעיה לעשות את הצגה הקטנה, אבל עם עגלת שוק? האומנם, היפה ביתר בעיר, אבל בכל זאת עגלת שיק. כן, בסוף, שהרגשתי, עוד שנייה, ומשתינה במכנסיים, מצאתי מקום מסתור - לא אספר איפה - אבל, בין שיחים, נישאר שלולית לא קטנה... ליום שישי, החם ונעים הזה, הלך לי החשק להמשיך לטייל. קניתי את הפירות וירקות, שרציתי, חזרתי לאלנבי בדרך הקצרה, לקחתי מונית הביתה. הרגשתי ממש מושפלת, עבריינית, מלכלכת חצרות אחרים... כל מה שלא נוהגת לעשות, בימים רגילים, בערים אחרות, שלא מזלזלים בצרכים האנושיים הקטנים... 2002. תל אביב
