דברי תורה לט"ו באב
במסכת תענית מנסים חכמים להביא סיבות רבות לכך ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב". רב יהודה אומר בשם שמואל שזהו יום שהותרו בו שבטים לבוא זה בזה, רב יוסף אומר בשם רב נחמן שזהו היום שהותר בו שבט בנימין לבוא בקהל, וישנם עוד הסברים על כך שזהו יום שכלו בו מתי מדבר, שבוטלו השוטרים שמנעו מישראל להגיע לירושלים ושזהו היום שבו הפסיקו לכרות עצים למערכה.
עדיין, קשה בדיוק לראות כיצד זה קשור למנהג לצאת למחול בכרמים, ולהפוך את היום הזה ליום טוב שנעשים בו שידוכים רבים כל כך.
הסבר אפשרי מציע ה"בני יששכר":
כידוע, כ"ה באלול זהו היום הראשון של בריאת העולם (אנו מציינים את ראש השנה לא כיום בריאת העולם אלא כיום בריאת האדם), וכמו כן ידוע שישראל הם סיבת העולם "בראשית" בשביל ישראל שנקראו ראשית
רז"ל אומרים שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים ברקיע שבת פלוני לפלוני. באותו אופן, ארבעים יום לפני יצירת העולם ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתחתן למלך הכבוד.
וכך גם תקנו שבכל שנה ושנה בנות ישראל יצאו במחול בכרמים, ומי שאין לו אשה נפנה לשם למצוא חיתון כדי "לעורר את היחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה, ועל ידי עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת העולם"
.ניתו אולי לומר שבאופן שבו מנהיגים את המנהג להשתדך דווקא בט"ו באב, מזכירים את הקשר שמתקיים בין עם ישראל לקב"ה, קשר שנמשל לקשר נישואין.
משמעותו של ט"ו באב היא רבת פנים, שכן על יום זה נאמר
לא היו ימים טובים לישראל, כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש מי שאין לו. כל הכלים טעונים טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות (מחוללות) בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת אלוקים היא תתהלל" .
תנו רבנן, יפהפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי; מיוחסות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם למשפחה, שאין האשה אלא לבנים. מכוערת שבהן מה היו אומרות? קחו מיקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרוהו בזהובים
ועוד טעם לט"ו באב: ביום זה סיימו את מלאכת כריתת העצים לבית המקדש. בימי הבית, גם עצי המערכה שעל גבי המזבח היו נבחרים לבל יהא בהם פסול כלשהו, או תולעת. לפיכך היו כורתים את עצי המערכה רק בתקופה שבין ניסן ומחצית אב, ואותו היום שסיימו את מלאכת הכריתה, היינו ט"ו באב, נקבע ליום שמחה וחג, משום שהשלימו בו מלאכת מצווה.
.
במסכת תענית מנסים חכמים להביא סיבות רבות לכך ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב". רב יהודה אומר בשם שמואל שזהו יום שהותרו בו שבטים לבוא זה בזה, רב יוסף אומר בשם רב נחמן שזהו היום שהותר בו שבט בנימין לבוא בקהל, וישנם עוד הסברים על כך שזהו יום שכלו בו מתי מדבר, שבוטלו השוטרים שמנעו מישראל להגיע לירושלים ושזהו היום שבו הפסיקו לכרות עצים למערכה.
עדיין, קשה בדיוק לראות כיצד זה קשור למנהג לצאת למחול בכרמים, ולהפוך את היום הזה ליום טוב שנעשים בו שידוכים רבים כל כך.
הסבר אפשרי מציע ה"בני יששכר":
כידוע, כ"ה באלול זהו היום הראשון של בריאת העולם (אנו מציינים את ראש השנה לא כיום בריאת העולם אלא כיום בריאת האדם), וכמו כן ידוע שישראל הם סיבת העולם "בראשית" בשביל ישראל שנקראו ראשית
רז"ל אומרים שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים ברקיע שבת פלוני לפלוני. באותו אופן, ארבעים יום לפני יצירת העולם ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתחתן למלך הכבוד.
וכך גם תקנו שבכל שנה ושנה בנות ישראל יצאו במחול בכרמים, ומי שאין לו אשה נפנה לשם למצוא חיתון כדי "לעורר את היחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה, ועל ידי עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת העולם"
.ניתו אולי לומר שבאופן שבו מנהיגים את המנהג להשתדך דווקא בט"ו באב, מזכירים את הקשר שמתקיים בין עם ישראל לקב"ה, קשר שנמשל לקשר נישואין.
משמעותו של ט"ו באב היא רבת פנים, שכן על יום זה נאמר
לא היו ימים טובים לישראל, כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש מי שאין לו. כל הכלים טעונים טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות (מחוללות) בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת אלוקים היא תתהלל" .
תנו רבנן, יפהפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי; מיוחסות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם למשפחה, שאין האשה אלא לבנים. מכוערת שבהן מה היו אומרות? קחו מיקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרוהו בזהובים
ועוד טעם לט"ו באב: ביום זה סיימו את מלאכת כריתת העצים לבית המקדש. בימי הבית, גם עצי המערכה שעל גבי המזבח היו נבחרים לבל יהא בהם פסול כלשהו, או תולעת. לפיכך היו כורתים את עצי המערכה רק בתקופה שבין ניסן ומחצית אב, ואותו היום שסיימו את מלאכת הכריתה, היינו ט"ו באב, נקבע ליום שמחה וחג, משום שהשלימו בו מלאכת מצווה.
.