דברים שרציתי לומר ...
אני רוצה להגיד לך דברים באופן אישי ,אבל אני לא יכולה , אז במחשבות הלכתי לאיך שאני מדמיינת את החיבוק שלך ,אני מלפנים ואתה מחבק אותי מאחור,ואני מחזקת את החיבוק סביב המותניים שלי ונשענת עם הראש אחורה על החזה שלך ,והגוף שלך מקיף אותי ,הגוף שידע את כל אותן הנשים שהשאירו עליו את שפתיהן ואת טביעות אצבעותיהן ,שמקועקעות בך לאחר ההתעלסויות והגוף הזה מנומר כולו בכתמים מעוגלים כתוצאה מכך ,אבל יחד עם זה הוא לא נראה משומש ,
הוא שחור אבל מואר , סוחב איתו הילה לכל מקום שהוא הולך עם שרשרת של עור ותליון כסוף על הצוואר , חיוך פתוח , מעורר חום ,חושף שיניים צחורות ,גבוה עם שיער שחור , בוטח ויהיר ,בשערי חייך , עם ציפייה בפנים ,
שזוף ,יפה תואר ,ג'ינס הדוק שמבליט כל שריר ושריר במבנה הגוף האלילי שלך ...
כזה שהיה גורם לי להעלות את המבט כל פעם יותר למעלה ...
לבוש טי שרט קצרה שמחמיאה כל כך לזרועות החסונות,השזופות,עם הקעקוע היפני והשעון הצבאי השחור שענוד על ידך השמאלית ...
מלא יהירות ובטחון הייתי חושבת לעצמי נושכת את השפה התחתונה ,מבט מרוחק בעינייך הכהות ,שהיה שורף אותי מייד באש תשוקה בלתי מוסברת ואולי גם בלתי מרוסנת ,עם סל מלא של מתנות והפתעות והנאות שלמרות גילך הצעיר כבר פתוח באופן כמעט מלא , עם חוכמת חיים מרתקת ,שהייתה גורמת לי לרצות ללמוד ממך ,מוזר נכון ?בחורות בטח רוצות המון דברים ולא בדיוק ללמוד ממך ,אני הייתי מרותקת למה שיש בפנים , לתנועות ,לחושך הערום לא רק בגוף ,לחוסר הפחד ,הייתי המומה מעוצמת החזון שמצטייר אצלך ,מהקסם , מהפערים ביננו ,החוויות שלך נצברות כמוך בטבע ,פראיות וסודיות , הכפריות שבך , החיות שבה אתה חי את החיים כמו עונות השנה , ממש מדיימנת אותך חי אותן במונחים של עונות שנה ,חוויות עשירות כמו הכובד של החמסין ,גשמים מטורפים ,בלי סוגרים של לב אפילו לא דקים ,לא כמוני עם הלב והמצור שלו , ואורות כחולים חתוכים בין התריסים נעשים כל פעם יותר ויותר בהירים עם כל הצלחה שלך ,חופשי לעומת העירוניות שלי והאופנה המלוטשת , וכדי להבהיר את הייחוד שלך והחיים שלך שמזכירים לי תמונה ,היית רואה אותך דרך האור הקטן של המצית שנזקקת לו אחרי ששלפת עם היד השחומה החלקה סיגריה אמריקאית מקופסה זרוקה במן זרוק מושלם שמתאים לעולם שלך ...
אז אולי אתה יודע שמרגישים ככה ואחרי כל מה שקרה מאיפה אני אמורה להתחיל בכלל עכשיו ואיך אפשר ?חוץ מלכתב הכל ,לשים את הכל בשקיפות בפס הרחב , תרתי משמע , איך אפשר לקום בבוקר ,או ללכת לישון ,או להפסיק לבכות כל הלילה ,או במשך היום ,שאף אחד לא רואה ולנסות הלסביר שזו סתם אלרגיה של אביב אפילו שהקיץ כבר פה ,לא יכולה להרגיש יותר בכלל ,לא לאהוב יותר בכלל , לא לחתור למגע יותר בכלל , להרתע ,לנעול את עצמי הכי חזק שאפשר , לא להפתח ,להפסיק לאכול ,להביט במבט הכי דוחה על כל דבר אכיל שמגיע בצורה של מוצק , שהוא לא סתם נוזל שאפשר לדחוף לפה ,רק כדי להשתיק את עצמי ואחרים בתשובה לשאלה ,מה קורה אתך ,לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי שאת אוכלת ,נכנסת לעולם שלי ,אוטמת הכל מסביב , לא רוצה להרגיש את השטח ,שהוא לא יזכיר אותך ,בשום אופן בשום דרך ריח טעם תחושה ,למחוק לגמרי כל זכר ממך ,להצית את הסיגריה,לשרוף את כל הזכרונות ,לשבת על המיטה בחדר הקר בקיבוץ ,אפילו שיותר מ30 מעלות בחוץ , עם הראש בין הברכיים , מקווה שתכף מישהו יקרא בשמי וימחק את כל החלום המוזר הזה על מה שקרה בזמן האחרון , לא להכנע לפחדים , להשאיר את הדלת פתוחה ,לשמע רק את המשפטים שלך שאפילו שהם חזרו על עצמם הם היו כל כך משכנעים במשיכה ,לדעת כמה חם ונעים ומרגיע יהיה לשמע אותך מדבר ככה ,רק אלי , כמו שתמיד ידעתי שאפשר למצא את הצד החם שלך , ההרואי המגרה באמת , הלשון שמטיילת לה בפה ,השפתיים ,הידיים הכהות ,את הדרך שבה הן פוגשות את הגוף שלי ,איך שהן רוצות להכיר אותו ,לשכנע את עצמי ,שזה לא משפיע עלי בכלל , אבל להרגיש כאילו שהסנפתי משהו אסור ולא מוכר , מקווה שזה יהיה אמיתי ונזכרת במציאות בסיום המכוער של הסיפור הזה וכמה שהוא מכביד עלי , חושבת איפה שגיתי ,חושבת על האלימות שלך שנתקלתי בה ,למה ?אי אפשר היה לסיים את הכל אחרת ? לא יכולת למצא דרך קצת פחות אכזרית ? כי לא הגיע לי ,ממש לא ,ואני חושבת אם כל זה היה ריאלי ולא וירטואלי בטח גם היית צועק עלי בקול הצרוד ,הייתי יודעת שמסוכן להכעיס אותך אבל בטח לא הייתי מסוגלת להפסיק ולא הייתי מבחינה בפנים שלך שהופכות לאדומות כי אתה והלילה באותו הצבע ,אבל זה היה קורה והתנועות שלך מולי בטח היו מאיימות ובמקום להרים את הידיים עלי אולי היית מרים אותן על איזו כוס של יין שהייתה על השולחן והיא הייתה מתנפצת לרסיסים והייתי חושבת הנה עשית את זה גם פיזית ,ככה נתצת את הלב שלי ועכשיו איך אפשר בכלל לאסוף כל כך הרבה שברי ם ?כוס של יין מקריסטל שלא אמור להשבר בקלות נכנע ככה לך ,בחצי שנייה , אולי הייתי נשארת לראות עוד איך אתה עומד שם זקוף ומביט על הידיים בצורה מחודדת של חיה שחשה בסכנה מתקרבת , אחכ הייתי בורחת ,החוצה לרחוב , מפוחדת ,מיואשת ,מאוכזבת , מתוחה , מקללת את הרגע שהכרתי אותך ,רוצה שתרגיש מה שאני מרגישה עכשיו , רוצה לצרוח ,שיכאב לך!! ושלא יהיה לי אכפת , שתפגע ושתרגיש כאילו מישהו ריסס לך ספריי על עור חבול ופצוע ,אולי זה יגרום לך להבין איך זה להיות בצד שנפגע ויהיה לך הרבה פחות כייף לפגוע , הראש שלי בטח היה מסתחרר , הייתי אוספת את עצמי ,בעצם מנסה ,לא הייתי יכולה כי הייתי משותקת לגמרי ,וככה הייתי מנסה לחזור לחדר שלי בחזרה , לעצום את העיניים כי הן בטח יכאבו מרוב רצון לראות אותך ופשוט לרוץ ישר למיטה הגדולה ,לחבק שם את הספר שאני הכי אוהבת שתמיד אני יכולה למצא בו נחמה , ופתאם בחושך , אני אבחין בדמות ,שנכנסת לאט ,אפלה ,קודרת , תעמוד שם תחסום לי את היציאה מהדלת , ואני ארגיש בחזרה את כל האהבה והגעגועים פיזיים ונפשיים ואני רק ארצה לברוח משם ,כי זה יהיה אתה ואין בזה טעם אני לא רוצה לראות אותך , אבל המתח כנראה העביר משהו ברוח מבחוץ ,תושיט את היד ,תראה אנושיות , הכל יקרה לאט ,שאני אזכור כדי שאוכל להאמין , ותלטף לי את הפנים ,היד שלך תהיה חבושה מהפציעה , ואתה פשוט תדע שאני אוהבת אותך ואני לא אשמה , ותפשיט אותי ברוך ולא תקרא לזה אפילו בשם הרגיל , פשוט זה יהיה מתחשב ומבין , ותעטוף אותי מן החוץ אל הפנים ,תעביר אלי חום ,המון אנרגיה טובה , ואני ארגיש פיזית משהו שלא חשבתי שאני בכלל אדע -אושר
אני רוצה להגיד לך דברים באופן אישי ,אבל אני לא יכולה , אז במחשבות הלכתי לאיך שאני מדמיינת את החיבוק שלך ,אני מלפנים ואתה מחבק אותי מאחור,ואני מחזקת את החיבוק סביב המותניים שלי ונשענת עם הראש אחורה על החזה שלך ,והגוף שלך מקיף אותי ,הגוף שידע את כל אותן הנשים שהשאירו עליו את שפתיהן ואת טביעות אצבעותיהן ,שמקועקעות בך לאחר ההתעלסויות והגוף הזה מנומר כולו בכתמים מעוגלים כתוצאה מכך ,אבל יחד עם זה הוא לא נראה משומש ,
הוא שחור אבל מואר , סוחב איתו הילה לכל מקום שהוא הולך עם שרשרת של עור ותליון כסוף על הצוואר , חיוך פתוח , מעורר חום ,חושף שיניים צחורות ,גבוה עם שיער שחור , בוטח ויהיר ,בשערי חייך , עם ציפייה בפנים ,
שזוף ,יפה תואר ,ג'ינס הדוק שמבליט כל שריר ושריר במבנה הגוף האלילי שלך ...
כזה שהיה גורם לי להעלות את המבט כל פעם יותר למעלה ...
לבוש טי שרט קצרה שמחמיאה כל כך לזרועות החסונות,השזופות,עם הקעקוע היפני והשעון הצבאי השחור שענוד על ידך השמאלית ...
מלא יהירות ובטחון הייתי חושבת לעצמי נושכת את השפה התחתונה ,מבט מרוחק בעינייך הכהות ,שהיה שורף אותי מייד באש תשוקה בלתי מוסברת ואולי גם בלתי מרוסנת ,עם סל מלא של מתנות והפתעות והנאות שלמרות גילך הצעיר כבר פתוח באופן כמעט מלא , עם חוכמת חיים מרתקת ,שהייתה גורמת לי לרצות ללמוד ממך ,מוזר נכון ?בחורות בטח רוצות המון דברים ולא בדיוק ללמוד ממך ,אני הייתי מרותקת למה שיש בפנים , לתנועות ,לחושך הערום לא רק בגוף ,לחוסר הפחד ,הייתי המומה מעוצמת החזון שמצטייר אצלך ,מהקסם , מהפערים ביננו ,החוויות שלך נצברות כמוך בטבע ,פראיות וסודיות , הכפריות שבך , החיות שבה אתה חי את החיים כמו עונות השנה , ממש מדיימנת אותך חי אותן במונחים של עונות שנה ,חוויות עשירות כמו הכובד של החמסין ,גשמים מטורפים ,בלי סוגרים של לב אפילו לא דקים ,לא כמוני עם הלב והמצור שלו , ואורות כחולים חתוכים בין התריסים נעשים כל פעם יותר ויותר בהירים עם כל הצלחה שלך ,חופשי לעומת העירוניות שלי והאופנה המלוטשת , וכדי להבהיר את הייחוד שלך והחיים שלך שמזכירים לי תמונה ,היית רואה אותך דרך האור הקטן של המצית שנזקקת לו אחרי ששלפת עם היד השחומה החלקה סיגריה אמריקאית מקופסה זרוקה במן זרוק מושלם שמתאים לעולם שלך ...
אז אולי אתה יודע שמרגישים ככה ואחרי כל מה שקרה מאיפה אני אמורה להתחיל בכלל עכשיו ואיך אפשר ?חוץ מלכתב הכל ,לשים את הכל בשקיפות בפס הרחב , תרתי משמע , איך אפשר לקום בבוקר ,או ללכת לישון ,או להפסיק לבכות כל הלילה ,או במשך היום ,שאף אחד לא רואה ולנסות הלסביר שזו סתם אלרגיה של אביב אפילו שהקיץ כבר פה ,לא יכולה להרגיש יותר בכלל ,לא לאהוב יותר בכלל , לא לחתור למגע יותר בכלל , להרתע ,לנעול את עצמי הכי חזק שאפשר , לא להפתח ,להפסיק לאכול ,להביט במבט הכי דוחה על כל דבר אכיל שמגיע בצורה של מוצק , שהוא לא סתם נוזל שאפשר לדחוף לפה ,רק כדי להשתיק את עצמי ואחרים בתשובה לשאלה ,מה קורה אתך ,לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי שאת אוכלת ,נכנסת לעולם שלי ,אוטמת הכל מסביב , לא רוצה להרגיש את השטח ,שהוא לא יזכיר אותך ,בשום אופן בשום דרך ריח טעם תחושה ,למחוק לגמרי כל זכר ממך ,להצית את הסיגריה,לשרוף את כל הזכרונות ,לשבת על המיטה בחדר הקר בקיבוץ ,אפילו שיותר מ30 מעלות בחוץ , עם הראש בין הברכיים , מקווה שתכף מישהו יקרא בשמי וימחק את כל החלום המוזר הזה על מה שקרה בזמן האחרון , לא להכנע לפחדים , להשאיר את הדלת פתוחה ,לשמע רק את המשפטים שלך שאפילו שהם חזרו על עצמם הם היו כל כך משכנעים במשיכה ,לדעת כמה חם ונעים ומרגיע יהיה לשמע אותך מדבר ככה ,רק אלי , כמו שתמיד ידעתי שאפשר למצא את הצד החם שלך , ההרואי המגרה באמת , הלשון שמטיילת לה בפה ,השפתיים ,הידיים הכהות ,את הדרך שבה הן פוגשות את הגוף שלי ,איך שהן רוצות להכיר אותו ,לשכנע את עצמי ,שזה לא משפיע עלי בכלל , אבל להרגיש כאילו שהסנפתי משהו אסור ולא מוכר , מקווה שזה יהיה אמיתי ונזכרת במציאות בסיום המכוער של הסיפור הזה וכמה שהוא מכביד עלי , חושבת איפה שגיתי ,חושבת על האלימות שלך שנתקלתי בה ,למה ?אי אפשר היה לסיים את הכל אחרת ? לא יכולת למצא דרך קצת פחות אכזרית ? כי לא הגיע לי ,ממש לא ,ואני חושבת אם כל זה היה ריאלי ולא וירטואלי בטח גם היית צועק עלי בקול הצרוד ,הייתי יודעת שמסוכן להכעיס אותך אבל בטח לא הייתי מסוגלת להפסיק ולא הייתי מבחינה בפנים שלך שהופכות לאדומות כי אתה והלילה באותו הצבע ,אבל זה היה קורה והתנועות שלך מולי בטח היו מאיימות ובמקום להרים את הידיים עלי אולי היית מרים אותן על איזו כוס של יין שהייתה על השולחן והיא הייתה מתנפצת לרסיסים והייתי חושבת הנה עשית את זה גם פיזית ,ככה נתצת את הלב שלי ועכשיו איך אפשר בכלל לאסוף כל כך הרבה שברי ם ?כוס של יין מקריסטל שלא אמור להשבר בקלות נכנע ככה לך ,בחצי שנייה , אולי הייתי נשארת לראות עוד איך אתה עומד שם זקוף ומביט על הידיים בצורה מחודדת של חיה שחשה בסכנה מתקרבת , אחכ הייתי בורחת ,החוצה לרחוב , מפוחדת ,מיואשת ,מאוכזבת , מתוחה , מקללת את הרגע שהכרתי אותך ,רוצה שתרגיש מה שאני מרגישה עכשיו , רוצה לצרוח ,שיכאב לך!! ושלא יהיה לי אכפת , שתפגע ושתרגיש כאילו מישהו ריסס לך ספריי על עור חבול ופצוע ,אולי זה יגרום לך להבין איך זה להיות בצד שנפגע ויהיה לך הרבה פחות כייף לפגוע , הראש שלי בטח היה מסתחרר , הייתי אוספת את עצמי ,בעצם מנסה ,לא הייתי יכולה כי הייתי משותקת לגמרי ,וככה הייתי מנסה לחזור לחדר שלי בחזרה , לעצום את העיניים כי הן בטח יכאבו מרוב רצון לראות אותך ופשוט לרוץ ישר למיטה הגדולה ,לחבק שם את הספר שאני הכי אוהבת שתמיד אני יכולה למצא בו נחמה , ופתאם בחושך , אני אבחין בדמות ,שנכנסת לאט ,אפלה ,קודרת , תעמוד שם תחסום לי את היציאה מהדלת , ואני ארגיש בחזרה את כל האהבה והגעגועים פיזיים ונפשיים ואני רק ארצה לברוח משם ,כי זה יהיה אתה ואין בזה טעם אני לא רוצה לראות אותך , אבל המתח כנראה העביר משהו ברוח מבחוץ ,תושיט את היד ,תראה אנושיות , הכל יקרה לאט ,שאני אזכור כדי שאוכל להאמין , ותלטף לי את הפנים ,היד שלך תהיה חבושה מהפציעה , ואתה פשוט תדע שאני אוהבת אותך ואני לא אשמה , ותפשיט אותי ברוך ולא תקרא לזה אפילו בשם הרגיל , פשוט זה יהיה מתחשב ומבין , ותעטוף אותי מן החוץ אל הפנים ,תעביר אלי חום ,המון אנרגיה טובה , ואני ארגיש פיזית משהו שלא חשבתי שאני בכלל אדע -אושר
