דברים שאבאמא אומרים

[MARMELAD]

דברים שאבאמא אומרים

יש דיון בפורום הורות הומולסבית - שבו שואלת אחת האמהות הלסביות מתי זה הזמן הנכון להסביר לילדים על הומוסקסואליותץ כמובן שהיו דעות לכאן ולשם, כמובן שלמרמלד היה הרבה מה להגיד, ואני גם בטוח שאתכם זה יעניין. אבל זה העלה אצלי תהייה אחרת דווקא. מה אתם שמעתם על הומוסקסואליות בתור ילדים? איך ההורים שלכם התייחסו למושג הזה - בהתעלמות? בכעס? בגועל? בחיוב? כדבר נורמטיבי? ומה הדעה של של ההורים שלכם עשתה לכם? האם היא השפיעה על איך שאתם רואים את עצמכם?

 

[MARMELAD]

ושכחתי

שכחתי לשים את הקישור

 

[שייקספירית]

אצלי...

לי אף פעם לא הסבירו מזה.... כלורמ אולי כשהייתי קטנה, אבל נפתחתי לנושא הזה רק בכיתה ז או ח´... לא בדיוק זוכרת.. . זה היה כשראיתי דוסונז והיה את כל העניין עם ג´ק והיו לנו וויכוחים גדולים בכיתה שאז כל הבנים היו אומרים שזה דוחה, ההומואים כלומר, ואני הייתי צורחתץ עליהם שזה לא נכון... אבל בכיתה ח´, שצחקתי על זה שכל מי שאני אוהבת נהייה בסוף הומו... דה ז´ה וו.... דיברתי עם מישהו באיי סי קיו... מפינלנד בערך שנה, וחודש אחרי שהתחלנו לדבר הוא בא לי ביציאה "well, im about to go to the movies with my boyfriend...." הייתי בשוק גמור. ואז בעצם קלטתי מה המשמעות של זה, מהשיחות איתו.

 

[מר מומין]

אמממ

הומוסקסואליות לא הייתה נושא אמיתי כשגדלתי. באמת והיה לי קשה לדעת מה דעתם של ההורים שלי על כל הנושא. למזלי, בורכתי בהורים שגם כשגילו שאני הומוסקסואל ראו אותי עדיין בתור הבן שלהם, שהם אוהבים וגאים בו. בכלל, בכל הקשור לחינוך נתנו לי מלא חופש לבחור לעצמי אידיאלים וכללים מוסריים (אני צמחוני, ואבא שלי טורף בשר בקנה מידה עולמי, לדוגמא), ואני נורא מעריך אותם על זה. הם לא מטיפים לי אלא מדברים איתי ואלי, וזה נורא כייף. אני יודע שזה קצת יותר מופשט ומורחב מהתשובה לשאלה שרצית, אבל זהב מסביר טוב את הגישה שלהם להכל ולהומוסקסואליות שלי בפרט. מומין מרגיש צורך לחבק את אבא

 

[MARMELAD]

תקן אותי אם אני טועה

אבל עושה רושם שההורים שלך הם טיפוסים ליברלים משהו. אני מרשה לעצמי להניח שהם לא מעקמים פרצוף כשהם רואים כתבה על הומואים בחדשות, למשל. אצלי למשל תמיד טופטף המסר שהומואים זה מחלות, רצח בגן העצמאות, סטייה. ומדובר ביציאות קטנות ולא מורגשות של אמא שלי. כשהיא התחילה להבין שגם הבן שלה חולה, נרצח בגן העצמאות וסוטה, היא גם קלטה שאולי השד לא כל כך נורא. קשה לי להגיד שהיא תזמין את הבנזוג שלי לארוחת ערב חגיגית - אבל לפחות היא כבר תהיה מסוגלת לאמר לו שלום מנומס אם היא תפגוש אותו. בעצם מה שהפריע לי בדיון ההוא הוא שהייתה מישהי שאמרה שאין סיבה לדבר עם ילדים על הומוסקסואליות. בתכ´לס זה לכאורה נכון - הרי מה יש לזוג סטרייטים לדבר על הומואים על ילדם בן החמש, נניח? אבל אני מניח שאם הזוג הזה היה מסביר לילד כבר כשהוא קטן שכשמו שאבא אוהב את אמא יש גם אבא שאוהב אבא ואמא שאוהבת אמא - הילד היה גדל להיות הרבה יותר סובלני - ואם הוא היה יוצא הומו - אז גם פחות מתוסבך. מה דעתכם?

 

[xanadu]

לאו דווקא

מאחר וניתן להניח שדרכו של ילד כזה בחיים לא תהיה ממש סוגה בשושנים מבחינת החברה שמסביב, יכול להיות שאת כל כמויות האיבה שהוא יקבל בגלל שני ההורים שלו הוא יתרגם לרתיעה מכל הנושא.

 

[MARMELAD]

לא הבנתי

דיברתי על ילד לזוג סטרייטים שיסבירו לו שהומואים ולסביות זה דבר נורמלי - למה שדרכו לא תהיה סוגה בשושנים...? אני מניח שאתה מתכוון לילד להורים מאותו המין.. אבל זה כבר דיון אחר לגמרי.. אפשר לחדד את השאלה ככה - אם ההורים שלך היו ליברלים ומסבירים לך כילד שהומואים זה בסדר - האם היית מתייחס למיניות שלך בצורה אחרת?

 

[xanadu]

עדיין לא בטוח

אתה קולט מסביב את כל הרשעות והירידות על הומואים, אתה מגלה שאתה כזה ולא ממש בא לך להיות מושא לכל הלעג הזה, אפילו אם בתוך ארבע הקירות של הבית יקבלו את זה.

 

[soulbird]

טוב" ההיא" זו אני

אני רק אשאל שאלה קטנה למה לא לחנך באופן כללי לכבוד לזולת ולשונה ממך . פשוט לחנך לסובלנות לשונה ממך. בין אם זה שוני שמתבטא בצבע עור , נכות , העדפה מינית , או אפילו לקות למידה. ללמד אותו שכולם הם בני אדם ולכולם מגיע כבוד! בלי יוצא מהכלל. או אפשר גם לחכות שהוא ישאל ואז לדבר על זה באופן טבעי ונחותה עם החמודי. משהו לחשוב עליו זה הכל בכבוד רב ההיא משם

 

[.m]

אני מסכימה

גם אני חושבת שהחינוך לכבוד צריך להיות הכי פשוט שיש - לכבד את כולם. מין אחר, צבע עור אחר, תרבות אחרת, גיל אחר, דת אחרת, שפה אחרת, דיעה אחרת... בעיני זה אלמנטרי.

mai (סתם אחרת...)

 

[soulbird]

טוב לקרוא שיש משהי

שבאותה דעה כמו שלי . שחונוך לכבוד לזולת באשר הוא זה חינוך הבסיסי ביותר. ולא שואל אותי אם אני שייכת שקבוצת הניו נאצית כמו שאמרו לי במקום אחר. זה מאוד העליב אותי. ז ערב טוב אני

 

[.m]

אחוות נשים בפורום "בנים בלבד"

אותי זה מצחיק

mai

 

[MARMELAD]

זאת כבר היסחפות לשמה

מי שקרא לך ניאו נאצית קצת הגזים הייתי אומר. בסה"כ את טיפוס חיובי, סולבירד, תרצי או לא

אני לא אומר שאת לא בסדר. אני פשוט הרחבתי הערה קטנה שלך לדיון קצת אחר. אני מאמין, בכנות, שחלק מחינוך הוא גם חינוך לסובלנות. כמובן שסובלנות היא לא רק להומואים ולסביות - אלא גם לנכים, שמנים, גמדים, שחורים, ג´ינג´ים, מזרחיים, מה שלא יהיה - כל דבר. מה שכן, אני חושב שיש להרבה אנשים פחד מלאמר ליד ילד "הומו" או "לסבית" - וזה נראה לי חבל.

 

[xanadu]

אצלי זה חצי חצי

מצד אחד יש לי מזל שמגיל צעיר למדי אני כבר די ידעתי מה הולך למה, מאחר וההורים שלי היו מספיק נבונים כדי לדעת שהטרהלהלה על הדבורים והפרחים וכו´ וכו´ לא יעבוד עלי. אני לא זוכר מאיפה ידעתי מה זה הומוסקסואל, אבל מה שאני כן בטוח לגביו שכבר מגיל שתיים עשרה ידעתי שאני כזה. אז כנראה שגדלתי בבית מספיק פתוח. אמא שלי, כשנכנסתי אליה לחדר באחת עשרה בלילה ואמרתי לה צ´מעי יש לי חבר במובן של בויפרנד, אמנם לא שלפה את הבלונים וכובעי המסיבות ושרה "אם הייתי יודעת שתספר היום, אז הייתי אופה לך עוגה כזאת", אבל קיבלה את כמשהו שאין יותר מדי שהיא יכולה לעשות לגביו. עד כאן הצד הטוב. עד כמה שזה לא יישמע נחמד מצידי להגיד, מזל שאבא המנוח לא נמצא כאן, כי אחרת היה לי אוי ואבוי. לדעתי השיש באיזור המצבה שלו כבר סדוק מרוב הפעמים שגרמתי לו להתהפך בקברו. הצד הפחות מזהיר הוא ההיסטריה. כנראה שהליברליות לא ממש עוברת את סף הבית. כמה מריבות נוראיות היו לי עם אמא שלי על איך שאני מדבר ואיך שאני מתנהג ומה שאני לובש. אני פשוט סירבתי להאמין שבגילי, 25, למישהו יש זכות להעיר לי איך אני מתלבש, אבל היא בשלה - מה יגידו, מה יאמרו, איך יסתכלו ואיך יצחקו. כמובן שלספר למשפחה הקצת יותר רחוקה זה לא בא בחשבון. למרות שאני מניח, אחרי שבאתי לאיזה סעודה משפחתית עם פדלפון ופלטרפומות שלא השארתי יותר מדי מקום לתהיות. בדיעבד היה לי הרבה מזל. כואב לי לשמוע סיפורים על הורים מתנכרים ואנשים שמספרים לי שלעולם לא יעיזו לצאת מהארון כי זה יהיה הרה אסון עבורם. זה רק גורם לי להבין שהיה לי מזל. את האמת? טוב לי מאז שיצאתי מהארון, כי אני הגשמתי את מה שאני באמת. גם אם יש אנשים שמעקמים את האף לגביי, חבל מאוד להם, כי אני לא זוכר תקופה שהייתי יותר מאושר ובטוח בעצמי כמו בשנתיים האחרונות ואני לא חושב שהייתי מגיע לזה בלי התמיכה שלי מבית, כי בלעדיה אני חושב ששום יציאה מהארון לא שווה.

 

[שרימפיניון]

תגובה

בבית שלי דווקא זה מבלבל. לאבא שלי יש חבר טוב שהוא הומו ואמא שלי שונאת אותו....את זה לא ידעתי....ולא ידעתי איך לקחת את ההערות ההומופובית של אמא שלי שהיו פשוט מכוונות נגד חבר טוב של אבא. בעקרון אבא תמיד אמר שמה שיעשה אותנו מאושרים הוא יקבל בברכה... אמא אמרה שאין לה בעיה עם הומואים... אבל תמיד בארוחות משפחתיות היו לאחים שלי ולאמא יציאות גזעניות ובעיקר הומופוביות.. עליי זה השפיע מאוד....אני נורא פחדתי לספר להם....כשסיפרתי לאמא היא שאלה למה לא סיפרתי לה לפני כן אז אמרתי לה שאני לא מבין איך היא יכולה לשאול אותי את זה אחרי כל היציאות שלה נגד הומואים והיא הסבירה לי שהיא פשוט שונאת חבר טוב של אבא שלי.... אבא בהתחלה לא ידעתי איך יגיב, אבל כשהוא היה מאושפז בבית חולים מרוב שעמום דיברנו כל המשפחה על מליון ואחד נושאים ובינהם הומוסקסואליות...אז גיליתי שלאבא שלי לא תהיה לי בעיה ממשית לספר....אמא שתקעה באותו יום יציאה של "אם הבן שלי יהיה הומו אני אתאבד" לא עזרה לי למצב רוח....בסופו של דבר סיפרתי לה....היא עדיין חייה...כמובן שכמה דקות אחרי שהיא תקעה את קטע ההתאבדות היא אמרה שזה בצחוק....כמובן שזה לא ממש עזר לי... אבל אני בסדר....

 

[merman]

מה שאבאמא אמרו

* הערה - אני עדיין בארון ולא סיפרתי להם * הם די ליברלים באופן כללי - אבל מה שלמדתי מהאמירות שלהם זה מאוד להזהר במה שאתה אומר - כי אפשר לפגוע באנשים באמת בלי להתכוון. אבא שלי הוא מין הומופוב כזה - יום אחד הוא חזר בגאווה מטיול בעיר וסיפר איך הוא ירד על איזה הומו שהחמיא לו על משקפי השמש שלו. יום אחר באמצע ארוחת הערב הוא התחיל לדבר על איך ההומואים הם כמו חיות ומזדיינים באלימות ובטירוף. פעם אחרת הוא אמר שהוא יקבל שימוש שלי בסמים והכל - אבל לא שאני אהיה עם גבר - ואת זה הוא אמר מול דודה שלי. אני כל כך התעצבנתי ונפגעתי (הייתי בן 17). אמרתי לו "אם יש לך משהו להגיד לי תגיד לי בפנים, אבל אל תשפיל אותי ככה מול דודה שלי". לא דיברנו חודש אח"כ. אמא שלי... היא לא כל כך דיברה על זה - אבל לפני הרבה מאוד שנים הם מצאו איזו תמונת פורנו במחשב שלי (הייתי בן 14). המצאתי איזה תירוץ למה יש תמונת פורנו של גברים במחשב שלי. היא הסתכלה עלי ואמרה "יש פה משהו הרבה יותר חשוך ומלוכלך מההסבר שלך." ולא דיברה איתי אח"כ שבוע ולא הסתכלה עלי. עכשיו שאני כותב את כל הדברים זה נראה לי די מובן שלא יצאתי מהארון עד עכשיו... (רק עכשיו אני מתחיל לצאת לחברים שלי). אם הייתה לי אווירה תומכת בבית זה היה חוסך לי שנים של סבל ושנאה עצמית. רק שהבנתי שזה מזיק לי לשנוא את עצמי כל כך ביקשתי מההורים שלי ללכת לפסיכולוגית (כמובן בלי להגיד להם למה) - למזלי היא הייתה מאוד תומכת, אמרה לי רק דברים טובים וחיוביים על הנטייה שלי, ועזרה לי להבין שבאמת אין פה שום דבר נורא, חשוך, מלוכלך, חייתי או דוחה. בקיצור - הורים, חברים ובכלל אנשים - תחשבו טוב טוב לפני שאתם משמיעים אמירות קשות כלפי קבוצות באוכלוסיה - אולי מי שאתם אוהבים הוא אחד מהקבוצה המושמצת - וזה די הרסני בשבילו לשמוע את האמירה הטיפשית שלכם. בכלל סובלנות זה דבר מומלץ וחביב. המממ... נהייתי די אמציונלי שכתבתי את זה - זה קצת הזכיר לי דברים שדי השכחתי מעצמי. נו טוב... --מרמן

- היי מומילינה - מה את עושה פה?

 

[לירוי25]

אצלי לא ממש דברו על זה

כי לא ממש שאלתי! ההורים שלי תמיד השתדלו לענות על כל שאלה ששאלתי אבל הומו זה דבר שגיליתי בעצמי החל מגיל 17. אני דווקא חושב שמי שיצר אצלי את המחסום של לא לבוא ולשאול את ההורים היתה דווקא הסביבה (חברים, ביה"ס) שתמיד התייחסו למילה הומו כאל מילת גנאי מסוימת.

 

[יובל16]

אצלי בבית...

נתחיל ככה... אני תמיד הייתי הומו. ידעתי שאני הומו בגיל 14 בערך, מתישהו בכיתה ח´. איך גיליתי, אני לא זוכר. סיפרתי לכולם את זה בכך שאמרתי להם שהיה לי חלום מאוד מאוד *מסויים* על מישהו שהיה איתי בכיתה. ככה סיפרתי בהתחלה. אז היה שלב שאמרתי לכולם- "אני דו מיני". ואז זה הפך ל- "אני הומו". זה בקיצור רב התהליך שעבר אלי במשך שנתיים ויותר.. ובקשר להורים... סיפרתי להם ב- 11 באוקטובר. ביום שהם חזרו מטיול של 3 שבועות בספרד. זה היה נורא מצחיק כי בערך רבע שעה אמרתי "האאא... אני... האא... אני אוהב... טוב, אני אוהב... אמא, אבא, אני רוצה להגיד לכם ש... האא..." הבנתם את הפרנציפ. אז, ההורים וכולם ממש ממש אחלה עם זה. כאילו, ההורים שלי מספיק סומכים עלי והם יודעים שאני לא אעשה דברים מסוכנים.. הם לא ממש מתערבבים לי בחיים, ואני די מספר להם הכל. (חוץ מהפעם שהלכתי לאגודה.. אז אמרתי שאני יוצא לבית קפה... יום אחרי סיפרתי להם שהלכתי לאגודה). אבא שלי לא ממש פתוח עם כל העניין, אני חושב שזה ממש לגיטימי. אמא שלי ממש בסדר עם זה, אולי בגלל שיש לה חברים בעבודה שהם גם הומוים. הדעה שלהם מאוד שיפרה לי את הביטחון העצמי. כאילו, שההורים שלך אומרים לך שהם אוהבים אותך דקה אחרי שאמרת להם שאתה אוהב זין, זה מאוד משפר לך את ההרגשה. לפחות לי זה היה ככה. אני מרגיש בבית הרבה יותר טוב. אני לא צריך להתחבא כל הזמן, לא להסתיר את העניין. אני לא מביא להם את החבר הביתה (האא... אולי זה בגלל שאין לי...) אבל כשיהיה לי- הם יכירו אותו. יובלי

 

[Ami ti 99]

אבל כמעט אף אחד לא אמר

מתי הוא שמע על הומוסקסואליות בתור ילד (ברור שזה לא יהיה מההורים, מאיפה כן שמעתם?).

 

[שרימפיניון]

שתוק יאהומו!- כמובן בית הספר

החינוכי מה טוב הוא. הומו כקללה. הומו כהאשמה...בבתי ספר בעיקר ובין ילדים ונוער בכלל... ובאיזה שלב זה הפך לדיון במשפחה. דיון שאני אישית די דחפתי מידי פעם כי רציתי לדעת איך לצאת והאם ומתי.....