דברו עם המדביר
הקשות המטקות הקצובות אשר משמשות אצלנו כיריית פתיחה של הקיץ, מסמנות גם את תחילתה של עונת התיירות. פרט לטונות של צרפתים צרובי שמש ומאותגרי תשר, מגיעים אלינו גם אורחים שזופים יותר, זללנים ללא גבול, מצויידים בכנפיים וברצון ברזל... המקקים. נדמה כי עם השנים פחות ופחות מעניינים אותם המצב הבטחוני, הכלכלה הקורסת או המחירים של החנייה בתל אביב: הם מגיעים בהמוניהם, צובאים על ערינו, סובאים בביוב, מתפרעים ברחובות ומביאים את נשותנו לכדי צרחות. עת נפתחת תיבת הפנדורה של הקיץ בחריקת צירים, קצה משנת החורף גם עדת הערפדים הזעירים: הפרעושים, הקרציות, היתושים וכל שלל יצירי האל שאוהבים לאהוב אותנו, מקרוב. האוויר נמלא רחש זמזומים, ומתחילים הטורנירים לספורט הרישמי של הקיץ: גירוד. הפרעושים חוגגים ומתהדרים בפרוות קיץ חדשות ודם טרי. אם היה לי מקרופון זעיר מספיק, אני בטוח שיכולתי לשמוע אותם מריצים קטעי הומור בקולותיהם הצייצניים... צוחקים על האמפולות, הריסוסים, האבקות ושאר טיפולי מנע שכבר מזמן פיתחו חסינות אבולוציונית אליהם. הכלבה הקטנה שלי סובלת למרות כל הטיפולים, וממשיכה להפתיע גם הקיץ בתנוחות גירוד חדשות ומקוריות, כנראה שהיא מחביאה עותק מהקאמא סוטרא של הכלבים להתגרדות, הממזרית הקטנה. כן, זוהי שעתם היפה של המדבירים. בשלל הבטחות הם נכנסים אל הבית הרדוף, מלאכים מושיעים במיגון אב"כ מלא, גברים מסוקסים אשר יודעים את המלאכה, ודבר לא יעמוד בפניהם – לא יתוש, לא ג'וק, לא פרעוש חמקן ככל שיהיה. מקצוענים אמיתיים אשר יכולותיהם שמות את זריקות הקבקבים ונפנופי המוספים של סוף השבוע לצחוק. לפני מספר ימים, פנתה ידידתי הנואשת בתחינה למצילה הכימיקלי, מתוך ייאוש על עקשנותם של האורחים הקופצניים בחצר, שסירבו לעזוב. אפילו חתולת הנינג'ה שלה, גברת שבעת קרבות וכעת אם גאה לשלושה בנים, הביטה בה במבט מתחנן... "לוהט מדי מכדי לשחק עם הג'וקים", היא יללה באוזניה, "תזמיני את התותחים הכבדים". ידידתי התייעצה פה ושם, ובסופן של המלצות שונות, נבחר מדביר. בחור כארז, כולו הבטחה לרצח עם. "החומר בטוח לחלוטין", הוא השקיט אותה, והחתולה שהניקה באותו זמן גור רעב, זקפה מבט וסובבה אוזן תורנית. "לא נשקפת כל סכנה לכל מה שיש לו מקסימום ארבע רגליים", חייך החייל האמיץ מבעד למסכת האב"כ האטומה, והאם בחצר ליקקה את שאריות החלב משפמו של חתלתול מגרגר, ושבה להניח ראש רגוע בחיק. בערב, הכה השכול. החומר הקטלני, זרחן אורגני, קטל את החתלתולים בייסורי שאול, קטף אותם אחד אחד במשך שלושה ימים, בהם נאלצה ידידתי לחזות בתוצאותיה הקטלניות של לוחמה כימית אל מול מערכות החיסון של יונקים צעירים. לגופם הרך לא עזרו אינפוזיות, נוגדי הרעלה, ושאר טיפולים. הדבר היחיד שקצת הקל על ייסוריהם, הייתה כמות נדיבה של חמלה אנושית, מעורבת עם מעט חומר הרדמה. לאם השכולה לא תעזור גם החמלה. החלב הרעיל, הקטלני, עוד נוטף מפטמותיה ונשפך לו לבלי בכי על מרצפות המרפסת החמות, באין מי שילקק. אין עוד יללות משחק בלילה, אין עוד תעלולים והתפנקויות, רק קריאות נואשות של אם גוססת מרעל אדם ושברון לב, אל גורים שמשחקים עכשיו בכדור הצמר הענק, שם למעלה. כלורפיריפוס, דיאזינון ושאר חומרי ההדברה המבוססים על זרחן אורגני, עלולים לגרום נזק קשה ובלתי הפיך לאנשים וחיות כאחד. דברו עם המדביר שלכם עוד בטלפון, וודאו שהוא לא משתמש בחומרים מסוגם, אשר נפסלו לשימוש ע"י השלטונות בשאר הארצות המתוקנות זה מכבר. אצלנו... משחקים מטקות. לפרטים נוספים אודות זרחן אורגני בהדברה לסוגיה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3371298,00.html
הקשות המטקות הקצובות אשר משמשות אצלנו כיריית פתיחה של הקיץ, מסמנות גם את תחילתה של עונת התיירות. פרט לטונות של צרפתים צרובי שמש ומאותגרי תשר, מגיעים אלינו גם אורחים שזופים יותר, זללנים ללא גבול, מצויידים בכנפיים וברצון ברזל... המקקים. נדמה כי עם השנים פחות ופחות מעניינים אותם המצב הבטחוני, הכלכלה הקורסת או המחירים של החנייה בתל אביב: הם מגיעים בהמוניהם, צובאים על ערינו, סובאים בביוב, מתפרעים ברחובות ומביאים את נשותנו לכדי צרחות. עת נפתחת תיבת הפנדורה של הקיץ בחריקת צירים, קצה משנת החורף גם עדת הערפדים הזעירים: הפרעושים, הקרציות, היתושים וכל שלל יצירי האל שאוהבים לאהוב אותנו, מקרוב. האוויר נמלא רחש זמזומים, ומתחילים הטורנירים לספורט הרישמי של הקיץ: גירוד. הפרעושים חוגגים ומתהדרים בפרוות קיץ חדשות ודם טרי. אם היה לי מקרופון זעיר מספיק, אני בטוח שיכולתי לשמוע אותם מריצים קטעי הומור בקולותיהם הצייצניים... צוחקים על האמפולות, הריסוסים, האבקות ושאר טיפולי מנע שכבר מזמן פיתחו חסינות אבולוציונית אליהם. הכלבה הקטנה שלי סובלת למרות כל הטיפולים, וממשיכה להפתיע גם הקיץ בתנוחות גירוד חדשות ומקוריות, כנראה שהיא מחביאה עותק מהקאמא סוטרא של הכלבים להתגרדות, הממזרית הקטנה. כן, זוהי שעתם היפה של המדבירים. בשלל הבטחות הם נכנסים אל הבית הרדוף, מלאכים מושיעים במיגון אב"כ מלא, גברים מסוקסים אשר יודעים את המלאכה, ודבר לא יעמוד בפניהם – לא יתוש, לא ג'וק, לא פרעוש חמקן ככל שיהיה. מקצוענים אמיתיים אשר יכולותיהם שמות את זריקות הקבקבים ונפנופי המוספים של סוף השבוע לצחוק. לפני מספר ימים, פנתה ידידתי הנואשת בתחינה למצילה הכימיקלי, מתוך ייאוש על עקשנותם של האורחים הקופצניים בחצר, שסירבו לעזוב. אפילו חתולת הנינג'ה שלה, גברת שבעת קרבות וכעת אם גאה לשלושה בנים, הביטה בה במבט מתחנן... "לוהט מדי מכדי לשחק עם הג'וקים", היא יללה באוזניה, "תזמיני את התותחים הכבדים". ידידתי התייעצה פה ושם, ובסופן של המלצות שונות, נבחר מדביר. בחור כארז, כולו הבטחה לרצח עם. "החומר בטוח לחלוטין", הוא השקיט אותה, והחתולה שהניקה באותו זמן גור רעב, זקפה מבט וסובבה אוזן תורנית. "לא נשקפת כל סכנה לכל מה שיש לו מקסימום ארבע רגליים", חייך החייל האמיץ מבעד למסכת האב"כ האטומה, והאם בחצר ליקקה את שאריות החלב משפמו של חתלתול מגרגר, ושבה להניח ראש רגוע בחיק. בערב, הכה השכול. החומר הקטלני, זרחן אורגני, קטל את החתלתולים בייסורי שאול, קטף אותם אחד אחד במשך שלושה ימים, בהם נאלצה ידידתי לחזות בתוצאותיה הקטלניות של לוחמה כימית אל מול מערכות החיסון של יונקים צעירים. לגופם הרך לא עזרו אינפוזיות, נוגדי הרעלה, ושאר טיפולים. הדבר היחיד שקצת הקל על ייסוריהם, הייתה כמות נדיבה של חמלה אנושית, מעורבת עם מעט חומר הרדמה. לאם השכולה לא תעזור גם החמלה. החלב הרעיל, הקטלני, עוד נוטף מפטמותיה ונשפך לו לבלי בכי על מרצפות המרפסת החמות, באין מי שילקק. אין עוד יללות משחק בלילה, אין עוד תעלולים והתפנקויות, רק קריאות נואשות של אם גוססת מרעל אדם ושברון לב, אל גורים שמשחקים עכשיו בכדור הצמר הענק, שם למעלה. כלורפיריפוס, דיאזינון ושאר חומרי ההדברה המבוססים על זרחן אורגני, עלולים לגרום נזק קשה ובלתי הפיך לאנשים וחיות כאחד. דברו עם המדביר שלכם עוד בטלפון, וודאו שהוא לא משתמש בחומרים מסוגם, אשר נפסלו לשימוש ע"י השלטונות בשאר הארצות המתוקנות זה מכבר. אצלנו... משחקים מטקות. לפרטים נוספים אודות זרחן אורגני בהדברה לסוגיה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3371298,00.html