את מעלה טענה הזוייה לגמרי
כאילו מי שמרוויח הרבה, יחסית או מעשית, יכול להסתדר "כמה חודשים" בלי כסף. עובדתית, לקחת כסף עד לשיא התקרה הם יודעים. עובדתית, אם אדם שעובד למשל בתור מהנדס תוכנה בחברת הייטק מוכרת, מקבל משכורת הקרובה מאוד לתקרה, ומשלם כמו ילד טוב ביטוח לאומי לפי המקסימום האפשרי - ואז יום אחד כתוצאה מייעול בחברה הוא מוצא את עצמו בלי עבודה - הוא צריך לתרום עוד למדינה ולהסתפק במשכורת שהיא בערך רבע ממה שהוא היה מקבל למשך כמה חודשים.
 
למה? כי הוא יכול.
 
אז חרא על הפרצוף שלהם בסדר?
 
ספציפית אני מכיר לפחות 3 אנשים כאלה, אנשים טובים בגיל 40 פלוס, שעבדו במשך שנים, שילמו כמו ילדים טובים, ואז כשהגיע הבום הם מצאו את עצמם ברחוב בלי הרבה משחקים. בלשכה לא ידעו לעזור להם, אז פתאום כל ההוצאות שלהם צריכות להיעלם ופתאום כל המשכנתא וכל שאר הדברים שאדם מתחייב אליהם במשך חייו - כל זה יוצר אצלהם בור עמוק מאוד.
 
לאדם שמרוויח בעבודה קשה 7000 ש"ח בחודש זה אולי נראה הזוי שאדם שמרוויח 40000 בחודש עלול למצוא עצמו בחובות. הרי יש לו ים כסף. אבל אל תשכחי שלאנשים יש התחייבויות שהם לקחו על עצמם בזכות ההכנסה שלהם. זה יכול להיות משכנתא טיפה יותר גבוהה (כדי לסיים מוקדם יותר, או מיחזור שנעשה כשהמשכורת היתה טובה ולכן התשלומים הוגדלו בהתאם), זה יכול להיות מזונות שמשולמים לפי המשכורת של האדם (והם שונים מהמזונות שהיה משלם אדם שמרוויח רק 7K), זה יכול להיות רכב או אופנוע, זה יכול להיות תשלומים למכללה לאחד הילדים או יותר מאחד, זה יכול להיות הלוואה שמוחזרת כל חודש, זה יכול להיות המון דברים ועוד לא נגעתי בבעיות רפואיות חס וחלילה.
 
מה שיש פה זה אולי יותר טוב מהחרא הקפיטליסטי של אמריקה, אבל זה בטח לא סוציאליזם.