המאמר נורא ארוך
ולי יש מחר מתכונת בתנ"ך, אז אני אקרא אותו מחר. אבל בינתיים אני אגיב לפי מה שאני חושבת- אני מבינה את הגישה שאתה בא ממנה אבל אני לא מסכימה איתה. לפעמים יוצא לנו לקרוא בעיתון על איזה מיליונר שתורם את כל הונו לצדקה או לאנשים אקראים או לאיזה מוסד- אני בטוח שרוב האנשים מרימים גבה ומתרעמים על כך שהמשפחה המסכנה לא זכתה לכלום ואנשים זרים פתאום מקבלים. זו הנורמה כיום. דאג לעצמך ולמשפחתך קודם ואח"כ תראה מה אתה יכול לעשות בשביל האחרים. זה ברור לי לגמרי, זה אפילו הגיוני. אבל הבעיה שלי היא שאני לא מבינה ממתי זה נהיה מוסרי ובסדר, לא לעזור לאנשים רק כי הם לא קרובים אליך באיזשהוא קשר. (כולנו בני אדם. זה לא קשר?) זה כמו שיש אנשים שרואים התעללות בבעלי חיים, ציד, ואפילו אכילה שלהם כמשהו לגיטימי. אני לא. אני לא יכולה לשנות את העולם, אבל אני בהחלט יכולה לכעוס על החלטות כמו אי-עזרה לפליטים שנמצאים במצוקה רק בגלל שהם לא משלנו. שנה שעברה, למדתי מחשבת ישראל. אחד הנושאים היה נושא "לא תעמוד על דם רעך" - בהתחלה נראה לי מוזר, החובה הזו להגיש עזרה או שאתה כשאשם לעבירה, אחר כך התחלתי יותר להבין והיום אני מסכימה באופן מלא ואפילו מוצאת קשר לעניין שלנו.