דאקי......... אורלית............

[soulbird]

סיפור שהיה כך היה

בעם הלכו 2 נזירים במשא דתי . הם היגיעו לנהר וראו נערה שרוצה לחצותו אך מהססת כי לבשה בגדים יפים ולא רצתה ללכלך אותם. בא אחד הנזירים לקח אותה על גבו וחצא איתה את הנהר. חזר לנזיר השני והמשיכו ללכת. אחרי שעה שעל הנזיר השני " איך אתה יכול לעשות דבר כזה הרי יודעה אתה שאסור לנו לגעת בנשים זה נוגד את החוק שלנו?" עונה לו הנזיר "אני הינחתי אותה פני שעה למה אתה ממשיך ללכת איתה על גבך?" מסר ? עלנו להניח לעבר ולא ללוש בו ערב טוב

 

[my true colors]

אם כבר, אזכבר:

מהו העבר? אולי מה שהביא אותנו לנקודה מסוימת? כך, שבהיותנו אנחנו ולא אחרים, בהיותנו עושים משהו, פועלים בדרך מסויימת, נמצאים במקום שאנחנו, העבר הוא חלק מאיתנו ולא יעזור ש"נוותר" עליו. אז מה כן? למה הסיפור הזה הוא טוב? למרות שהכללים היו "סיפור אמיתי. משלך". אני פתחתי את השרשור. אני אחראית. ובכלל אני קובעת! למה הסיפור הזה טוב. כי העבר טוב בשביל ללמוד ממנו. הרי מהו ניסיון אם לא העבר? מה הכוונה "מטעויות לומדים" אם לא העבר? מה שלא טוב בעבר, זה הנסיון שלנו להחזיק בו, ולא להמשיך הלאה, לא לתת לעצמנו להתקדם דרכו, ולקחת את העבר כמחשבה שאם לא היה בסדר אז, ברור שלא יהיה בסדר עכשיו. לא משנה שזה רגע שונה. מצב שונה. אנחנו שונים. ובכלל, סיטואציה שונה לגמרי. מה שלא טוב לגבי העבר. זה שמשתמשים בעבר כקביעה. ולא כדרך. זה רק חלק מהדרך, כאשר ההווה זה הדרך הכי חשובה, והעתיד, זה כבר יגיע! זה היה שיעור קטן לחיים על עבר, הווה, ועתיד, והיכולת שלנו להיות אנחנו בכל רגע. מהעבר התחזקנו, מהעבר למדנו, מהעתיד קיבלנו את התקווה, ובהווה אנחנו פועלים. שני

 

[ילדת דווקא]

ומה אם?

ומה אם אנחנו רוצים להתנתק מהעבר, אבל הוא ממשיך וחי בנו? מה אם העבר מסרב לעזוב אותנו? מה אם כמה שננסה להשאיר אותו מרחוק, לשכוח ממנו, הוא ממשיך להתקיים? האם אין הווה? האם לא יהיה עתיד? כי אם אנחנו חיים בעבר, ההווה והעתיד בעצם לא מתקיימים. כל מה שקורה קורה בעבר. סתם שאלות ותהיות באמצע הלילה... יש למישהו תשובות בשבילי? ילדווקא

 

[my true colors]

מתוקה!!!

זה מה שאני אומרת, מתוקה. ככל שנרצה להדחיק את העבר, יותר שנאמץ עצמנו לשכוח ממנו, יותר הוא יתקוף, יותר הוא יכאיב. העבר הוא חלק ממך, לטוב או, לצערי, לרע. העבר פגע בנו, לעיתים, העבר העניק לנו, לפעמים, אך כל מה שהוא זה "עבר". הוא אנחנו, אבל אנחנו לא ה"עבר" אנחנו ההווה. ובהווה עלינו ללמוד לטפל בנו בכדי להתמודד עם העבר, בכדי להתמודד עם מי שאנחנו היום. כמו שאין לנו זכות לשפוט אדם אחר על היותו הוא. כך אין לנו זכות לשפוט עצמנו על מה שהיינו בעבר. כאילו היינו אדם אחר. אסור לוותר על העבר, אך גם אסור לנו להחזיק אותו. שני הברירות האלה הם לוותר על מי שאת היום. שני האפשרויות האלה לוקחות ממך את זכותך, ואף יותר- חובתך, להיות את, להיות מי שאת היום, אחרי העבר הרע או הטוב, אחרי הכאב, אחרי כל מה שעצר אותך בעבר. אז מה עושים עם העבר???? מקבלים אותו. ולומדים להמשיך הלאה. לומדים לאט לאט את עצמך החדשה, לפעמים הדרך היא קשה ומפחידה, אך תמיד לצד הסיכון יש רווח מדהים ונפלא. העבר הוא את. הווה הוא יותר את. ועלייך להגשים אותו בדרך שאת סוללת לעצמך בכדי שתהיי את גם בעתיד. והעתיד הוא דבר נפלא. ואמצעי נהדר למצוא את הכוח שבך. וכן, אולי יהיו נפילות. אגיד יותר מזה. יהיו נפילות. וזאת מהסיבה הפשוטה שאת לא דוממת. את אדם אנוש. עם חסרונות ויתרונות כמו כולנו. אבל הקבלה של עצמך, ושל מי שאת היום, הלמידה של מי שאת, והלמידה לאהוב את מה שאת מגלה, יהפכו את הנפילות לרכות יותר, ורק דרך נוספת, אך חשובה לא פחות, להתקדמות. ללמידה. לכוח נוסף להמשיך. מקווה שעניתי על תהיות. מקווה שעניתי על כמה משלי. בחיוך, שבא בכל מצב רוח, שני שתמיד לרשותך.

 

[*אביבה*]

אם יורשה לי צבעים

יש לי שאלה. מה זה "לקבל את העבר?"

 

[soulbird]

מחשבות על הנושא והפרוש שלי

אז ככה . מי שחיי בעבר לא מתקדם לקראת ההווה . צריך להניח לעבר (כמו שנאמר חלב שנישפך)ולחיות את ההווה . כן לפעמים העבר מכאיב אבל אני לא מאמינה בלתחון שוב ושוב. יום טוה וחג אורים שמח לכל בית ישראל

 

[*אביבה*]

כן, אבל לא ענית על השאלה

מה זה "לקבל" את העבר?

 

[my true colors]

אביבית

איך שאני רואה את זה, זה לשים לב לעבר. ואחרי ששמת לב אליו, לענות על השאלה הזו. **** מה אני יכול לעשות היום בכדי לשנות את מה שהיה אז. ובדרכ, התשובה היא כלום. את מבינה? כל מה שהיה, כואב או לא, לא ניתן לשינוי. ההווה ניתן לשינוי. העתיד ניתן לשינוי, העבר לא. כן, אם ניקח נקודת זמן שהייתה, והיינו מריצים אותה עכשיו, והיינו אומרים. עכשיו עבר, בואו נשנה, קרוב לוודאי, ש: א. היינו משנים משהו. ב. לא היינו משנים משהו. ג. הינו מוחקים לגמרי. ד. היינו שמחים שקרה וחוזרים לעכשיו. לצערי, אנחנו לא יכולים לעשות זאת. ונקודת הזמן שאנחנו יכולים להיות בה, היחידה, היא עכשיו. ולכן ב"לקבל" את העבר אני מתכוונת לדעת שהוא שם, עד כמה שהוא כואב, ולהתחיל , לנסות לפחות, וזה כואב ומפחיד ואיום לדעת שיש כוח כזה איפה שהוא בעצמנו, לקבל את עצמנו. לדעת שאנחנו אנושיים. ואם קרו דברים שלא באשמתנו, ואם קרו דברים באשמתנו, בכל זאת אנחנו כאן. להתחיל בטיפול. לטפל באהבתנו, ברצונותינו, להכין עצמנו לעתיד, לדעת שיש בנו ובעצם אנחנו מסוגלים כמעט להכל, אבל אם נדע להשתמש בכלים שכבר בנו רק לא מפותחים ולקחת הלאה. לעתיד. רק אנחנו. >שני שגם היא לא מבינה ככ למה עבר ככ משפיע עלינו ולמה בכל זאת היא לא מצליחה להשתחרר, ומכך, ששני מציעה הצעות אלה קודם כל לעצמה, מדברת קודם כל לעצמה, ומנסה לפעול קודם כל על עצמה, זה לא באחריותה אם אחרים לא מבינים בדיוק כמוה...הפחדים הרי הם בגלל העבר.............< אם יש שאלות נוספות, אני כאן..

 

[*אביבה*]

שני אני בכוונה מקשה בשאלות

כי אני רואה איך את המסתובבת סחור סחור סביב המשפט הראשון שכתבת. אני אהיה מאוד פרקטית ומעשית- מה זה לשים לב לעבר? הרי אנחנו אנחנו יודעים מה היה, אז מה לשים לב? ואם בצורה ממש גשמית אז....איפה לוקחים את הלב ואיפה שמים אותו? העתיד לא ניתן לשינוי, כפי שכתבת, איך את יכולה לשנות את העתיד? וכמו ששאלתי את אורלי, אני שואלת גם אותך, מה זה לנסות להתחיל? אפשר רק להתחיל או לא. אי אפשר לנסות להתחיל.....יש עוד הרבה מה לשאול אבל אני אסתפק בזה בינתיים. ממתינה לתשובתך..

 

[ילדת דווקא]

אמיתית שלי…

איך מקבלים את העבר? איך לומדים להשלים איתו אם הוא כל כך נורא? אם הוא כל כך כואב? ואיך אפשר לקבל את עצמי? במיוחד אם את מודעת לכל הטעויות שעשית בעבר? אני מודעת אליהם. אני יודעת ששגיתי. אני יודעת שהדברים קרו לי בגלל שיפוט לא נכון, כי ככה זה כשסומכים על האנשים הלא נכונים. ואני? תמיד היה לי את "הכשרון" לסמוך על האנשים הלא נכונים. אני לא זוכרת שסמכתי על אנשים נכונים בחיים שלי. בעצם, באיזשהו שלב, פשוט הפסקתי לסמוך על אנשים. כי ידעתי שיפגעו בי, שיבגדו בי. והיום? היום כל כך רוצה להשתנות, רוצה לסמוך על אנשים, רוצה להכיר אנשים חדשים, שלא יפגעו, שלא יבגדו, אבל יודעת שזה קשה, ואולי גם בלתי אפשרי למצוא כאלה בעולם. ואני לא מדברת עליכם. אתם נהדרים פה כל אחד ואחד, אבל אתם וירטואלים. ואני לא יודעת אם במציאות בכלל היינו נפגשים, אם היינו מדברים ועוד בצורה כל כך פתוחה כמו פה. אז מה אני בעצם אומרת? בעצם יותר נכון שואלת, תוהה, איך משלימים עם העבר? איך מקבלים אותו? איך משלימים ומקבלים את עצמך? ואולי זה בלתי אפשרי? אולי אני צריכה לצאת מנקודת הנחה שזה לא יקרה, ואולי אז, יהיה יותר קל? ילדווקא

מבולבלת שלא ממש מבינה מה עובר עליה, אבל בעצם מבינה יותר מדי....

 

[*אביבה*]

ילדה יקרה

את מוכנה לקבל את העבר רק אם הוא נפלא, טוב ומענג? ומה תעשי שהוא לא כזה? ומה תעשי עם הטעויות? תגידי שלא היו? ואם היו, תעשי לעצמך את המוות בגללן?...... זה לא בלתי אפשרי ולמעשה....זה הכרחי לקבל את מה שהיה ואפילו יותר מזה....לקבל את העבר כך שאת אומרת "טוב שזה היה כי אני עכשיו הבנתי מזה משהו לחיים הלאה....." צעד ראשון ילדתי.....וותרי על ה-דווקא!!!!!! דווקא......

 

[ילדת דווקא]

אביבה

חלילה. אני מוכנה לקבל את העבר אם כל הרוע והאכזריות שבו. אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה. איך לקבל אותו אליי, איך להשלים איתו. אני יודעת שאני עושה לעצמי את המוות כיום בגלל הטעויות שעשיתי אז, אבל מי ערב לי שאני לא אחזור על הטעויות האלה שוב? אומרים שלומדים מטעויות, אבל מסתבר שאני לא למדתי, חזרתי על אותם טעויות שוב ושוב. אני לא רואה את עצמי כאילו למדתי מהעבר, אלא כאילו לא למדתי כלום. ואני כל כך מקווה לפתוח דף חדש בחיים שלי, ללמוד מהעבר ולהגיד אני את הלקחים שלי למדתי, אבל כרגע נראה לי שאני עושה בדיוק להפך. לא לומדת, לא פותחת דף חדש, אלא רק חוזרת ודשה בו. אבל לא מסוגלת להפסיק עם זה, לפחות לא עד שאני אמצא כמה תשובות שחסרות לי.

 

[*אביבה*]

ילדה יפה

קודם כל אני רוצה להודות לך על הפתיחות הכנות ועל היכולת שלך לעשות אבחנות דקות וכל כך נכונות. אנסה לעזור לך מעט ע"י כמה מחשבות. אתן לך משל: נניח שחס וחלילה את חולה ויש רק תרופה אחת שתרפא אותך כליל. התרופה קשה מאוד להשגה, צריך לעבור שדה מכשולים ענק עם כמה מוקשים רציניים,הררי קרח וביצות טובעניות. התרופה גם מגעילה, דוחה, וקשה לעיכול.....אבל..... היא תרפה אותך לגמרי ואת תהיי כמו חדשה. עכשיו תבחרי: את יכולה להגיד שבשביל המחיר של שדה מכשולים הררי קרח ומוקשים אני לא מוכנה להתאמץ ועדיף לי להיות חולה.....או.....אני הולכת על זה למרות שזה מאוד קשה. הבחירה היא שלך תמיד. מניסיוני ה"דל" בחיים אני יכולה להגיד לך שכל פעם שניסיתי להיות "חכמה" וללמוד מהעבר....עשיתי טעות אחרת. את יודעת מי טועה? מי שעושה!!!! טעויות, הן דבר שניתן לתקן ןאין מי שלא עושה טעויות. אי אפשר לחיות כל הזמן ולחשוב "איך אני לא עושה טעות". המחשבות האלה מעכבות אותנו עד לשיתוק.מאידך העשייה היא שתביא אותך לתוצאות. לא תמיד הן טובות, אבל הן תוצאות ואיתן אפשר לעשות משהו. עם מחשבות אין מה לעשות כי הן בראש והן לא בהכרח נכונות. מי שיושב וחושב לא עושה. עכשיו לכי איתי קצת הלאה. מה יצא לך מהמחשבות עד היום? אני מכחה לתשובתך כדי להמשיך. יום יפה לך ילדה.

 

[ילדת דווקא]

אביבה......

תודה לך על הניסיון לעשות לי סדר במחשבות..... מה שלומך היום???? משל ממש יפה אביבה, אבל הבחירה "הנכונה" בו היא בחיים אבל רק למי שבאמת רוצה לחיות. אצל מי שמיואש מהחיים, אצל מי שלא בטוח שהוא ראוי בכלל לחיות, ההתלבטות היא קשה יותר, ואם להיות כנה לחלוטין אני לא בטוחה אם הייתי בוחרת באמת בדרך של הביצות וההרים בשביל לזכות בחיים. ושימי לב, אמרתי לזכות, כי לדעתי החיים הם זכות גדולה. שאני עדיין לא סגורה על זה שיש לי את הזכות אליהם. מה יצא לי מהמחשבות עד היום? וואוו, שאלה קשה. מאוד. מצד אחד אני יכולה להגיד שמהמחשבות לא יצא לי שום דבר טוב, כי עובדה שככל שאני חושבת יותר, אני נסגרת בתוך עצמי יותר. מסרבת יותר להיפתח ולקבל מהסביבה, למרות שבאיזשהו מקום אני לא נותנת לעצמי להתנתק מהסביבה לגמרי, ואולי זה מה שמחזיק אותי בחיים. ומצד שני, המחשבות הם גם מה שמחזיק אותי היום, כי אם לא הייתי חושבת ברמות שאני חושבת, הייתי מאוד משעממת את עצמי, ובן אדם שמשעמם את עצמו, כבר לא נשאר לו הרבה לעצמו…… אז זהו. בקיצור, לא יודעת ממש מה אני מנסה לומר…… אולי סתם מנסה להעלות את כל המחשבות המבולבלות כרגע על הנייר…… הולך לי? תחליטי בעצמך. אני חושבת שלא. בכל מקרה, שיהיה לכולם יום נפלא.

 

[*אביבה*]

אין בחירה נכונה

יש רק בחירה. אחרי שאנחנו בוחרים ועושים אנחנו יכולים לאור התוצאה לדעת אם הבחירה היתה טובה/נכונה או לא........ אם אין עשיה שהיא מעבר למחשבות- אין תוצאות. ומה שנשאר זה בעצם המחשבות שנוספו להן עוד מחשבות עם עוד מחשבות ורק עוד מחשבות...... ויפה תיארת את זה. את נסגרת.....יש עוד מס.משפטים שאמרת שהם ממש מבולבלים ואת הגעת לבלבול בעצמך. ועד משהו לסיום: אף אחד לא שואל אותך אם חושבת שיש לך זכות או לא לחיים? את כבר קיבלת אותם, את לא מחליטה. את מבינה ? לא לכל דבר בחיים יש לך שליטה.... וכשממש תביני את משמעות המשפט הזה....יפסקו גם כל המחשבות המטרידות....

 

[ילדת דווקא]

אז אם ככה......

אם את אומרת שכשאני אבין את המשפט שלא לכל דבר בחיים יש שליטה, אני כבר מחכה להגיע לרגע הזה....... ובקשר לבחירות, אוקי, יכול להיות שאין בחירות נכונות או שגויות בהתחלה, אבל כמו שגם את אמרת, אחרי הבחירה, לאור התוצאה אנחנו יודעים אם הבחירה היתה נכונה או לא..... ואני לפי התוצאות, הגעתי למסקנה שהבחירות שלי היו שגויות. מאוד. ואולי בגלל זה נכנסתי למחשבות, ועוד מחשבות, ועוד מחשבות, שלא מובילות לשום מקום טוב. אלא רק לדברים יותר גרועים..... ונכון שקיבלתי את החיים בזכות, אבל מה שאני עושה איתם זאת הבחירה שלי. כמו שכשמקבלים מתנה, בוחרים מה לעשות איתה, לשמור או לזרוק, ככה גם עם מתנת החיים.... בוחרים עם לשמור עליהם, או לזרוק אותם, ומה לעשות איתם. וואוו, את גדולה מהחיים, כבר התחלתי להגיע עם עצמי גם למסקנות....

בכל מקרה, שיהיה לך לילה מעולה, ושבת שלום..... ילדווקא

 

[adam33]

אז ככה

לפני המון שני היה בחור שעמד בפרשת דרכים שאל ענה ובעיקר השתנה היום הוא מביט על העולם שמתקצר לו וחושב הלעולם הזמן יתקצר לו? רצה לגלות אנשים ואהבות רצה לעבור ימים ותעלות אך עדיין הוא מחכה לגורל שיגיע ושאוליי אותו גם יפתיע ובעצם אוליי טוב לו כעת כפי שהוא בזמן ללא עת ובלילה כשיינם את שנתו ויביט לאהובתו שכבר אינה לידו יבין שהעולם מתקצר לא רק לו אלא בעיקר לאחרים שכמותו.

 

[rubber duck]

היי אדם ../images/Emo13.gif

ברוך הבא בצל קורתינו

קראתי וחשבתי וחשבתי עוד קצת אם צחכה לגורל הרי שהוא לא יגיע אליך לך אליו , עשה את הצעד אהבתך איננה עימך , אז לך ומצא לך אהבה אחרת צא לדרך קח איתך מקל וצידה ויאללה למשימה שרון

ושיהיה לך בהצלחה

 

[my true colors]

אדם יקר. הכנסת לסיפורך מלא שאלות

ותהיות. רוצה לתהות איתי? מהו זמן? למה נראה שאין לנו זמן, שזה בלתי אפשרי לעשות את זה, ובלתי אפשרי לעשות את זה, ובכל זאת תמיד יש זמן לעשות את מה שלא חשוב. למה אין הגשמת חלומות, במקום זה הרגשת החמצות. האהבה תגיע. זה לא היה הזמן שלה. או שאולי הזמן עצר מלכת. אבל האושר, אותו אנחנו מחפשים. עשוי מחלומות, ופחדים. הקשר של לפחד מלנסות להגשים. אולי כל מה שעלינו לעשות זה להתבונן בעצמנו ולא לפחד לעשות את הצעדים המאיימים? אולי לאהוב ולהכיר ולדעת זה רק חלק מהמשחק ולא המשחק עצמו? בחיוך, ובברכת שלום לך, שני