דאקי......... אורלית............

[my true colors]

דאקי......... אורלית............

ספרו לי סיפור ולא אגדה, אלא אמיתי........... שבא מלפחות אחד החדרים של הלב, בבקשה... בחיבוק, שני. >וכל סיפור כזה הוא טוב>

 

[rubber duck]

סיפור קצר לצבעונית מדהימה ../images/Emo13.gif

לפני לא הרבה זמן הייתי אדם בריא וחי ונראה בסדר אבל זה לא היה זה חיפשתי דברים שלא היו לי ודברים שלא הייתי צריך והדבר שהי חסר לי ולא שמתי לב אליו היו חברים והנה היום פתאום הכל אחרת יש לי חברים וחברות שני חמודה שכזאת אביבה נהדרת שכמותה אורלי - נשמה מדהימה מיכלי נהדרת דויד חומד ונהדר סיווני שתמיד כיף איתה ילדווקא מדהימה והכי פתאום הבנתי שיש לי לב גדול שיכול לאהוב הרבה אנשים ויודע לקבל אהבה מהמון אנשים כמוכם

שרון

 

[my true colors]

לדאקי ולגילגיל!

<האמת שזה רק לדאקי, אבל לא אמרתי שלום לגילגיל, ומזמן לא כתבתי לו מייל, או טילפנתי ל2 הטלפונים שברשותי, ועדיין לא קיבלתי תשובה ממנו האם לילד העתידי הם יקראו קיפי.. אז גילגיל!!!! הייייי!> לדאקי! איזה סיפור אופטימי! איזה כיף לך! לי! לנו! ותורי לגמול בסיפור.. סיפור.. על ילדה קטנה שהייתה הולכת יום יום אחרי בית ספר, שקטה שקטה מבלי שאף אחד ישמע, שהייתה הולכת אחרי קבוצת ילדים, שנקראו בפיה "חברים". הם היו עושים דרך ארוכה ביחד, ולפעמים הייתה עוצרת רגע, והם היו ממשיכים, ולפעמים הולכת לידם, מקשיבה לסיפוריהם, שומעת את צחוקם, והיא נשארה בדממתה, מנסה להבין על מה המהומה. כשהיה זמן להיפרד, וכל אחד רצה ללכת לביתו, אז היו שמים לב לאותה ילדה, "מה את עושה כאן?" היו שואלים. והיא, בחיוך מבויש, אשר בעצם לא אמר מילה, רק חייכה. ולא הבינה למה לא קראה. אני. קיפודה ילדונת שגדלה מאז, התחכמה מאז, וזוכרת את המילים. רק למה לפעמים גורמים לה לשכוח את משמעותם? ואני עפה לי מיום ליום.. גם אני רוצה עוד לנוח. אני חיה מרגע לרגע. משנייה לשנייה. מחפשת את האיזון שבנדנדה. בחיבוק, שני. עוד סיפור? רק אם רוצה.. אפשר גם לא כאן.

 

[~דויד~]

שני, מתוקה וגם שרון ../images/Emo24.gif

 

[my true colors]

דויד יקר..

לך לא אוכל להעניק סיפור, כי הרי לא זכיתי בסיפורים משלך. מצד שני, המחשבה על סיפורים גורמת לי להיזכר בסבי היקר, שהיה נוהג לבלות איתי ימים ארוכים בבי"ח ולספר לי על מלחמותיו. הוא לעולם לא סיפר לי על השואה, אלא תמיד סיפר בגאווה על העלייה שלו לישראל ועל המלחמות שעשה למענה. ואני שואלת. מה אנחנו עושים למען האחר? למען מי שנקרא חבר. תהיות מוזרות על מילים. סיפור על פחד. סיפור על שני. לילה טוב. >בלי אייקונים<

 

[ילדת דווקא]

שני......

מה אנחנו עושים בשביל חבר? איזו שאלה יפה. אני חושבת שהמינימום שאנחנו יכולים לעשות בשביל חבר, זה להיות שם בשבילו, להקשיב לו כשצריך, לתת לו כתף, לדעת להיות איתו ברגעים הקשים וגם ברגעים השמחים. כל כך מעט, אבל כל כך הרבה. ילדווקא

 

[my true colors]

דווקא תודה..

הי ילדווקא מתוקה! סיפור לך, גם אם לא קיבלתי אחד ממך, גרמת לי לחשוב יותר מכולם. סיפור, על ילדה שביום אחד, ואפילו ברגע אחד השתנו חייה. זה היה בעת ששיחקה עם אחיה, זה היה כשאביה ישב איתה וזה היה בעת משחק מונופול. היא קמה, לא זוכרת למה, אבל היא גם נפלה. ואמה שניתקה במהירות את שיחת הטלפון בה הייתה, ארזה מהר בגדים, מברשות, ספרים בתיק ירוק שהיה קצת קרוע. היא לקחה אותה לבית חולים, ומשם לחיים. סיפור, על מקרה שקרה 7 שנים אחכ. המשך של 7 שנים. של המון פעמים של אריזת חפצים, המון מקרים של פרידה מהכלבה. המון מקרים של בדידות בבית חולים, והרגשה של חוסר בית. 7 שנים אחכ. אותה ילדה, שכבר גדלה, נכנסה שוב לבית חולים. בפעם הקודמת היא כבר נפרדה מהחברה שלה לתמיד, מהחברה שהייתה כלבתה. זה היה לפני שבועיים. והיא גילתה הרבה דברים מאז. היא גילתה חברים שהיו שם בזמנים טובים אך לא בזמנים רעים >האם זה חבר?< היא גילתה חברים שהיו שם בזמנים רעים, אך לא בזמנים טובים >האם זה חבר?< והיא גילתה כמה נדירים, שבאמת נדירים, שעשו מעט, אבל כך כך הרבה, שדאגו לה, מעבר למילים, והיו שם. אם זה ביקור, אם זה טלפון, אם זו איזושהיא שיחה, שהראו חברות. שהראו משמעות של מילים. ולמה אני כותבת לך את זה כאן, ביודעי שיהיו אנשים שיקראו את מה שכתבתי. ויגידו. למה היא מצפה? למה היא דפוקה מספיק לומר את זה כאן. אז ככה. כי חברות. אותה אני רוצה אותה מגיע לי. היא ללא אייקונים. ומה שכתבת יהיה שם. במשמעותו. כי לא חשבתי על זה בעת הכאב, אלא רק אחרי שעבר. רק אחרי שבוע קשה. ומחשבות על שיעורים לחיים. אנחנו לומדים. אני למדתי. וצבעיי נשארים. ויישארו. אני קיפודה, אני פרפר, אני צב, אני נשר, אני לביאה, יש בשני ג´ונגל, וכל החיות האלה שרצות בה לפעמים מבלבלות, אך לעולם לא מכסות אותה. מילה. בלי. משמעות. עד. שמעניקים. לה. אותה. מהו חבר? כנראה כבר גיליתי. וזה משפיע. סליחה.. על שלא הודתי מספיק, סליחה.. על שביקשתי מדי, סליחה.. על שחיפשתי סליחה.. על שמצאתי סליחה.. על שאיבדתי סליחה.. על ששני זו שני. ותודה. למי שאוהב אותה על זה, בכינוי שלה. וחיבוק, למי שהיא חשובה לו בכל מצב. >וסליחה שאמרתי את זה כאן- פשוט ראיתי אייקון<

 

[*אביבה*]

צבעים!!!!

מה קורה? את מה שאת בלי סליחות ואני אוהבת אותך........

 

[my true colors]

לא רוצה להרוס שרשור ולכן..

 

[ילדת דווקא]

שני......

תעשי לי טובה ובלי התנצלויות. את זאת את. ואני אוהבת אותך ככה. בדיוק מי שאת כרגע, קיפוד או פרפר, צבי או נשר, צבעונית או שחור לבן. מותר לך לדבר, מותר לחפש, והכי מותר לך זה למצוא, אבל לא להתנצל על מה שאת, על מי שאת. אני במצב לא משהו כרגע, אז לא מסוגלת להגיב יותר, אבל הייתי חייבת להגיד את זה. אוהבת אותך (באמת), ומחבקת <<<<<שני>>>>> ילדווקא

אפילו לא יודעת מה כתבתי, זה בטח מבולבל, זה בטח נראה לך סתם. אבל הרגשתי חייבת להגיב לך.

 

[נטע....]

כבר במשך יומיים...

אני קוראת כאן את השרשור הזה. מתה לכתוב סיפור ואני, עם כל היצירות שאני כותבת וכתבתי בעבר, אין לי מוזה, אין השראה כדי לכתוב. אני רוצה לכתוב משהו אופטימי, סיפור כזה שיעשה חיוך גם על השפתיים וגם בלב. אבל עכשיו אני מצליחה לחשוב רק על סיפורים לא שמחים. אז כל פעם אני דוחה את הכתיבה ואומרת: אולי יותר מאוחר זה יבוא. אז הנה סיפור קצר על אוזלת ידה של סופרת שמחפשת את מקומה בעולם...

 

[rubber duck]

היי נטע - לא כל הסיפורים שמחים הם

ומעבר לכך הנה כתבת דבר מה

שבוע נהדר לך חמודה

שרון

 

[my true colors]

נטע..

נטע מתוקה ואהובה. מהו סיפור אמיתי. סיפור שלא חשוב מה -יגרום לקוראים אותו להרגיש. וכזה הוא כל סיפור שיהיה אמיתי, שיביא את הקוראים להרגשת הזדהות, גם אם הוא מופרך לחלוטין ונראה מדהים מכדי להיות. סיפור הוא לא אופטימי. עם סופים טובים , אלא הוא לקוח מהחיים. ויכול להפתיע ולהגיע באלפי צורות לסיומו. כאשר אנחנו מחליטים עליו וזה נקבע לאורך הדרך. תמשיכי לנסות.

 

[נטע....]

סיפור אמיתי מהחיים

שבעצם קרה לי היום: חזרתי כהרגלי מהעבודה, באוטובוס הבין עירוני. לידי ישבה בחורה צעירה, נחמדה למדי. באמצע הדרך היא פנתה אליי ואמרה לי: תסתכלי, בסוף האוטובוס יושב איש עם תיק ענק ומעשן סיגריה. ניסיתי לדובב אותו לדבר ומסתבר שהוא גם לא יודע ממש עברית. יש לו חזות של ערבי. והוסיפה ואמרה: זה ממש מפחיד אותי, מי מעשן באוטובוס היום? בטוח שהוא לא ישראלי. וכל הזמן חזרה והדגישה: יש לו תיק ענק. כנראה שאותו "איש מפחיד" באמת ישב בפינה רחוקה באוטובוס כי בהתחלה התקשיתי לראות על מי מדובר (אנחנו ישבנו באחד ממקומות הישיבה הראשונים). אני חייבת להודות, גם אותי היא הכניסה ללחץ. מה שהצלחתי להגיד לה זה רק: אם זה מפחיד אותך, פשוט תגידי לנהג. והיא: אני מפחדת להגיד לנהג, הוא (הנהג) נראה לי טיפוס עצבני, לא נראה לי שהוא יקשיב. בינתיים גם שאר האנשים שהיו בסביבה שלנו, הצטרפו לשיחה וללחשושים, עד שאחת מהנשים קמה וניגשה אל הנהג. לא שמעתי מה היא בדיוק אמרה לו, כנראה שהנהג הבין רק שמה שמפריע לה זה שאותו פלוני מעשן באוטובוס, ואז הנהג רק צעק לו דרך הרמקול: היי, אתה מעשן שם? תכבה את הסיגריה, אם לא, אני מוריד אותך מייד!" תוך כדי נסיונות להרגיע את הבחורה הלחוצה (וגם אותי) בכלל שמתי לב שאותו תמהוני ישן שינה ערבה שם במקום האחורי של האוטובוס. כך היה גם כשהגענו לצומת פקוקה, ליד תחנה עמוסת חיילים. ואז חשבתי: אם אני הייתי מחבלת מתאבדת, הייתי פועלת עכשיו. כשבאותו זמן הפלוני, המשיך את שנתו הערבה. אז כבר נרגעתי והבנתי שהחשש היה לשווא. כעבור כרבע שעה ירדתי מהאוטובוס, חיה ובריאה ושלמה. אז מה היה לי היום? ראיתי אנשים מפוחדים שמפרשים בצורה סובייקטיבית לחלוטין התנהגויות של אנשים אחרים. (נהג שהודבקה לו תווית של עצבני, איש שכנראה חזר מטיול ארוך עם הצידה המלאה והכבדה שלו) והאם יש לסיפור הזה מוסר השכל? תחליטו בעצמכם!

 

[~דויד~]

שני יקרה

אני חושב שזאת היא זכות ענקית לשמוע סיפורים כאלה על מלחמות .... אני תמיד אוהב ללמוד ממבוגרים, מנסיונם האישי

ובקשר לסיפור משלי: יומי הראשון בבית הספר: בגיל 10 עברתי דירה... וגם לבית-ספר חדש. איך שאני התרגשתי... את כל בית הספר הושיבו באולם הספורט והחלו לערבב בין התלמידים ולחלק אותם לכיתות. אבא שלי היה איתי, כאשר עלינו לכיתה, ואני זוכר שהוא דאג שיהיה לי שולחן ואז הוא הלך. סוף סוף יכולתי לנשום לרווחה. שנאתי גם את ימי ההורים, ובכלל שיהיה איזה שהוא קשר בין משפחתי והתלמידים. פשוט לא רציתי שמשפחתי תדע באיזה מצב חברתי אני... ואז הגיעה ההפסקה הגדולה.... ואיתה ההצקות של ילדים אחרים... נדמה לי שכבר ביום הראשון בכיתי... וכך זה נמשך מכיתה ה´ עד לקראת סוף כיתה ח´. אני זוכר שבהפסקה אסור היה להשאר בכיתה, והייתי מטייל לי לבדי בחצר, ורק מחכה לצלצול, שיגמר כבר. והייתי מתזמן את הליכתי כך שדקה לפני הצלצול אני כבר ליד הדלת, והייתי יודע בדיוק מתי הוא יהיה. פשוט סיוט אחד גדול...

 

[my true colors]

דויד מתוק

מגיע לך חיוך. חיוך שבא בכל מצב רוח, משני הצדדים. זהו חיוך אוהב. זהו חיוך תומך. זהו חיוך שנמצא בנו לאורך כל הזמן, אך לפעמים נראה שהוא נעלם. זה אתה. וזו אני. סיפור.. על חברות. היינו דומות. במראה. בהתנהגות. היו שואלים כשהיינו הולכות ברחוב, "אתן תאומות?" וצחקקנו לעצמנו, תוהות אם אנחנו באמת כל כך דומות. והייתי לוקחת אותה לשחק בברביות, או בקוסמות, והיא הייתה לוקחת אותי לשחק ולטפס על עץ שהיה בגינתה. יום אחד, שאלו אותי, "את מצטרפת?" , ואני לא הבנתי למה, לא ידעתי איך. ובאופן טבעי אמרתי לא, והלכתי אליה. ביום שאחרי, התרחקו ממני. ואף אחד לא דיבר איתי. מתברר שהתנגדתי לחרם שעשו עליה. והחליטו שאם עם ילדה אחת לא מדברים, לא מדברים גם עם החברה שלה. והיה טיול, והיא בכתה, ולא הבינה מה היא עשתה. או שאולי אני לא הבנתי. רק ידעתי שאני שלה. והיו שיחות. ומחשבות. ואחרי כחודש זה נגמר. במשך השנה היו כמה "חרם", כולם עליה, בכולם לא עזבתי אותה, בכולם הייתי חברה. בשנה שאחרי משהו השתנה, והיא נעשתה מקובלת. ויותר מזה, היא הייתה ה"מלכה". כולם אהבו אותה פתאום. כולם העריצו אותה פתאום. והיא כבר לא הייתה חברה. עם אכזר ילדים. ובעצם ממי הם לומדים? למה התמודדות עם השונה כל כך בעייתית בשבילם? למה יש מעמדות בכיתה? תהיות. >ודרך אגב, כשעברנו לחטיבה, היה ריב ענק, שאני לא הייתי חלק ממנו, ובכלל כבר לא דיברתי איתה, והתנתקו קשרים ממנה, והיא נפגעה ביותר. והיא איבדה אותי כבר ביסודי, כך שנראה לי שהיא את השיעור שלה קיבלה. חבל עליה.<

 

[soulbird]

שלום ילדים יקרים היגיע שעת סיפור

לפני השינה היו היה(נו טוב לא היו היה) אובכן ילדים ציפור הגננת תספר לכם סיפור?? הגננת מחכה שכולם ישבו במעגל

אה כן חג אורות שמח לכל הילדים

 

[my true colors]

סול.. מתוקה.. לא חבל...?

אין סיפור. אל תכתבי. אין צורך להערות כאלה, אלה סיפורים שבאו מהלב, שהם חלק מאיתנו, ותמיד יהיו. למה לכתוב כך? אולי את נהנית. אבל זה בהחלט לא מוצא חן בעיני. וחג שמח. מלא בשמחה ושקט. שני.

 

[rubber duck]

היי ציפור ../images/Emo13.gif

סיפור כרגע אין לי אבל

גדול יש לי עבורך

שרון

 

[soulbird]

true colors יש לי סיפור סיפור יפה

דווקה עם מסר לחיים אביא אותו בערב חג שמח גם לכם