ממ מאיפה להתחיל?
אחד הדברים הכלליים. באפי ואנג'ל (או בעצם נגיד ג'וס), בין הסדרות היחידות שמעבירות כל כך הרבה משמעות על ידי רמזים, שגורמות לצופה לגלות בעצמו ושמצריכות מאמץ גם מהצופה (זה לא רק העניין שמשתמשים בזה, אלא האופן שבו משתמשים בזה). למשל על ידי הבעות, אמירות או סצנות שנראות לכאורה סתמיות. זה דברים שטבועים בסדרות האלה. סדרה אחרת שאני יכול להגיד שזה חלק מהמאפיינים הגאוניים שלה זו "הסופרנוס" (כן, כן). לגבי קטעים/פרקים גאוניים. בעיקר אגיד פרקים. באפי: אפשר לבחור הרבה פרקים מהעונה ה2 לא צריך להרחיב יותר מדי. משהו שגאוני לדעתי בעונה הזו, זה שהפכו את אחת הדמויות הראשיות לביג באד של העונה הזו (אנג'ל לאנג'לוס כמובן). לדמות סדיסטית ומטורפת. וזה לא קרה אחרי מספר פרקים מתחילת הסדרה, אלא בעונה ה2, שכבר נקשרו לדמות הזו, שהיא אחת האהובות, וגם הקשר שלה לגיבורה הראשית הוא מעל ומעבר. כמובן גם ספייק ודרוסילה. בעונה ה3 גם אפשר לבחור, אבל לא קופץ לי לראש כרגע. בעונה ה4 "Hush" ו- "Restless" בעונה ה5 כמובן "THE Body" (מדהים, ובמיוחד המונולוג של אניה על ג'ויס). עונה 6, כמובן המחזמר, "Normal Again" (הסצנה אחרונה הופכת אותו לזה). וכמובן סצנת המוות של טארה (מהסצנות המזעזעות ומהקשות שראיתי, ולו רק גם בגלל המהירות וגורם ההפתעה, שחושבים על זה, זה די מטורף). חייב לציין את הטריו, הדמויות ה"רעות" הכי קורעות וגאוניות שראיתי. עונה 7, "Storyteller" כמובן. אנג'ל: העונה ה1, תמצית הדמות של אנג'ל ב "I Will Remember You" , לשאת בזיכרון ובכאב ולא לאהובים שלו (הרעיון הוא העניין). בעונה ה2, הטיול הקצר שאנג'ל לוקח עם הולנד במעלית ב"Reprise". נושא גיהינום משמעות המעשים, והתפיסה של הדברים האלו. עונה 3, ממ מוזר, גם בעונה הזו באנג'ל, לא קופץ לי משהו לראש. עונה 4, מה שלילה אומרת לווסלי ב"Habeas Corpses" "Funny thing about black and white? you mix it together and you get gray. And it doesn't matter how much white you try and put back in, you're never gonna get anything but gray." "Awakening" וכמובן "Home" (שכמו "אני אזכור אותך", הוא מתמצת במובן מסוים את הדמות של אנג'ל). לעונה ה5 אני לא אכנס, מטעמי ספויילרים. שאר הפרקים בשתי הסדרות הם "פשוט" מצוינים ולא נכנסו לרשימה למעלה (בטוח שכחתי פה ושם, ויש אלף ציטוטים ודיאלוגים שאפשר להכניס). ולסיום, אשים את המונולוג היפהפה של אניה: I don't understand how this all happens. How we go through this. I mean, I knew her, and then she's, there's just a body, and I don't understand why she just can't get back in it and not be dead anymore. It's stupid. It's mortal and stupid. And, and Xander's crying and not talking, and, and I was having fruit punch, and I thought, well, Joyce will never have any more fruit punch ever, and she'll never have eggs, or yawn or brush her hair, not ever, and no one will explain to me why.