גשמי קיץ
ראיתי עכשיו בערוץ 10. בדיוק לפני שנה זה ארע. אף אחד לא חשב אז שתהיה מלחמת לבנון, וגם היא כמו ההתנתקות , לא תוביל לשום מקום. חלוץ אמר שהוא לא יזכר רק כרמטכ"ל ההתנתקות, והוא צדק - כך מסתיים הסרט. ואני בכיתי פעמיים. בזמנו לא רציתי לראות חדשות, הארוע הקשה ביותר היה פינוי בית הכנסת מלא הנשים. לאורך כל הפסקול שומעים שירים כמו "תהא השעה הזו" ו"פתח שערי שמים". כשראיתי את החיילת עומדת מול הארון קודש לבד, אחרי שפונו כל הבנות, ובוכה. ולפני כן - כשראיתי את הצעיר שאינני יודע מה שמו פורץ בבכי אמיתי שמי ששעתו קשה לו, כה קשה עד כי רק הבכי המיס את הקושי. זה היה כשגרשון הכהן אמר לו לאותו צעיר "מה אתה טוחן לנו תמח" ואז הוא פרץ וגם גרשון הכהן בקש סליחה. גרשון הכהן, מסתבר, עד היום לא ידעתי מי זה, הוא ממשפחה דתית, והוא הקצין שפיקח על הפינוי. שני אנשים מוצגים לאורך הסרט בהבלטת גיבור - הרמטכ"ל בזוית אישית - הבית והלשכה, וגרשון הכהן. הרמטכ"ל הוא גבר גבר קשוח, אך גם מבין משקפיו המגדילות אפשר לראות את הרגש שהוא עוצר. אצל גרשון, יש רגישות - אך מכיון שהוא מרקע דתי הוא יודע איך לעצור אותה, הוא יודע איזה רגש הוא של הדת. קלטתי עם מי יש לי עסק, כשהוא הסביר להם שהקריאות שהדהדו בחלל - נשמע משהו כמו מאות נשים "אדוני הוא האלוהים" - זה מהרפרטואר של יום כפור. הם ניסו להפוך את זה לארוע דרמטי כסיום יום כפור. אכן, המתנחלים מוצגים כמשיחיים, כדבקים באמונתם, אמונה ועודף רוח ועילאיות - תמונה שצדה את העין והלב - היא בבית אקרמן. בעל הבית - בזכנו המוארך - הזכיר לי רב בישיבה. הוא מקבץ את כל בניו, והם הרבה וכן ירבו - " מוישי, ניגון קרקוב". ואז הם מתחילים באיטיות ובדבקות את ניגונו של שלמה קרליבך הידוע - וגם עיני מלאו לחלוחית. גם עיניו של גרשון הכהן שישב ליד הרב אקרמן על ספת סלון ביתו. גרשון עומד בשטח - ואמר למצלמה - כשושמעים את כל השירים - נראה שהביאו כאן כמה שבטים של בני עקיבא (או משהו בסגנון) אז הוא מסביר - גם אני מבני עקיבא. ומירי רגב - שעומדת לידו אומרת - "גם אני מבני עקיבא" "שבט עציון" הוא אומר לה - "יש כאן יצוג של בני עקיבא משני הצדדים". אליעזר שטרן - כועס. הוא כועס במהלך ההתנקות, הוא שייך להם - וגרשון הכהן לצד השני - למרות שהוא עמוק עמוק בתוך. הוא אומר לגיסתו בבית הכנסת - "אחרי כאלה ארועים אנשים משתגעים" היאעונה לו - הם לא משוגעים, יש להם הצפת הלב. אחר כך הוא פוגש בבת אחותו - שהגיעה לתמוך במפונים ואין לה איך לחזור לאשקלון - ומסדר לה הסעה באוטובוס. אחר כך הוא מסביר כי אחיותיו הצעירות - הן אלו שהכי כועסות עליו, הוא מגן על המדינה - כמדינה - הן לא מבינות את זה כי הן נולדו למציאות שיש מדינה כמו זריחת השמש. אליעזר שטרן אומר לגרשון הכהן - אתה יש לך יתרון - שאתה דתי בלי כפה. גרשון עונה לו - ומלטף את ראשו הקצוץ והגלוי - כן, כפה כזאת אף רוח לא מעיפה.
ראיתי עכשיו בערוץ 10. בדיוק לפני שנה זה ארע. אף אחד לא חשב אז שתהיה מלחמת לבנון, וגם היא כמו ההתנתקות , לא תוביל לשום מקום. חלוץ אמר שהוא לא יזכר רק כרמטכ"ל ההתנתקות, והוא צדק - כך מסתיים הסרט. ואני בכיתי פעמיים. בזמנו לא רציתי לראות חדשות, הארוע הקשה ביותר היה פינוי בית הכנסת מלא הנשים. לאורך כל הפסקול שומעים שירים כמו "תהא השעה הזו" ו"פתח שערי שמים". כשראיתי את החיילת עומדת מול הארון קודש לבד, אחרי שפונו כל הבנות, ובוכה. ולפני כן - כשראיתי את הצעיר שאינני יודע מה שמו פורץ בבכי אמיתי שמי ששעתו קשה לו, כה קשה עד כי רק הבכי המיס את הקושי. זה היה כשגרשון הכהן אמר לו לאותו צעיר "מה אתה טוחן לנו תמח" ואז הוא פרץ וגם גרשון הכהן בקש סליחה. גרשון הכהן, מסתבר, עד היום לא ידעתי מי זה, הוא ממשפחה דתית, והוא הקצין שפיקח על הפינוי. שני אנשים מוצגים לאורך הסרט בהבלטת גיבור - הרמטכ"ל בזוית אישית - הבית והלשכה, וגרשון הכהן. הרמטכ"ל הוא גבר גבר קשוח, אך גם מבין משקפיו המגדילות אפשר לראות את הרגש שהוא עוצר. אצל גרשון, יש רגישות - אך מכיון שהוא מרקע דתי הוא יודע איך לעצור אותה, הוא יודע איזה רגש הוא של הדת. קלטתי עם מי יש לי עסק, כשהוא הסביר להם שהקריאות שהדהדו בחלל - נשמע משהו כמו מאות נשים "אדוני הוא האלוהים" - זה מהרפרטואר של יום כפור. הם ניסו להפוך את זה לארוע דרמטי כסיום יום כפור. אכן, המתנחלים מוצגים כמשיחיים, כדבקים באמונתם, אמונה ועודף רוח ועילאיות - תמונה שצדה את העין והלב - היא בבית אקרמן. בעל הבית - בזכנו המוארך - הזכיר לי רב בישיבה. הוא מקבץ את כל בניו, והם הרבה וכן ירבו - " מוישי, ניגון קרקוב". ואז הם מתחילים באיטיות ובדבקות את ניגונו של שלמה קרליבך הידוע - וגם עיני מלאו לחלוחית. גם עיניו של גרשון הכהן שישב ליד הרב אקרמן על ספת סלון ביתו. גרשון עומד בשטח - ואמר למצלמה - כשושמעים את כל השירים - נראה שהביאו כאן כמה שבטים של בני עקיבא (או משהו בסגנון) אז הוא מסביר - גם אני מבני עקיבא. ומירי רגב - שעומדת לידו אומרת - "גם אני מבני עקיבא" "שבט עציון" הוא אומר לה - "יש כאן יצוג של בני עקיבא משני הצדדים". אליעזר שטרן - כועס. הוא כועס במהלך ההתנקות, הוא שייך להם - וגרשון הכהן לצד השני - למרות שהוא עמוק עמוק בתוך. הוא אומר לגיסתו בבית הכנסת - "אחרי כאלה ארועים אנשים משתגעים" היאעונה לו - הם לא משוגעים, יש להם הצפת הלב. אחר כך הוא פוגש בבת אחותו - שהגיעה לתמוך במפונים ואין לה איך לחזור לאשקלון - ומסדר לה הסעה באוטובוס. אחר כך הוא מסביר כי אחיותיו הצעירות - הן אלו שהכי כועסות עליו, הוא מגן על המדינה - כמדינה - הן לא מבינות את זה כי הן נולדו למציאות שיש מדינה כמו זריחת השמש. אליעזר שטרן אומר לגרשון הכהן - אתה יש לך יתרון - שאתה דתי בלי כפה. גרשון עונה לו - ומלטף את ראשו הקצוץ והגלוי - כן, כפה כזאת אף רוח לא מעיפה.