גשם
גיליתי שהדבר שהכי מעורר אצלי רגשות מעורבים הוא גשם. לפרדסים ולשדות הגשם הוא טוב, כולם הרי מתפללים לגשם, שישקה וישטוף, ואפילו לפעמים יש תחושה שכשהגשם ירד, הוא ישטוף את הכל , החל מהאבק על הגגות והמכוניות וכלה בכעס ובמתיחות שבין האנשים.. מה נכון ומה לא, עוד לא יצא לי ממש לבדוק..וגם אחרי שאבדוק, אז לא אהיה מספיק בטוחה לקבוע תשובה.. המעיל, המטריה, הכפפות והמים שנוזלים מהמצח לעיניים קצת מסתירים ליראות, ולא הכי קל לדעת הכל כשיורד גשם... כך גם החלונות הסגורים, האנשים הספונים בבתיהם אחרי ניגוב נעליים חפוז בכניסה לבית, גם הם, לא עוזרים לדעת הרבה על מה שקורה כשיורד גשם. באותו זמן, שהשמיים פותחים שעריהם וכמויות המים יורדות על הכל, אני חוזרת למצב של פחד וחרדה שכבר מזמן לא יצא לי להיות בו, ונזכרת במקומות שבהם הגג נוזל, בדליים ששמים על הרצפה כדי שהגשם לא יתפשט בכל הבית, באותם ילדים שיוצאים מהבית כשהם לא לבושים מספיק חם, באותן מכוניות ישנות שלא מניעות כשנכנס להם גשם להצתה במנוע, באנשים שנוסעים בהן כשאין בהן טיפת חימום והמעיל הרטוב מהגשם ממשיך לחמם אותם גם כשהם נוהגים בכבדות ובראש מוטה קדימה כדי לראות את הדרך... הטבלות והגרפים המוצגים בעיתונות ובטלויזיה וענינם פערים סוציואקונומיים גדלים והולכים, מראים במספרים את אותה צמרמורת ורעב, את אותו חשש מבית קר מחוסר הסקה וחימום, את אותו ילד שגרביו כבר יבשות ודקיקות מרוב שימוש ,מכסות את רגליו שנעולות בנעליים של האח שנולד לפניו או זה שנולד לפני זה שלפניו... ואז קורה שאני מסתכלת על הילדים שלי, וחושבת..איזה מזל יש לכם... וגם לי... קרמבו
גיליתי שהדבר שהכי מעורר אצלי רגשות מעורבים הוא גשם. לפרדסים ולשדות הגשם הוא טוב, כולם הרי מתפללים לגשם, שישקה וישטוף, ואפילו לפעמים יש תחושה שכשהגשם ירד, הוא ישטוף את הכל , החל מהאבק על הגגות והמכוניות וכלה בכעס ובמתיחות שבין האנשים.. מה נכון ומה לא, עוד לא יצא לי ממש לבדוק..וגם אחרי שאבדוק, אז לא אהיה מספיק בטוחה לקבוע תשובה.. המעיל, המטריה, הכפפות והמים שנוזלים מהמצח לעיניים קצת מסתירים ליראות, ולא הכי קל לדעת הכל כשיורד גשם... כך גם החלונות הסגורים, האנשים הספונים בבתיהם אחרי ניגוב נעליים חפוז בכניסה לבית, גם הם, לא עוזרים לדעת הרבה על מה שקורה כשיורד גשם. באותו זמן, שהשמיים פותחים שעריהם וכמויות המים יורדות על הכל, אני חוזרת למצב של פחד וחרדה שכבר מזמן לא יצא לי להיות בו, ונזכרת במקומות שבהם הגג נוזל, בדליים ששמים על הרצפה כדי שהגשם לא יתפשט בכל הבית, באותם ילדים שיוצאים מהבית כשהם לא לבושים מספיק חם, באותן מכוניות ישנות שלא מניעות כשנכנס להם גשם להצתה במנוע, באנשים שנוסעים בהן כשאין בהן טיפת חימום והמעיל הרטוב מהגשם ממשיך לחמם אותם גם כשהם נוהגים בכבדות ובראש מוטה קדימה כדי לראות את הדרך... הטבלות והגרפים המוצגים בעיתונות ובטלויזיה וענינם פערים סוציואקונומיים גדלים והולכים, מראים במספרים את אותה צמרמורת ורעב, את אותו חשש מבית קר מחוסר הסקה וחימום, את אותו ילד שגרביו כבר יבשות ודקיקות מרוב שימוש ,מכסות את רגליו שנעולות בנעליים של האח שנולד לפניו או זה שנולד לפני זה שלפניו... ואז קורה שאני מסתכלת על הילדים שלי, וחושבת..איזה מזל יש לכם... וגם לי... קרמבו
